אם זה לא היה כל כך הגיוני - היינו אומרים שזה מיסטי. חודשיים בדיוק אחרי פתיחת המלחמה מנהיגת מפלגת העבודה, סמל השמאל הישראלי המיתולוגי, מודיעה על פרי שתה. זו לא רק הודעה על סיום פרק פוליטי בחייה של מרב מיכאלי - זו הודאה, לא פומבית, על כך שתפיסת השמאל קרסה.

האירועים המפלצתיים של 7 באוקטובר שינו הכל. שברו את כל הכלים, סידרו מחדש מחשבות ותפיסות. זה מחלחל לשמאל הישראלי שמתחיל לעבור שינוי. רק לפני חודשים ספורים טען גדי ירקוני שההתנתקות לא היתה טעות. לאחרונה הוא כבר נשא נאום מלא פאתוס באחת מתוכניות הטלוויזיה והצהיר "אני השתניתי", והוסיף שפעם חשבנו שהאנשים שם בעזה, "האנשים הרגילים", הם אנשים טובים.

עידן רול מ"יש עתיד" סיפר שהיה מאלה שנפגשו בבית הלבן ובקונגרס עם נבחרי ציבור אמריקנים כדי לספר להם על היתרי עבודה והקלות אחרות שנתנו לעזה כדי לקדם יציבות ברצועה, אך כעת לדבריו "הגישה הזו ללא ספק קרסה. סכסוך לא מנהלים - סכסוך מכריעים".

אירועי 7 באוקטובר הציפו את השיח הישראלי בטעויות ההיסטוריות שהימין זעק נגדן. דיונים על הטעות של ההת נתקות, מצבורי הנשק העצומים בעזה מחזקים את הטוענים שהסכמי אוסלו היו הזויים, וכבר די ברור שכניעת נתניהו לע סקת שליט היתה אחת הטעויות הנוראיות שלו כראש ממשלה.

תפיסות השמאל כמו "שטחים תמורת שלום", או קונס פציית "להם טוב - לנו טוב", התרסקו לנו בפנים ובעוצמה רבה. מי שכתבו, אמרו והזהירו בנבואה מפחידה מפני אירועי 7 באוקטובר היו מי שנחשבו לקיצוניים, כמו ליברמן, סמו טריץ' ומיכאל בן ארי.

השינוי מורגש ברחוב. עזבו את הסקרים שמתמקדים בפ רסונל סטייל כן ביבי - לא ביבי - תקשיבו לחברים שלכם, אלו מהשמאל שנשברה להם האמונה, אלו מהמרכז שנשמעים חדורי מלחמה. אם לפני 7 באוקטובר קריאות כמו "למחוק את חווארה" פתחו מהדורות, אחרי האסון אמירות המבטאות זעם מבעבע כמו "למחוק את עזה" הפכו לדבר שבשגרה.

מרב מיכאלי היא לא הסיפור. היא אולי טעתה כשסירבה לאחדות עם מרצ וכשלא הצליחה למצוא ביטחוניסט לרשי מת העבודה שהתהדרה במהלך שנים במוטה גור, יצחק רבין, אהוד ברק, עמרם מצנע, טל רוסו, ועוד. אבל היא רק חלק קטן מאירוע גדול יותר שבמסגרתו הציבור הישראלי זז ימינה.

מצביעי העבודה זזו ללפיד, לא מעט ממצביעי לפיד זזו לגנץ. אפילו בימין זזו ימינה. סמוטריץ' ובן גביר - סמנים ימניים במיוחד - סיימו במקום השלישי בבחירות 2022 עם 14 מנדטים.

בשנים האחרונות ניסתה מפלגת העבודה להפוך לחברתית יותר, עם שלי יחימוביץ' והסוציאל דמוקרטים עם עמיר פרץ ואבי גבאי. עם כל הכבוד למרב מיכאלי ולח"כים החברתיים המעולים של המפלגה כמו לזימי, קריב ורייטן - סדר היום חוזר להיות ביטחוני, ושם בשלב הזה אין למפלגת העבודה מה להציע.

תפיסות השמאל כמו "שטחים תמורת שלום", או קונספציית "להם טוב - לנו טוב", התרסקו בעוצמה. מי שהזהירו בנבואה מפחידה מפני אירועי 7 באוקטובר היו מי שנחשבו לקיצוניים, כמו ליברמן, סמוטריץ' ומיכאל בן ארי