"לזעוק" ו"זעקה" מופיעים בתנ"ך 80 פעם. הכל זועקים. בני ישראל זועקים כשהם סובלים, הנביאים והמתפללים זועקים אל ה', ואפילו "אבן מקיר תזעק". יש זעקה גדולה, זעקה מרה וזעקת שבר. 11 פעמים מופיע הפועל "להזעיק", ובדרך כלל זו קריאה להתגייסות, כמו עמשא המזעיק את יהודה, וסיסרא המזעיק את כלי הרכב שלו. בכל המקרים האלה "זעקה" נרדפת לאחותה בשפה: "צעקה". מהפועל "להזעיק" נולדו שתי מילים: הזעקה ואזעקה. "הזעקה" מופיעה כבר אצל רש"י, ופירושה קריאה דחופה להתאסף. "אזעקה" נוצרה בעברית החדשה, והיא נועדה להבדיל בין "הזעקה" כשם הפעולה ו"אזעקה", שהיא התרעה לקראת סכנה. זוגות כאלה מוכרים בעברית: הספקה ואספקה, הבטחה ואבטחה ועוד, ובהם א' היא תרומת הארמית, המוכרת גם מהצמד "הגדה" ו"אגדה". "אזעקה" נכנסה לחיינו ולשפה לראשונה לקראת מלחמת העולם השנייה, והיא מלווה אותנו מאז ועד היום וזוכה לעשרות אלפי דיווחים בעיתונות. "הזעקה" התבדלה לקריאות מצוקה לכוחות ביטחון, רפואה או כיבוי אש. בין "אזעקה" ל"הזעקה" צומחת לה טראומה אישית ולאומית, העוברת מדור לדור.