קשה להישאר אדישים לסיפור הגבורה של הדר בכר ,(14) שאף שנפצעה במתקפת המחב לים בעצמה דאגה לטפל בזמן המתקפה באמה ובאחיה, שלמרבה הצער לא שרדו. הדר הע מידה פני מתה, אך לא חדלה מהניסיונות להזעיק עזרה.

"בשבת נכנסנו לממ"ד - אני, אמא שלי דנה, אבא שלי אבידע ואחי כרמל. בשלב מסוים המ חבלים נכנסו לבית ודפקו על דלת הממ"ד. אבא שלי ואחי החזיקו בדלת חזק, ואז המחבלים ירו עליה ופגעו באחי, בזמן שאבא שלי המשיך להחזיק כדי למ נוע מהם לפרוץ פנימה. המחבלים ירו צרור נוסף, שממנו נפגע גם אבא שלי. אני ואמא שלי עשינו לאחי מייד חוסם עורקים". המחבלים, שלא הצליחו לפרוץ את דלת הממ"ד, החלו לשרוף אותה מבחוץ, מה שהחדיר פנימה עשן סמיך. "פתחתי קצת את החלון כדי שהעשן ייצא, והם הגיעו מבחוץ וזרקו עלינו שלושה רימונים, שניים התפוצצו, ואז נפצעתי בעצמי. "הם המשיכו וירו שוב צרור. הוא פגע באמא שלי, שכעבור כמה דקות מתה מפ צעיה. למרות כל הניסיונות שלי לעזור לה, הרגשתי שהיא לא זזה. שמתי את האצבע שלי מתחת לאף שלה, ואז הבנתי שהיא לא נושמת. אבא שלי אמר לי לדאוג לאחי. ניסיתי לעשות לו החייאה, אבל לא הצלחתי. "בשלב מסוים התחבאתי בתוך מזוודה, תוך שאני מדברת עם מד"א. לאט לאט הנשימות של כרמל פסקו והוא מת. בכל פעם אבא שלי אמר לי: 'מתעסקים במי שחי'. כל הזמן הזה אף אחד לא בא לסייע, חיכינו שיגיע הצבא".

לבסוף, אחרי שעות של תופת בממ"ד, הגיעו החיילים. "הם לא הצליחו לפתוח את דלת הממ"ד השרופה, אז הייתי צריכה לצאת מהחלון. לא היו לי כוחות, לא הייתי מסוגלת, אבל הם אמרו שאין לי ברירה. נלחמתי כדי שיחלצו את אבא שלי, כי המחלצים חשבו בהתחלה שאין לו סיכוי. למרבה המזל, גם הוא חולץ ושרד.

"מאז האירוע אני מתמודדת עם הכאב בסיוע העובדים הסו ציאליים, וגם העובדה שאנחנו, החברות, ביחד עוזרת לי. אני מייחלת שנחזור לבארי בזמן הקרוב. כשכולנו נהיה שם שוב ביחד, אולי זה ייתן לנו קצת שקט נפשי".