סוף השבוע האחרון שבו יפן נכנסה באופן רשמי לגל הרביעי של הקורונה ומשרד הבריאות המקומי הודיע על מצב חירום בטוקיו, היה אמור לגרום לכך שהמשחקים האולי מפיים בטוקיו יבוטלו בפעם השנייה ובאופן מוחלט. לכך צריך להוסיף את העובדה שלא פחות מ־003 אלף יפנים חתמו על עצומה שבה נכתב כי אינם רוצים שהמשחקים יתקיימו בארצם.

הממשל היפני לא התעלם, וגם הוא הודיע שהמשחקים חשובים, אבל "הם לא בעדיפות ראשונה". ובכל זאת, נראה שיושב ראש הוועד האולימפי תומאס באך, מי שכבר זוכה לביקורות לנוכח תפקודו בנושא, מתכוון ללכת נכון לע כשיו עם הראש בקיר ולהתעקש על קיום המשחקים בצורה כזאת או אחרת.

כזכור, עד כה הוחלט שהמשחקים ייערכו ללא קהל זר מחוץ ליפן, משך השהייה של הספורטאים בטוקיו יוגבל למינימום ההכרחי, ואנשי התקשורת הזרה שיגיעו למשחקים יצטרכו להוריד יישומון לטלפון הנייד, שבו הממשל היפני יעקוב אחריהם ויוודא שהם לא מסתובבים באזורים שלא הוגדרו מראש.

במילים אחרות, האולימפיאדה הופש טה מכל החגיגה, ונשארנו עם תחרויות ועם קהל מקומי שאולי יגיע ואולי לא לאולמות ולאצטדיונים.

עשרה שבועות לתחילת המשחקים, הרעיון שטוקיו תהיה "ניצחון הרוח האנושית על המגיפה" מתרחק והופך להיות האירוע הזה, שהוועד האולימפי הבינלאומי כופה על היפנים, שמצידם לא רוצים להיראות כמי שנכנעו למ גיפה. חשוב להבין - ההחלטה על קיום המשחקים לא נמצאת בידי היפנים אלא בידי הוועד האולימפי הבינלאומי. על פי החוזה החתום בין המארחת לוועד, המשחקים האולימפיים הם רכוש של הוועד האולימפי, והם רשאים לבטל אותם רק אם יש סכנה מוחשית לספורטאים.

שיעור ההדבקה המטורף ביפן הוא כרגע לא סיבה עבור הוועד האולימפי להצהיר על המשח קים כמסוכנים לבריאות הס פורטאים. כזכור, משחקים אולי מפיים בוטלו בעבר רק בעקבות מלחמות עולם.

אז מה הסיבה לכך שהוועד מתע קש? כסף, כמובן. ה־CBB דיווח אמש שאם המשחקים יבוטלו, מדובר באחת מפרמיות הביטוח הגבוהות בהיסטוריה של האנושות שחברות הביטוח יצטר כו לשלם, מדובר במיליארדי דולרים שיועברו לוועד הבינלאומי, לעיר טוקיו וכמובן לגופי השידור המרכזיים.

עם זאת, היפנים לא יקבלו בחזרה את ההשקעה המטורפת שלהם בשיפור התשתיות, וכל בעלי המלונות והמס עדות, לדוגמה, כבר לא יזכו להכנסה שהובטחה להם. עבור המארגנים היפנים והוועד האולימפי, ההבנה היא שביטול המשחקים יהיה מכה תדמיתית אנושה הן למארחים והן למש חקים האולימפיים, ולכן לפחות עבור הדרג הניהולי, המשחקים חייבים להתקיים. הספורטאים עצמם יבואו, כמובן, כי מדובר בשיא הקריירה שלהם; צופי הטלוויזיה, שכבר הת רגלו למוטציה המוזרה של ספורט בלי קהל, יצפו גם במשחקים; ושאר הצדדים במשוואה הזאת - התושבים המקומיים, המתנדבים, התקשורת והעסקנים שמ סביב - יקוו שהשהות שלהם בטוקיו לא תסתיים חלילה בהידבקות בנגיף.

פסקל ברקוביץ' לא עוצרת

הקיאקיסטית פסקל ברקוביץ' הב טיחה את השתתפותה בטוקיו, וזו תהיה הפעם הרביעית בקריירה שלה במשחקים הפראלימפיים.