"אם נצליח לרסן את הפנאטים

משני הצדדים, המזינים את הסכסוך במזרח התיכון, נמצא את עצמנו מיישבים סכסוך נדל"ן ולא נלחמים מלחמת קודש", קבע עמוס עוז ז"ל ב 13 בדצמבר ,2008 בנאום שנשא בטקס קבלת הפרס הספרותי הגרמני על שם היינריך היינה בדיסלדורף.

בנאומו התייחס עוז, האורקל של השמאל הישראלי, לתרומתו של היינה לחשיבה היהודית המודרנית. "היינה היה יהודי חילו ני, וגם אני יהודי חילוני... הוא חי ומת לפני עלייתה של התנו עה הציונית, אך מבחינה חשובה אחת הוא היה פרוטו ציוני. הוא ראה ביהדות תרבות ועם, והאמין כי עם מודרני יכול ואף צריך להתעלות מעל למיסטיות של תיאולוגיה עתיקת יומין". בהמשך נאומו אמר עוז: "לפני שהציונות התחפרה בתוך גבולות לאומיים וננעלה במאבק מזוין, היא לא עסקה אלא בנורמליות, בכניסה מחדש להיסטוריה, בהשתייכותם של היהודים למשפחת האומות. ואלה הם בדיוק עיקרי אמונתו של היינה. המורשת האירופית היא שהפכה אותנו לחברה אזרחית מודרנית".

כן, כן. ודאי. "את הסכסוך היהודי ערבי אפשר ליישב דווקא בעזרת ערכים אירופיים: רציונליות, פרגמטיות וסובלנות".

אם רוצים להבין את השורש הערכי רעיוני של "הקונספציה" שהביאה אותנו עד הלום, צריך לחזור לטיעון של עוז על הסכסוך הנדל"ני ועל מלחמת הקודש. תמוה כיצד סופר רגיש עם הבנה אנו שית חודרת קרביים מגלה כזו התנשאות חלולה ורדודה, המבטלת מטענים תרבותיים ודתיים בני אלפי שנה במחי קבלת פרס אחד.

אגב, היינה עצמו הטיל ספק בערכים הללו. 100 שנה לפני שאירופה הנאורה, החילונית והרציונלית הטילה עצמה למער בולות של דם, אימה ומוות, הוא ניבא: "זמנים פרועים וחשוכים מתגלגלים לפתחנו. והנביא שמבקש לכתוב אפוקליפסה חדשה יצטרך להמציא חיה חדשה לגמרי. חיה כה נוראה, עד שבהש וואה אליה - החיות מחזון יוחנן יידמו ליונים הומיות ולקופידון".

נאומו של עוז בגרמניה התרחש ערב חנוכה .2008 באותה גר מניה שבה נאלץ היינה להתנצר כדי לזכות במשרה, ממש באותן השנים של החצי השני של המאה ה ,19 בשיא התערותם של יהודי גרמניה הלא אורתודוקסים בחברה הגרמנית - הם פיתחו מנהג שנקרא Weihnukka ָּה(: צירוף של המילים "חנוכה" ו"חג המולד" בגרמנית. גם חנוכייה וגם עץ אשוח.

חוזה המדינה בנימין זאב הרצל גדל במשפחה מתבוללת, שנה גה לקשט את הבית בעץ אשוח. משגדל והבין שלא משנה מה, אומות העולם יקיאו את היהודי מתוכן - גם אם הוא יקשט עץ אשוח, ילחש "אווה מריה" עשר פעמים בשעה ויאכל את לחם הקודש עם בייקון וגבינה - החליט חוזה המדינה להפסיק להיות חיקוי ולחזור להיות המקור. בסיפורו "המנורה", הרצל מתאר את רגע השמחה המזוקק שחש כשהפנה את גבו לחג המולד, והדליק לראשונה חנוכייה עם ילדיו: "עיני הילדים נצצו. עבור ילדינו, רגע זה הפך משל להצתת אומה שלמה. תחילה נר אחד... ואחר כך עוד אחד, ועוד אחד... משעה שדולקים כל הנרות כולם, חייבים הכל לעמוד כמשתאים ולשמוח על מה שנוצר".

ב 14 בדצמבר ,2022

ערב הקמת הממשלה, ערב המחאה, פרסמה ענת קם במדור הדעות של "הארץ" מאמר תחת הכותרת: "מרי אזרחי בדמות עץ אשוח בכל מרפסת". כן, כל בית צריך מרפסת עם עץ אשוח במטרה למגר את חושך ההדתה היהודי: "ואני רוצה לקרוא מכאן למרי אזרחי קל וכיפי לארגון ולביצוע, מאוד חוקי, ובעיקר - מאוד מעצבן את מי שרגיש לאורות ולקישוטים ולשמחת חיים. השנה, יותר מבכל שנה אחרת, חשוב שכל אחת ואחד מאיתנו יחגגו את חג המולד".

בשנה שעברה נדמה היה כי ההצעה של קם זכתה לפופולריות רבה. בכלל, בעשור האחרון עצי אשוח הפכו מראה נפוץ. בקרב חברות ההייטק, כריסמס כבר מזמן הפך ל"מאסט איוונט". זה לא באג - זה פיצ'ר. באינסטגרם כולם מחופשים לסנטה קלאוס, מח לקים מתנות, אשכרה משוכנעים שהם בסדרה בנטפליקס. אני לא יודע מה יקרה השנה, בזמן מלחמה ואחרי הטבח הנורא, אבל בכל מקרה - הניסיון ללבוש זהות מלאכותית הוא מביך ופתטי. מרדנות מזויפת וחלולה. אייקון נוצרי עם קישוטים ממקס סטוק.

בחזיתות של חלק מהכנסיות הקתוליות באירופה עומד פסל אישה מכוסת עיניים, כתרה נפול, בידיה לוחות הברית הפוכים ורומח שבור. קוראים לה "הסינגוגה". היא הסמל הגשמי ליהדות המושפלת. היהדות שהאל זנח, "ישראל שבבשר". לצד פסלה של הסינגוגה יעמוד תמיד פסל ה"אקלזיה", הברית החדשה, אישה

גאה שלראשה כתר ושבידה צלב הכנסייה המנצחת. לפי הדוגמה הנוצרית, האל עזב את העם היהודי - "ישראל שבבשר", והמירו בנצרות - "ישראל שברוח", מפני חטאיהם ומשום שלא קיבלו עליהם את המשיח הנוצרי.

אין לי שום בעיה עם נוצרים החוגגים את חג המולד בישראל. יש לי קושי להבין כיצד יהודים חוגגים חג דתי נוצרי כהתרסה נגד היהדות. לא הצלחתי להבין מדוע דוכני תפילין הם "הדתה", ואילו עצי כריסמס הם חגיגה לחופש הדת. שנים עשר השבטים - אאוט. שנים עשר השליחים - אין.

"הציונות היא שיבה אל היהדות, עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים". כך אמר הרצל בקונגרס הציוני הראשון. והנה, כעבור יותר מ 100 שנה, יש מבין צאצאיו האידיאולוגיים שמשתוקקים להתבולל בחזרה בתרבות שבעטה אותם מאירופה אהובתם.

הדבר הזה מסוכן,

כי התכלית של הזהות היהודית הפלואידית, זו הלא מחויבת לשבט ולברית הגורל, היא אחת: לפורר אותנו לרסיסי קבוצות ושבטים, בדיוק כפי שקרה לפני חורבן הבית בשנת 70 לספירה, כשיוסף בן מתתיהו דיווח על 54 כתות שפעלו בירושלים.

מרד החשמונאים, שפרץ על רקע גזירות אנטיוכוס, היה בראש ובראשונה מלחמת אזרחים בין יהודים שומרי מצוות למתייוונים. בראש המתייוונים עמד הכהן הגדול מנלאוס, שנורא רצה להיות קוסמופוליטי ולהשתלב במרחב ההלניסטי המכיל והנאור. אלמלא מרד החשמונאים, ייתכן שהעם היהודי היה נעלם בתוך דור או שניים. עובדה - הנוצרים, בניגוד לנו, שימרו את ספרי המכבים. קידשו אותם. הכניסו אותם לקאנון הכנסייתי. מדוע? כי בלי המ כבים, לא היה אפשר לחגוג את יום ההולדת של ישו היהודי עם עצי אשוח וליקר ביצים. היהודים, לאחר המרידות הגדולות, עשו שיפט מניצחון לאומי לנס דתי. היוצרות התהפכו.

התחלנו בגרמניה ונסיים בגרמניה. התמונה המפורסמת מקיל, .1932 החנוכייה של משפחת פוזנר דולקת בחלון, וברקע צלב קרס. על גב התמונה כתבה גב' פוזנר את הדו שיח הבא: "יהודה התפגרי", כך אומר הדגל. "יהודה תחיה לעד", כך עונה האור.

חנוכה שמח. √

הניסיון ללבוש זהות מלאכותית הוא מביך ופתטי. מרדנות מזויפת וחלולה. אייקון נוצרי עם קישוטים ממקס סטוק