או באיראן. גם ועדה מיוחדת בראשותו של השופט בדימוס אליהו וינוגרד קבעה כי אין סיבה לשנות את ההערכה הקיימת כי ארד חי.

משפחתו של ארד נהגה באצילות מאז נפל בשבי. בשנים הראשונות היא ישבה בשקט לבקשת מערכת הביטחון, לאחר שהוסבר לה כי אם תעורר מהומות יעלה ארגון אמל את המחיר שהוא דורש עבור שחרורו.

רק בראשית שנות ה 90 יצאה המשפחה למערכה ציבורית. זה כבר היה מעט מדי, ובעיקר מאוחר מדי. כעבור כמה שנים היא שבה והורידה פרופיל. מי שהמ שיכה לנהל את המאבק עד ימיה האחרונים היתה האם בתיה, שנפטרה ב .2002

בתיה ארד היתה אישה ריאלית וישירה. היא הבינה שרבים הסיכויים שרון אינו בין החיים, ולכן דרשה רק לדעת מה עלה בגורלו. אם הוא מת, אמרה, אל תשל מו דבר עבור החזרת גופתו. רק תגידו לי מה קרה לו.

צוואתה הזאת של בתיה ארד הופקדה למשמרת בידיו של ראש המוסד מאיר דגן. בני משפחתו האחרים של הנווט - הרעיה תמי, הבת יובל, והאחים חן ודודו - מחזיקים בה מאז. "אחריותה של המדינה לפתור את התעלומה", הבהירו, "היא שלחה אותו למשימה, והיא צריכה להגיד מה קרה לו".

מבחינת דגן זאת היתה משימת חיים. כלוחם וכמ פקד שהשתתף בשלל מבצעים נועזים, הוא ידע מה המשמעות של להחזיר כל חייל הביתה. את משמרתו כראש המוסד הוא התכוון לנצל כדי לעשות את אשר התחייב: להפוך כל אבן עד שהתעלומה תיפתר.

תחת דגן ביצע המוסד לא מעט פעולות בניסיון לה ביא קצה חוט. באחת מהן אף נהרג סוכן. בכל הזמן הזה גם המשיך להגיע מידע סותר על מה שאירע לו. בעוד בכירים איראנים טענו כי הוא מוחזק באיראן, פורסם ב 2005 דוח סודי של אמ"ן, שקבע כי הוא נפטר בל בנון באמצע שנות ה .90

על פי הדוח הזה, ארד הוחזק באיראן והוחזר ללבנון משום שהאיראנים חששו שדיראני יישבר בחקירה ויגלה שהוא מוחזק בידיהם. דעת המיעוט בדוח הזה קבעה כי ארד מעולם לא יצא מגבולות לבנון, וכי הוא נותר בלבנון תחת חסותם של גורמים הקשורים למשמרות המהפכה האיראניים.

המידע הסותר הזה מעולם לא הניב שורה תחתונה, אבל הוא הוביל את דגן לנסות דרך אחרת. באישורו של ראש השב"כ יובל דיסקין הוא זימן את אילן לפ גישה מיוחדת. בקשתו של דגן היתה פשוטה: "קחו את כל החומר שנאסף על ארד מרגע שנפל בשבי ועד היום, תעשו כל פעולת חקירה שנדרשת, ותחזרו עם תשובה מה קרה לו".

"כשנכנסנו לסיפור הזה, הגישה הרווחת במערכת היתה שארד אבד באיראן", אומר דיסקין. "אני חושב שמאיר ידע שאין שום גוף במערכת שטוב במודיעין אופרטיבי ושיידע להבין את מקורות המידע כמו השב"כ. מאיר גם העריך מאוד את היכולות ואת האיכויות של יצחק, בעקבות כמה פרשות שעבדנו עליהן ביחד".

אילן הקים צוות מיוחד שעסק בפרשה. קבוצה מצו מצמת של אנשים, שותפי סוד, שפעלו במקביל לעבו דתם השוטפת ופתחו מחדש את כל התיקים של אמ"ן והמוסד בפרשה. "משימה ציונית וערכית שאין למעלה ממנה", היה מי שכינה זאת.

"מהרגע שהוא רתם אותנו למשימה הזאת, יצחק היה כל כולו בתוכה", אומר סטיב. "הוא לקח את בקשתו של דגן וסחף את כולנו אליה. ניתחנו את התיק ואת האירועים המרכזיים והפעולות האחרונות של ארד עד לרמת הדקות - כל מי שפגש בו, מי שהיה מעורב, מתי הוא זז ימינה ומתי שמאלה".

"יצחק והצוות שלו ישבו וחפרו בתיקים האלה במשך תקופה ארוכה. לאחריה הם באו להציג לי את הממצאים", מספר דיסקין. "הם הראו שכל המודיעין שייחס את העברתו של ארד לאיראן הוא על הפנים, והמודיעין שהיה קיים לפני כן הוא טוב ומהימן".

הקביעה החד משמעית של אילן וצוותו היתה שארד מעולם לא יצא את גבולות לבנון. סטיב, שהיה לצידו, מספר: "יצחק שם דגש על העובדות בלבד, לא על הע רכות. הוא שרטט את המהלכים, ואז אמר לי, 'תשמע, רון ארד לא יצא מנבי שית. הוא סיים שם את חייו'".

הקביעה החד־משמעית של אילן וצוותו היתה שארד לא יצא את גבולות לבנון מעולם. סטיב, שהיה לצידו, מספר: "יצחק שם דגש על עובדות בלבד. הוא שרטט את המהלכים, ואז אמר לי, 'תשמע, רון ארד לא יצא מנבי שית'" דוד מידן: "אני יכול להגיד על רון ארד לקח שליווה אותי לאורך כל המשא ומתן של שליט: הזדמנויות בסיטואציות כאלה, בין מדינות או בין מדינה לארגון, הן כמו פרי על עץ. לפעמים אם אתה מתמהמה לקטוף אותו, הוא ינשור"

אלפי משפחות שוהות באזורי הפריפריה לאחר שנעקרו מבתיהן, והגיע הזמן שהמדינה תעניק להם את הסיוע הראוי ואופק להיאחז בו • בינתיים החברה האזרחית ממלאת את מקומם של משרדי הממשלה, ובערבה התיכונה דואגים לכל מחסורם של המפונים – מביגוד וצעצועים, דרך הקמת בית ספר וחדרי אוכל,

ועד שירותי בריאות וספורט • הכתבה המלאה – במוסף "נדל"ן היום" שיתפרסם 20-ב בדצמבר

אחרי יותר מחודשיים של מלחמה אפשר לומר כי על פי תמונת המצב הנוכחית - מדינת ישראל לא הוכיחה את עצמה בכל הנוגע לטיפול במפונים. המלחמה לא צפויה להסתיים בטווח הזמן הקרוב, ונכון לעכשיו משפחות המפונים מיישובי עוטף עזה וגבול הצפון מתוקצבות רק לחודשיים הבאים ונמצאות בחוסר ודאות משווע.

למרבה המזל, כמו בכל תחום כמעט במהלך המלחמה, מוכיחה החברה האז רחית את כוחה גם פה והציבור תורם בלי הפסקה, אבל אי אפשר לבנות על תרומות והמדינה חייבת להיכנס לת מונה בכל הכוח. צריך לזכור שאנשים נעקרו מבתיהם – מהקיבוצים, מהערים ומהמושבים - וזקוקים לתקציב ראוי כדי לחיות, עד שיוכלו לחזור לבתיהם וליישובים שמהם התפנו. במוסף "נדל"ן היום", שיתפרסם 20-ב בדצמבר, נסקור בהרחבה את הטיפול הכושל של המ דינה במפונים ואת הפתרונות שנמצאו להם בינתיים.

אחת הדוגמאות הבולטות לחבל ארץ שבו ממלאת החברה האזרחית את הוואקום שנוצר בגלל רשלנות משרדי הממשלה, היא הערבה התיכונה. 2,200 אנשים וילדים מיישובי העוטף לא המתינו למדינה והתפנו לאחר השבת השחורה בסיוע המועצה האזורית הע רבה התיכונה וחבריהם באזור זה לשבעה יישובים, שם נקלטו באהבה בבתי התו שבים, חדרי האירוח והחאנים.

אותם מפונים הגדילו למעשה את אוכלוסיית תושבי הערבה התיכונה 50-ב אחוזים, אבל יישובי אלו אינם בתי מלון, כפרי נופש או קיבוצים הע רוכים ויודעים לקלוט כמות כזו של אנשים – ועוד לטווח ארוך. למרות זאת, התושבים המקומיים מצליחים לעמוד יפה במשימת הקליטה, כאשר הם נסמכים על היוזמה ועל הרצון הטוב - בעיקר של מתנדבים.

כבר למחרת השבת השחורה החלה התארגנות לוגיסטית של מתנדבים תושבי הערבה באיסוף ביגוד, ציוד, צעצועים, חיתולים, ותרופות לתושבי העוטף שנותרו חסרי כל. בנוסף הקימו חדרי אוכל, מטבחים גדולים, מרכזי קליטה, בנו תוכנית פעילות לילדים ולמבוגרים ועוד.

בתחילה כל יישוב ארגן בעצמו מחסן, ובהמשך התארגן מרכז לוגיסטי עצום במבנה מרכז "חילוץ והצלה" בספיר, סמוך למועצה האזורית, שהוקם בסיוע JNF ארה"ב )שאף תרמה תקציב בסיוע לפעילות בערבה בימים אלו(.

המסעדות המעטות בערבה הפכו למטבחים לוגיסטיים, ובסיוע התושבים והחקלאים שהביאו ציוד ותוצרת ארגנו ארוחות חמות לכלל 2,200 תושבי העוטף )בכל יום(. כמו כן ארגן "מרכז קהילה ערבה" את בני הנוער והמדרי כות לפעילויות יום יומיות לילדי העוטף.

15-ב בנובמבר נפתח בעין יהב בית ספר "אשכול בערבה" עבור ילדים ובני נוער מהמועצה אזורית אשכול, במאמץ משותף של משרד החינוך, מועצה אזו רית הערבה התיכונה ומועצה אזורית אשכול, בסיוע JNF ועמותת "איילים". אל בית הספר נקלטו 180 ילדים המ תארחים יחד עם משפחותיהם בערבה, ואותם מלמדים מורים מבתי הספר באשכול, צוות חינוכי מהערבה התי כונה, מש"קיות הוראה ומתנדבים, במ בנים ציבוריים שהוסבו לכיתות לימוד נעימות ונוחות. במקביל, נפתחו גם גן ילדים ומעון לגיל הרך.

עבור התושבים המפונים הופעלו שירותי הבריאות ונעשתה פנייה מטעם מחלקת הבריאות של המועצה לפסי כולוגים בכל הארץ להגיע לסייע ול טפל בהיבט הנפשי של מי שחוו את הזוועות, ובכלל מתקשים עם הריחוק מהבית ועם המצב הלא שגרתי. כמו כן הוזמנה ניידת של רופאי שיניים מטעם קופת חולים "כללית" וגם מתנדבים בסיוע בתחום זה.

אתרי התיירות פתחו שעריהן למ

פונים לפעילויות ללא עלות. בקריית הספורט בספיר על שם אוולין לייפר, הרחיבו את מערך החוגים על מנת לתת מעטפת למתאמנים מצד מאמנים מק צועיים מהמועצה אזורית אשכול. כך הקבוצות האורגניות ממשיכות בשגרת האימונים, שתורמת להם לבריאות פיזית ונפשית.

במתחם העבודה המשותף "קליקה ערבה תיכונה", שפתוח ללא עלות מדי יום, תושבי העוטף ממשיכים בעבודתם מרחוק בתנאים נוחים, בעמדות העבודה, בחדרי המשרדים ובחדרי הישיבות.

ואיך כל זה מסתדר עם התקציבים? במועצה האזורית הוקם חמ"ל לטובת איסוף תרומות עבור המפונים, כך שה תושבים יוכלו להמשיך ולהעניק להם את כל צרכיהם.

מעיין צוויג (45) ממושב שדה אב רהם, עזבה עם שלושת ילדיה את ביתם אחרי 30 שעות של רגעי אימה בממ"ד. מאז היא במתחם willow בעין יהב בערבה התיכונה, בזמן שבעלה יוני נשאר בכיתת הכוננות להגן על המושב. "אנשי המועצה דואגים לנו להכל", היא אומרת, "הם נותנים לנו להרגיש שרואים אותנו, לעומת המדינה שלצ ערי לא השכילה להסתכל על צרכי המפונים שברגע אחד נאלצו לעזוב את בתיהם, ללא ידיעה מתי יוכלו לשוב.

"אומנם המדינה טוענת כי היא מע ניקה לתושבי העוטף מיליונים, אבל בפועל הכספים הולכים למקומות אח רים, ועובדה זו גורמת לנו להרגיש נזקקים, ולא נותנת לנו מענה הולם למצב שבו אנו נמצאים. ללא טוב ליבם של תושבי הערבה והסיוע הרב שאנו מקבלים מאנשי המועצה, לא יודעת איך היינו מסתדרים".

מעיין צוויג, שדה אברהם: "אומנם המדינה טוענת כי היא מעניקה לתושבי העוטף מיליונים, אבל בפועל הכספים הולכים למקומות אחרים, ועובדה זו גורמת לנו להרגיש נזקקים, ולא נותנת לנו מענה הולם למצב שבו אנו נמצאים. המועצה דואגת לנו להכל" בעין יהב נפתח לפני כחודש בית ספר "אשכול בערבה" במאמץ משותף של משרד החינוך, מועצה אזורית הערבה התיכונה ומועצה אזורית אשכול, בסיוע JNF ועמותת "איילים". אל בית הספר נקלטו 180 ילדים המתארחים יחד עם משפחותיהם בערבה

דבריו של אילן טלטלו את המערכת. "עד אז היתה הסכמה די רחבה שהוא באיראן. פתאום באנו והראינו אחרת", מספר דיסקין.

דגן קיבל את קביעתו של אילן כי ארד מעולם לא יצא מלבנון. הוא ביקש מדיסקין שיתוף פעולה גם בשלב הבא: לנסות לברר מה עלה בגורלו.

"חודש אחרי שמוניתי לראש ממשלה, מאיר בא אלי עם איזה מבצע שהיה צריך להתנהל במזרח הרחוק", מספר אהוד אולמרט, "זה היה מבצע עם סיכון רב, שכל הגורמים האחרים המליצו לא לבצע אותו, אבל מאיר לחץ עליו.

"אני אמרתי לכולם שמה שמעניין אותי זה לדעת מה עלה בגורלו של ארד - אם הוא חי או מת, ואם הוא חי אז איפה. בסוף, מדובר בחייל שלנו שנתפס והיה חי, שקיבלנו ממנו מכתבים בהתחלה, ואחרי זה כאילו בלעה אותו האדמה. לא עסקתי במחיר שאנחנו צרי כים לשלם כדי לשחרר אותו. אפילו אמא שלו אמרה שמספיקה לה רק הידיעה, ולכן אני הרגשתי חובה רק לתת את התשובה.

"הצעתי לכולם לחשוב על המבצע פעם נוספת ול חזור אלי עם תשובה. הם חזרו, והחלטתי שעושים את המבצע הזה. בינתיים, שינו את מקום המבצע ואת הפרמטרים שלו. הוא נעשה בארץ אחרת ובנסיבות אחרות. זה היה מבצע של המוסד, אבל מי שניהל בו את החקירה היה יצחק".

המבצע הזה היה רק אחד מסדרה ארוכה מאוד של מבצעים, שאילן הוביל במשך כמה שנים. "אלה היו מבצעים רגישים ויוצאי דופן, שכללו צוותים משולבים של המוסד והשב"כ בכל מיני מקומות בעולם, לעיתים בשילוב ארגונים זרים", אומר דיסקין. "במבצעים האלה אימתנו את הטענה שארד מעולם לא יצא מלבנון".

"אלה היו מבצעים רגישים וסודיים, עם פוטנציאל נזק עצום", מספר אולמרט. "באחד מהם היתה דמות דומיננטית שהיה צריך לחקור. במשך חודש ימים הצוות של אילן חקר אותה, ובסופו של דבר הגענו למסקנה שהנחקר הזה לא יודע כלום על מה שקרה לרון. אבל זאת היתה חקירה דרמטית, משום שכתוצאה ממנה הגע נו למסקנה הסופית שרון מעולם לא היה מחוץ ללבנון".

מבצע דרמטי אחר התנהל אף הוא באירופה. נחקרו בו גורמים שהיו קרובים למשפחה שהחזיקה בארד בכפר נבי שית. המוסד הגיע אליהם במדינה האירופית שבה הם מתגוררים, והם הסכימו להיחקר מחשש שיחוסלו אם יסרבו. החקירה עצמה התבצעה במדינה אירופית אחרת מזו שבה הם נתפסו. "יצחק והצוות שלו חקרו אותם, אבל לא הצליחו לגלות שום דבר חדש", אומר אולמרט.

25 פעמים יצאו יצחק והצוות שלו מגבולות ישראל לטובת פעולות חקירה שונות בפרשה. "נחקרו אנשים שהיו קרובים מאוד למי שהחזיקו בו, והכל כדי שנצליח להגיד מה קרה לו", אומר סטיב. "הגענו הכי קרוב שא פשר לקבוע מה קרה לו. על בסיס הקביעה שלנו הרב הצבאי הראשי דאז רפי פרץ עמד להכריז עליו כחלל שמקום קבורתו לא נודע".

בסיומם של כל המבצעים והחקירות קבע אילן כי ארד נהרג בכפר נבי שית שבו הוחזק, או בסמוך לו. זה

קרה בזמן המבצע במיידון, ככל הנראה כנקמה. "מה שקרה לדעתנו זה שהגיס של המשפחה שהחזיקה בו נהרג במיידון, ואז אבי המשפחה החליט 'לעשות סדר'. הוא הוציא את רון, הרג אותו וקבר אותו באיזשהו מקום מוסווה", סבור אולמרט. "ניסינו לאתר את המקום הזה בעקבות החקירות שעשינו, ולצערי לא הצלחנו. אבל אני משוכנע שהוא קבור שם".

דיסקין וסטיב מסכימים לקביעה הזאת של אילן. "בהמשך למבצע מיידון מישהו מהמשפחה שהחזיקה בו בנבי שית לקח אותו, ומאז לא ראו אותו יותר", אומר דיסקין. "איפה הגופה שלו? אחרי 30 שנה קצת קשה לנו להגיע אליה, אבל מבחינה מודיעינית הפרשה הזאת לדעתנו סגורה".

"עשינו הרבה מאוד פעולות בארץ ובאירופה כדי לאמת את הממצאים שלנו", אומר סטיב. "מה שקרה בלילה שבו הוא נעלם קשור למוטיב הנקמה. היו הרבה אינדיקציות לזה. מישהו הרג, ומישהו קבר".

גם דוד מידן, בכיר המוסד שלימים היה מתאם הממשלה לענייני השבויים והנעדרים והוביל את הע סקה לשחרורו של גלעד שליט משבי חמאס, סבור שאילן צדק. "העמדה שלי כעמדתו של יצחק אילן", אמר בראיון ל"ידיעות אחרונות". "דיברנו על כך וני תחנו את זה מכל כיוון אפשרי. אני לא מכיר סוגיה מודיעינית שישראל השקיעה כל כך הרבה בניסיון לפתור אותה. השקיעו והקדישו לזה בלי סוף, והכל לצערי נחל כישלון".

מידן מוסיף כי יישם את לקחי פרשת ארד במשא ומתן שניהל על שחרורו של שליט. "אני יכול להגיד על רון ארד דבר אחד מבחינת לקח, וזה ליווה אותי לאורך כל המשא ומתן של שליט: הזדמנויות בסיטואציות כאלה, בין מדינות או בין מדינה לארגון, הן כמו פרי על עץ. לפעמים אם אתה מתמהמה לקטוף אותו, הוא ינשור. אתה צריך להיות מאוד זריז, ולא להתחיל להש תהות. היתה לנו כנראה הזדמנות לסגור עסקה בעניין רון ארד במחיר זעום יחסית, ולא לקחנו".

אילן מעולם לא דיבר עם איש מחוץ למערכת הביטחון על החקירה בעניינו של ארד, או על חלקו בה. גם עם המשפחה הוא לא נפגש. "לו רק יכולנו לספר להם מה עשינו, מה יצחק עשה", אומר סטיב.

יצחק אילן נפטר ב 16 באוקטובר. בדיוק באותו תאריך שבו רון ארד נפל בשבי.

אילן מעולם לא דיבר עם איש מחוץ למערכת הביטחון על החקירה בעניינו של ארד, או על חלקו בה. גם עם המשפחה לא נפגש. "לו רק יכולנו לספר להם מה יצחק עשה", אומר סטיב. אילן נפטר ב־61 באוקטובר, התאריך שבו רון ארד נפל בשבי