זה לקח הרבה פחות זמן משחשבתי. 1,400 נרצחים וחללים, חלקם אנשים, ילדים וזקנים שעוד לא זוהו בגלל מצב הגופות, יותר מ 200 חטופים בעזה, מלחמה מכוננת שתקבע את היכולת שלנו להתקיים במרחב הרצחני - כל אלה לא מספיקים כדי לנתח את המציאות בראיית עומק.

האסימון נפל לי במסיבת העיתונאים שהתארגנה במוצאי השבת בקריה. באיחור ניכר של שלושה שבו עות הואילו בטובם להתייצב מול מצלמה בחזית אחת נתניהו, גלנט וגנץ כדי לשדר לכידות ההנהגה. נתניהו סוף סוף נענה לדרישות הציבור ואפשר לעיתונאים לשאול אותו שאלות.

אלא שבמקום לשאול על החזית הצפונית והשמדת האיום מצפון, על עומק הפעולה והתמשכותה ברצועה, על עתידם של המפונים ומתי יוכלו לשוב לבתיהם, על האפשרות לנהל מערכה בין דרג מדיני לצבאי לנוכח רמת האמון שנסדקה בעקבות הפספוס המו דיעיני העצום, על מה יהיה עתיד עזה ביום שאחרי, ואם ארה"ב קיבלה מעמד של מנהלת על של עתידנו כאן במזרח התיכון - הייתי עדה לרצף שאלות "אחריות". האם נתניהו רואה עצמו אחראי, האם יקבל אחריות, האם יוביל ועדת חקי רה ממלכתית.

שאלה אחרי שאלה נתניהו התחמק ולא אמר את צמד המילים שהציבור כמה לשמוע: "אני אחראי". הוא הגיע מוכן, התשובות היו בדף מולו בכתב יד שכנראה שרבט לעצמו עוד קודם לכן בהכירו את הנפשות הפועלות.

הוא ידע שאיש לא יאתגר אותו מימין, שאף אחד לא ישאל על המהות, רק על "ביבי". וכמובן, דוברו, טופז לוק, חסם אותי מטעם "ישראל היום", רגע לפני שיכולתי לשאול שתי שאלות שלא נשאלו: על הענקת עזה לאבו מאזן על כידוני צה"ל, וקוצר הרואי בניהול המערכה הצפונית - שתי שאלות שכנראה לא הכין להן תשובות מראש.

נתניהו ואנשיו התרגלו למשחק הדו פרצופי הזה. מחד - חובטים בתקשורת על כך שהיא מוטה, שמא לנית, אובססיבית לנתניהו, ומאידך - מסנדלים כל אפשרות לאתגר אותו מימין, מאיפה שכואב. אנשיו לשעבר אומרים שנתניהו אוהב להעיד על עצמו שמי מינו יש "רק קיר", אך האמת היא שנתניהו לא נטוע בימין, וככל שמאתגרים אותו מימינה - אביגדור ליב רמן, נפתלי בנט ואחרים - הוא לחלוטין מוביל להשמ דת האיום. הכי נוח לחבוט בתקשורת, והו, איך אנשיה נהנים להתמסר לחבטות ההדדיות. אבל מהות - אפס.

אישית נחרדתי לגלות שלושה שבועות אחרי השבת השחורה כי רבים מדי בינינו לא מתעלים לגודל השעה. לא נתניהו שמצייץ נגד ראשי מערכת הביטחון בזמן שאלה מנהלים איתו כתף אל כתף מערכה )מתנצל ומוחק ירוחם(, ויותר מזה - לא אנשי המחאה בחלקם שלא מצליחים להיגמל מזה.

יגדלו פה מנהיגים חדשים

כל ציוץ שני קורא לו להתפטר, כל ציוץ שלישי עם כותרת עבר על חמאס מורתע. באופן פלאי ביותר, כמעט נסי, אצלם אנשי הצבא שפספסו את המידע, שהיו שבויים בקונספציה שרצחה בנו - אלה נקיים מחבטות. אצלם מתקיים הכתוב - נבוא חשבון אחר כך, עכשיו נלחמים. אבל אצל נתניהו - הו, לא. אלה שקוראים לו ללכת כבר עשור בתירוצים שונים חושבים שזה משכנע מישהו כשהם החליפו תירוץ.

נתניהו ילך. כמו שראשי הצבא, שב"כ ואמ"ן ילכו. כי הם כשלו. כי לא נשאלו שאלות קשות. כי האכילו את המפלצת שטרפה את ילדינו, כי ראו את חמאס מתכונן להלום בנו ופירשו כל ריסון שלו בשלוש הש נים האחרונות כהרתעה. הם ילכו, כי רק דם חדש, רעננות המחשבה וחוסר אשמה במחדל יוכלו להרים את ישראל מהריסות הטבח.

כל אלה שלא ראו ולא ידעו ולא שאלו הם אנשי האתמול. ואיתם כל מי שעוד לוקה במחלה הזו שבוחנת את ההווה והעתיד והעבר רק בפריזמה אחת: "רק לא ביבי". הם מיותרים. הם מיושנים. הם יובילו אותנו להמשך הקונספציות ההרסניות. והאמינו לי, אחרי האסון הנורא הזה עוד יגדלו פה מנהיגים אחרים שיראו את העם ואת עתידו.

בשיחה עם איש צבא בשבוע שעבר הצלחתי להת רומם קצת מעפר, אחרי שאמר לי את הדברים הבאים: "יש פה איחוד של כל תעצומות הנפש של עם ישראל - הגיעו לשרת אנשים מכל מקום, גם אנשים עם פטור ממילואים. כולם כאן במובנים הכי יפים שיש. יש לנו צבא שיודע מה הוא רוצה, יש לנו נכונות ואומץ, ואם צריך - נכונות להקרבה. בזכות העוצמה האנושית אנחנו מאמינים שנצליח וננצח. יהיה פה שיעור לעם ישראל ולשכונה שבה אנחנו חיים שכזה דבר לא יעשו לנו שוב לעולם".

נתניהו וראשי הצבא ושב"כ ילכו, כי הם כשלו, כי לא נשאלו שאלות קשות. רק דם חדש ורעננות המחשבה יוכלו להרים אותנו מההריסות. לא מחלת ה"רק לא ביבי"