סירים לשבת

אין חג שמבטא יותר מחנוכה את משאלת ליבנו שנס גדול יהיה פה. והלביבות, לצד הסופגניות, הן משיאי החג.

בכל מלחמות ישראל מוצא עצמו העם היהודי מול אויב אכזר - וזה נכון גם בהקשר של חנוכה, גם של מלחמת העצמאות וגם של אסון 7 באוקטובר. אך ההיסטוריה מלמדת שבסוף המאבק - היהודים תמיד מנצחים. לצערי, סיפורי המלחמות חוזרים על עצמם, אולי כדי להזכיר לנו את חשיבות האחדות, הגבורה והציונות, ואת

חוסנו וכוחו של העם שלנו.

לאורך הדורות ידענו מכות וגזירות קשות, אבל לצד סיפורי הזוועה יש גם תיאורים נפלאים, של יהודים שלחמו יחד על שמירת דמותנו המיוחדת. לכן, לא משנה אם יגיע נס או ניצחון או גם וגם - אני גאה בעם שלנו, בעוצמה שלו ובכוח ההישרדות שלו.

גם במטבח: אנחנו דבקים במסורת - אבל בכל דור מוסיפים עליה משהו חדש ומקורי. אז קבלו שני מתכונים ללביבות מיוחדות מאוד.

לביבות דג

המצרכים: ● 2 פילה דניס ללא עור ועצמות ● 1/2 פלפל ירוק חריף ● 2 כפות שמיר קצוץ ● 2 שיני שום קצוצות ● 2 תפוחי אדמה מגוררים גס וסחוטים מנוזלים ● 1 קישוא מגורר וסחוט מנוזלים ● 1/2 בצל מגורר וסחוט מנוזלים ● מלח, פלפל לבן ● 1 כף זרעי כוסברה ● 1 כפית כורכום

אופן ההכנה: .1 חותכים את הדג לרצועות דקות. .2 מערבבים את כל המרכיבים יחד לעיסה אחידה. .3 מחממים במחבת שמן יחסית עמוק. .4 יוצרים צורה של לביבה ומטגנים. .5 המלצה: להגיש עם שמנת חמוצה מעורבבת

היטב עם מלח ושמיר.

מכירה מישהי מהאוניברסיטה שהעלתה תמונה שחורה, להביע צער, בלי שום כיתוב או משהו, וזימנו אותה לבירור. וואלה, באמת שכחתי לשאול איך נגמר".

"אסור לנו להיכנע"

חנאן מנאדרה זועבי, מנהלת המכירות והפעילות החברתית של "סינדיאנת הגליל", אומרת שלצערה הרב, גם בסביבה שלה היא מר גישה את כל תחושות הרדיפה שעליהן מדברת אמירה, ויש סביבה שיח הולך וגדל ברשתות.

"בשבוע הראשון של המלחמה נכנסתי לדיכאון", היא אומרת, "זה פגע בי כל כך. אני בת ,43 במשך 20 שנה נתתי את הדם שלי כדי לבנות דוגמה של איך אפשר לחיות ביחד. לבנות עתיד משותף לנו, לילדים שלנו, לנכדים. זה היה שבוע נוראי.

"ואז התחלנו לדבר בינינו. הבנו שאסור לנו להיכנע, להישאר כלואות בבית. שאנחנו חייבות להמשיך להאמין במה שהאמנו בו תמיד. למרות הזוועות שחולל חמאס, למרות המלחמה, למרות הניכור והגזענות של ממשלת הימין, למרות רדיפת צעירים ערבים על שטויות. אסור לנו לסטות מהקו המנחה שלנו, מעמוד השדרה ש'סינדיאנה' בנתה כל השנים.

"אנחנו משתייכות למחנה גדול", היא ממשיכה. "ביידן לא התערב במלחמה כי הוא מחבב את ישראל או מת על נתניהו - אלא כי הוא יודע שאם ישראל תקרוס זה ישפיע על כל האזור פה. חמאס, חיזבאללה, פוטין, כל אלה מייצגים ציר דיקטטורי. אנחנו מאמינות בצדק חברתי, בהפרדת דת ממדינה, בשוויון בין המינים, בדמוקרטיה. אם חמאס ינצח במלחמה הזו, אין פה מקום לחיים חופשיים. אין מקום לכל הערכים, אין מקום לחברה ליברלית".

מה את אומרת לכל היהודים שאומרים שהם פוחדים מערבים, או לא סומכים עליהם יותר?

"לא צריך לפחד, צריך להאמין. מי שמפחד נותן ניצחון לחמאס. קרה פה משהו שזעזע את היחסים בין היהודים לערבים בתוך המדינה, אבל יום אחרי המלחמה נצטרך להתמודד עם אווירה של ניכור ושל

קיצוניות. בסופו של דבר, גם אם ישראל תרצה לזרוק את הערבים לים, היא לא יכולה. הם חלק משמעותי מהמדינה, ממערכות הבריאות, המשפט והכלכלה".

"להתגבר על הפחד"

עשרה חודשים יצאו חברות העמותה להפגין. "היינו חלק מתנועת המחאה", אומרת להב, שכלום בבעירת העיניים שלה, בתנועות הגוף, לא מסגיר את העובדה שחגגה לא מזמן .70

מאז הקורונה היא מקפידה על שגרת ריצות וריקודי טנגו עם האיש שלה, שאיתו היא יחד מאז .1973 "תנועת המחאה יצאה נגד המשיחיות הקיצונית ושנאת הערבים של הממשלה הזו. התנועה לא קיבלה מכה במלחמה, וזה לא מובן מאליו. באותו היום, 7 באוקטובר, התנועה הזו יצאה להצלת ישראל. אנשיה היו הראשונים שהגיעו לחזית, זו עובדה מאוד חשובה.

"אנשים מפחדים בזמן מלחמה. כולם מפחדים, כל הצדדים. מי בכלל יכול לעמוד בתמונות שהגיעו מעוטף עזה? מי יכול להכיל? מי יכול לעמוד בתמונות הקשות שמגיעות עכשיו מעזה? איזו אלימות מחרידה. אבל ברגע שהכל ייגמר נצטרך לחיות ביחד. אין אלטרנטיבה אחרת. חמאס עשה השתלטות עוינת על הבעיה הפלשתינית. אני משתגעת מכל התנועות האלה, הפרו פלשתיניות, שמפגינות עכשיו בחו"ל. מה פרו פלשתיני בחמאס?! חמאס הוא המוות של התנועה הפלשתינית.

"חנאן אמרה לך קודם שהיא נתנה 20 שנה מחייה לבנות דוגמה לחיים משותפים. אני כבר יותר מ 40 שנה נותנת את הדם שלי במאבק יומיומי לבנות פה אלטרנטיבה לחיים עם הפלשתינים. התנועה הלאומית הפ לשתינית מעולם לא התנהלה כמו שחמאס מתנהל. מי שרוצה לתמוך בפלשתינים - צריך לקרוא לחמאס לשחרר את כל האזרחים שהוא מחזיק בניגוד לכל חוק, היגיון ומוסר אנושי!".

אחרי שהיא מדברת, כמו במרוץ שליחים שבו לפיד מבעיר את המחשבה, חנאן ממשיכה אותה: "חמאס פתח מלחמה וידע שהוא יכול להביא אסון על ראשי הילדים, הנשים והזקנים בעזה. הוא לא עשה את זה בשם העם הפלשתיני או אל אקצא. מה שחמאס עשה ב 7 באוקטובר הוא עשה בשם אג'נדה מוסלמית דתית קיצונית, בהמשך לציר של איראן וחיזבאללה".

רגע לפני פרידה, להב מחייכת. היא שואלת אם הצלחתי לקושש ב"סינדיאנה" איזו תקווה. ואני חושבת איך, בין סבונים שחורים מבוץ של ים המלח, קיבלתי על הראש כששאלתי את הנשים האורזות אם אין לנו תקווה. איך הזדעקו, כאילו לאבד תקווה זה מותרות שאי אפשר להרשות אותן לעצמנו בגלגול הזה, על האדמה הזו.

"חייבים להתגבר על הפחד", היא קובעת, "בלי תקווה אי אפשר. כשאין תקווה - אין חיים. חייבים להיות חזקים, בשביל הילדים של כולנו, שיהיו בריאים".

חנאן מנאדרה זועבי: "חמאס, חיזבאללה, פוטין, כל אלה מייצגים ציר דיקטטורי. אנחנו מאמינות בצדק חברתי, בהפרדת דת ממדינה, בשוויון בין המינים, בדמוקרטיה. אם חמאס ינצח במלחמה הזו, אין פה מקום לחיים חופשיים, לחברה ליברלית"