1לא

ישות נורמלית. ביום ג' פרסם נחום ברנע מאמר שלפיו "סבב הלחימה הקרקעית בחאן יונס לא יוכל להימשך מעבר לעשרה ימים עד שבועיים". הוא הוסיף שהשילוב של שני מיליון עקורים ולחץ אמריקני "מכ תיב את מגבלות הפעולה". ברנע מבטא את עמדת האמריקנים וכנראה תפיסות מסוימות במטכ"ל. אלה דברים מסוכנים, במיוחד בעת מלחמה. חמאס מבין שהוא צריך להחזיק מעמד עוד קצת וזה נגמר. בקודים של המזרח התיכון משמעות הדבר היא תבוסה, חלילה.

הציבור הישראלי הבין אחרי 7 באוקטובר שאין לנו עסק עם ישות נורמלית המבקשת טריטוריה או עצמאות מדינית, אלא עם פראי אדם, שתאוות הדם שלהם מתחרה עם תאוות האונס של בנותינו, ושמבחינתם אוכלוסיית עזה אינה ראויה לחיים אלא רק לשמש כמגינים חיים, ובוודאי שאוכלוסיית ישראל היא בת מוות. עם ישות כזאת, שהמסמך המכונן שלה משביע את מאמיניה להקדיש את חייהם להשמדת ישראל ולהרג יהודים - "מיין קמפף" היטלריסטי בן ימינו - אסור להתפשר. זו תהיה בכייה לדורות, בדומה לעצירת הלחימה של בעלות הברית נגד גרמניה הנאצית באמצע הפלישה לאירופה.

במזרח התיכון הניצחון צריך להיות ברור ומהדהד בקודים של האויב ולא נתון לפרשנויות היושבים באולפני הטלוויזיה, גם אם נהיה חייבים להמשיך בלחימה חודשים רבים. אי אפשר להסתפק בחיסול עשרת אלפי מחבלי חמאס, ולהשאיר עוד 20 אלף לשוב לרצועת עזה. ביעור הרע לגמרי - לא ביעור חלקי - הוא חובה מוסרית שלנו כלפי קורבנות הטבח, כלפי יישובי הדרום וכלפי אזרחי ישראל וחיילי צה"ל המסכנים חייהם. הניצחון המבוקש בשפת האזור נמצא במקורותינו, בתו רת הלחימה של צבא ישראל בפיקודו של דוד מלכנו: "ֶאְרוֹדּף אוְֹיב ִּAיֵגם ְולֹא ָאוּשׁב ע ַּלּוָֹתם, ֶאְמָחֵצם ְולֹא ֻיְכלוּ קוּ ם

ַַּחת ַרְגל ְַּכִריַע ָקמ ָּי. ְואְֹיַבי ָנת ִּי עֶֹרף... ְוֶאCְשָחק ְּ ָעָפר ע ְֵּני רוַּח" )תהילים יח(. רק אז אולי יהיה סיכוי לשקט, כשיבינו מה המחיר למי שמעולל לנו כך. בינ תיים, חובה להמשיך בלחימה במלוא העוצמה.

2

הניסוי בוצע ונכשל. בהנדסת מהנדסים חוזר הוויכוח על נחיצותם של היישובים היהודיים בשו מרון וביהודה לביטחון המדינה. קשה להאמין, אבל גם אחרי 7 באוקטובר עדיין יש אי אלו המאמינים שאפשר להשליט את הרשות הפלשתינית על עזה ולהקים מדינה פלשתינית על גב ההר בשומרון וביהודה.

נחזור על הראשונות: שני ניסויים לפנינו. ברצועת עזה נסו גונו בקיץ 2005 עד לקו הגבול, החרבנו את יישובינו, לקחנו את מתינו וסמכנו על טכנולוגיה שתזהיר אותנו. מאז ספגנו עשרות אלפי טילים ורקטות, יצאנו לסבבי לחימה עקובים מדם )עם שמות יצירתיים: "עופרת יצוקה", "צוק איתן", "שומר החו מות" וכהנה( ושילמנו במחיר חיילינו ואזרחינו. ועוד לא דיברנו על הנזק הכלכלי האדיר שהסבה לנו ההתנתקות מאז. בטבח 7 באוקטובר נדמה היה שנסגר הגולל על תמימותנו, וכך יצאנו למלחמה ארוכה ברצועת עזה.

לעומת זאת, במבצע "חומת מגן" ב 2002 החזרנו לעצמ נו את השליטה בשומרון וביהודה, התמקמנו במעטפת הערים הפלשתיניות והרחבנו את ההגנה על היישובים היהודיים. איננו מתערבים בחיי התושבים ברש"פ, כל זמן שאינם זוממים להרוג בנו. יכולת השליטה, המודיעין וההגנה שם טובה לאין שיעור מכל האמצעים הטכנולוגיים שהצבנו על רצועת עזה. זאת משום שאנו נמצאים בשטח עצמו.

ולא רק צה"ל נמצא שם. חשוב לא פחות - אזרחים יש ראלים, חלוצים, יהודים שהתיישבו במולדת העתיקה, ערש לאומיותנו, והם נאחזים באדמת הארץ הטובה. החיילים רואים על מי הם מגינים, ובשל נוכחותם המפוזרת, צה"ל יכול לסכל תהליכים דומים לאלה שאירעו בעזה, וכך למנוע הקמת ישות

חמאסית נאצית על גב ההר, מרחק יריקה ממרכזי האוכלוסייה הצפופים של ישראל. עירי רחובות ממוקמת כ 70 מטרים מעל פני הים. רמאללה ממוקמת כ 900 מטרים מעל פני הים. נסו להגן על עצמכם בהפרשי גובה כאלה.

נוסף על כך, השוואה בין אמנת חמאס לאמנת פת"ח מלמדת על הבדלים טקטיים בלבד. הדמיון המהותי הוא המחויבות לה שמדת ישראל. סעיף 20 באמנת הרש"פ מוחק את העם היהודי ממשפחת העמים. זהו סעיף ג'נוסיידי. הרש"פ משלמת משכו רות לרוצחי יהודים לפי כמות הנרצחים. אם תתקיים מחשבת העוועים להביא את הרש"פ לעזה לאחר מיטוט חמאס, ישלמו משכורות גם למחבלים שאנסו את בנותינו, ערפו את ראשי בנינו ושרפו חיים את ילדינו. התשלום לרוצחי יהודים הוא חוק רשמי של הרש"פ ה"מתונה". נקווה שמספר התמימים התמעט; ההבדל בין חמאס לרש"פ הוא ביכולת להרע לנו. חלוצינו בגב ההר הם חגורת הביטחון שלנו.

3

ניצחון ומדינה או פך שמן? חנוכה היום. במשך כ 300 שנה חגגנו את הניצחונות על האימפריה הסלווקית )מאנטיוכוס הרביעי ואילך( במרד שהחל ב 167 לפנה"ס, ואת הקמת מדינת היהודים הע צמאית ב 142 לפנה"ס על ידי שמעון החשמונאי. הרמב"ם בהקדמתו להלכות חנוכה מדגיש את הממד המדיני: "וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנים, עד החורבן השני". המרידות הבאות נגד רומא התחוללו בהשראת ניצ חונות החשמונאים.

מרד בר כוכבא שנכשל בשנת 135 לספירה הביא אסון אדיר על האוכלוסייה היהודית, מאות יישובים נחרבו עד היסוד וכחצי מיליון)!( נהרגו. הקיסר אדריאנוס העניש את היהודים בכך שמחק מהמסמכים הרומיים כל זכר לשם הארץ "יהודה", והוציא מהאוב את השם "פלשתינה". הוא התוודע לכך בספרי ההיסטוריון הרודוטוס, שכתב על גויי הים הפלישתים שנעלמו מהאזור כ 800 שנה לפני אדריאנוס.

חז"ל הבינו כנראה שעוד מרידה כזאת ואבדנו. מאז נעלם "ספר מקבים", ואיתו המשמעויות המדיניות והצבאיות של חנוכה. אין במשנה ובמדרשים כמעט זכר לחג. נותר נס פך השמן לחגוג בגלותנו. פך השמן מסמל את טהרת הרוח, את החוכמה ואת אהבת הלימוד של עמנו ואת השמירה על תר בותנו ואמונתנו בקרב העמים. בדורות האחרונים תרגמנו את ספרי המקבים )מלשון "ַמֶקֶּבת", פטיש(, שנכתבו במקורם בעברית, והשבנו את האבידה לבעליה. מרוחם של המקבים שאבנו עוז ורוח לשוב לתחייה במולדתנו ולקומם מחדש את מדינת ישראל. במלחמה הנוכחית התוודענו לדור חדש של מקבים, גיבורי התהילה שהשיבו את נפש העם במסירות נפשם, ובדבריהם חזרו על נאומי הגבורה של החשמונאים.

וכה אמר יהודה לחייליו הנדהמים לנוכח הצבא הגדול שעמד מולם בקרב הראשון במעלה חורון )כביש :(443 "ָנֵקל כי יוסגרו רבים בידי מעטים, ואין מעצור לפני שמיים להושיע ברבים או במעטים; כי לא ברוב ַחִיל ניצחון המלחמה, ומן השמיים הגבורה; הם באים אלינו ברוב גאווה ָוֶפשע להשמיד אותנו ואת נשינו ואת בנינו, ולבוז אותנו; ואנחנו נלחמים על נפשו תינו ועל תורתנו; והוא ייגוף אותם לפנינו. וַאֶתּם אל תיְראו מפניהם". בימים ההם בזמן הזה. √

ביעור הרע הוא חובה מוסרית כלפי קורבנות הטבח, יישובי הדרום, אזרחי ישראל וחיילי צה"ל המסכנים חייהם. הניצחון בשפת האזור נמצא בתורת הלחימה של צבא דוד: "ֶאְרּדוֹף אוְֹיַבי ְוַאִּש/יֵגם ְולֹא ָאוּשׁב ַעד ַּכּלוָֹתם". בינתיים חובה להמשיך להילחם במלוא העוצמה