אנחנו נחושים לעזור לישראל להבטיח ש 7 באוקטובר לא יחזור על עצמו" הצהיר שלשום מזכיר המדינה האמריק ני, אנתוני בלינקן. לא היתה זו הפעם הראשונה שבה התחייב לכך. דברים דומים הוא השמיע גם בארבעת)!( ביקורי התמיכה שהספיק לקיים בישראל מאז הטבח. אלא שבמקביל להצהרתו, תחת לחץ אמריקני, נאלץ הקבינט הביטחוני בישראל להגדיל את כמות הדלק שנכנס לעזה ולספק חמצן למחבלי חמאס.

בסמיכות לאותה ההצהרה, הודיע גם דובר מחלקת המדינה, כי "ארה"ב תתנגד ליצירת אזור חיץ בשטח רצועת עזה", ובכך הציב עוד משקולת על רגלי ישראל, על האפשרויות העתידיות לעצב את ההגנה על יישובי העוטף.

אין לפקפק בכנות הצהרותיהם של הנשיא ביידן ואנשיו. תמיכת הממשל בישראל אינה מוטלת בספק וראויה לכל שבח. אולם בד בבד היא מציבה מגבלות שאינן מאפשרות לישראל להשיג את יעדיה מבלי לשלם על כך בחיי חיילים רבים.

המגבלות שארה"ב מציבה מובילות בהכרח להארכת הלחימה - בניגוד גמור לאינטרס האמריקני. הדרך המעשית לאפשר לחימה מהירה תוך סיכון מינימלי של האוכלוסייה, היא לא פשר את הוצאתה אל מחוץ לאזורי הלחימה, וגם לכך הובעו התנגדויות. ישראל אינה יכולה להתפשר על השגת מטרותיה בשחיקה מינימלית ככל האפשר של לוחמיה. יהא אשר יהא משך הזמן שיידרש לכך. זהו המסר שהיועץ האמריקני לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן יצטרך לקחת איתו, בסיום ביקורו בישראל.

להתמקד במטרה העיקרית: מיטוט חמאס

מי שמתעקש לשמוע מממשלת ישראל לאן פניה מועדות בעזה ביום שאחרי המלחמה, עושה זאת כנראה כדי להתנצח איתה על מה שהיא יודעת היטב: אין אופציות טובות בעזה. אילו היו כאלה, יש להניח שהן היו כבר מיושמות, באחת מההזדמנויות הרבות לאורך שנות העימות.

אין חובה לנהל את הבחירה בין החלופות הרעות בדיון ציבורי בעיצומה של המלחמה. נכון להפנות את מלוא הקשב לניצחון במלחמה, לשמור על הלכידות הפנימית ולהפחית למינימום ההכרחי את העיסוק בסוגיות שיש בהן כדי לעו רר מחלוקת.

מנקודת מבטה של ישראל, שאלת "היום שאחרי" בעזה משנית ביחס למטרה החשובה יותר של המלחמה: בנייה מחדש של ההרתעה הישראלית שהתרסקה ב 7 אוקטובר. את תמונת הסיום של המלחמה יש לגבש, לפני הכל, לפי הקריטריון הזה.

מיטוט ממשל חמאס, פירוק המסגרות הצבאיות שלו, השמ דת תשתיות הייצור והיכולות הצבאיות, הריגה או נטרול של רוב מפקדיו והסד"כ הצבאי שלו, כל אלה הם חלקים בפאזל של תמונת הסיום הרצויה לישראל.

בשום אופן אין להרפות מסוגיית החטופים, ודאי לא לחשוב עליה במונחים של "היום שאחרי". החוב המוסרי של מדינת ישראל כלפי החטופים ובני משפחותיהם מחייב להותיר ערוץ פתוח למו"מ ולהציב במהירות את החרב על צווארם של מנהיגי חמאס, עד שיבינו שהחטופים הם נטל עליהם.

הכותב הוא ראש מכון משגב לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית

מי שמתעקש לשמוע לאן פני ישראל מועדות ביום שאחרי, עושה זאת כדי להתנצח. אין אופציות טובות, אילו היו - הן כבר היו מיושמות

הסברים מפותלים במיוחד סיפק שלשום מתאם פעו לות הממשלה ביהודה ושומרון, האלוף רסאן עליאן, כדי להצדיק את ההכנסה המסיבית של דלק לרצועת עזה.

מאפס מכליות בתחילת המלחמה עברנו לארבע מכליות בימי ההפו גה. אז לפחות קיבלנו את החטו פים היקרים; עכשיו ישראל עומדת לשלש את כמות המכליות היומית ל ,12 בתמורה לכלום ולשום דבר. אי אפשר להבין את זה.

החל מאתמול יוזרמו לעזה קרוב ל 300 אלף ליטר דלק ודיזל בכל יממה. זאת אף שכל ילד ביש ראל יודע ש"דלק זה חמצן בעו רקים של הרוצחים", כפי שאמר ראש המל"ל, צחי הנגבי. "הדלק מאפשר חשמל, והחשמל מאפשר את מסנני האוויר במנהרות. אם אין חשמל ואין דלק, הם יצופו אל פני השטח ואז ייקל עלינו להרוג אותם", הסביר הנגבי באופן מדויק. נוסף על השיקול המבצעי הזה, ידוע שחלק מחטופינו מוחזקים במנהרות, כך שחניקת המנהרות תאלץ את חמאס להעלות גם את השבויים אל מעל פני האדמה, מה שאולי יאפשר לנו לחלץ אותם.

להיכשל בענק

מה אפוא הנימוק לקריסת העמ דות הישראלית? "לצה"ל יש אינ טרס למנוע אסון הומניטרי בעזה, והכנסת הדלק היא מפתח לכך", חזר

נציג הצבא בדיוק על אותן זמי רות ששמענו 15 שנה והביאו אות נו לאסון הגדול. אנשי המודיעין הוסיפו כי חמאס זקוק רק למעט דלק לצרכיו וממילא שם את ידו עליו. אז כבר עדיף שייכנס הרבה כדי למנוע אסון הומניטרי. הבנתם את ההיגיון? אם כבר אנחנו נכשלים בקטן, למה לא לעשות זאת בענק?! התירוצים העלובים האלה הספיקו לראש הממשלה ולרוב שרי הקבינט להפוך ב 180 מעלות את הצהרו תיהם הלוחמניות מלפני שבועות בודדים בלבד. "אין כניסת דלק אל תוך רצועת עזה", הכריז נתניהו. "רצועת עזה תהיה ללא חשמל, מים ודלק", הודיע שר האנרגיה יש ראל כ"ץ. מה נשאר מכל האמירות האלה? קדחת. שניהם תמכו אמש בהחלטה.

להגיד "לא" לארה"ב

אבל המחדל עוד הרבה יותר גרוע. כי הכנסת הדלק עוזרת למא מץ המלחמתי של חמאס, מסכנת את חיי חיילינו, מקשה את חילוץ החטופים ומאריכה את המלחמה. מעל ומעבר לכל אלה הכנסת הדלק בפרט, והאספקה בכלל, מנוגדות ב 180 מעלות למטרות המלחמה. כי כל עוד דלק ואספקה נכנסים לעזה, ואנשי חמאס הם הראשונים לשים עליהם את ידם - ראו מה אומרים תושבי עזה בעניין הזה - המשמעות היא ששלטון חמאס לא קורס. זאת בסתירה ליעד המפורש שקבע הקבינט, למוטט את היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס. זוהי איוולת שאין שנייה לה, והיא ממשיכה בדיוק את העיוורון של כל הצמרת המדינית והצבאית של יש ראל כלפי חמאס במשך עשור וחצי. במקום להחזיק את חמאס קטן, נתנו לו לגדול ולהתחמש מתחת לאפנו,

כל עוד דלק ואספקה נכנסים לעזה, ואנשי חמאס הם הראשונים לשים עליהם את ידם - המשמעות היא ששלטון חמאס בעזה לא קורס

בניגוד משווע לאינטרס הלאומי. זה בדיוק מה שממשלת המלחמה עושה עכשיו. בידה האחת ישראל מפעילה מאמץ כביר לפגוע צבאית בחמאס, אבל בידה השנייה היא מא ריכה בעצם את שלטונו ומעבירה לתושבי עזה את המסר שחמאס עדיין חי ובועט.

אף אדם ששכל בקודקודו לא יכול להשלים עם מדיניות שכזו. נתניהו, גנץ וגלנט חייבים לעצור את אספקת הדלק לעזה. עכשיו. לפעמים מותר להגיד לאמריקה "לא".

כמאמריקה, כל שעוקבים אחרי הסימנים

הגיבוי למלחמה הצודקת בעזה הולך ואוזל במקרה הרע, ובמקרה הרע יותר - גורר הת ניות ותמורות שמגבילות את היכו לת של ישראל להכריע ולהכניע את חמאס. כך או אחרת, שעון החול הזה שנוצר מעבר לים בשל מערכת הב חירות לנשיאות שבפתח והביקורת במפלגה הדמוקרטית משמאל - גורר גם את ישראל באופן ישיר למער כת בחירות כחול לבן. את התנאי הזה הציב יו"ר המחנה הממלכתי, בני גנץ, עם כניסתו לממשלה - בסיום המערכה הוא יפרוש ממנה, ובסבי בתו אומרים כי הרגע הזה מתקרב.

ההערכה המדינית פוליטית ששותפים לה כמה שרים בקבינט המלחמה מתייחסת לשלב הנוכ חי של התמרון בעזה, שצפוי לה גיע לשיאו ואולי גם לסופו בהינתן הלחץ מארה"ב בחודש ינואר. פריש תו של גנץ אז לא תוביל באופן ישיר לבחירות, שכן לנתניהו 64 מנדטים )רופפים מעט( ועוד ארבעה לרשת ביטחון מחברי תקווה חדשה של גד עון סער שלא רואים את סיום המ ערכה באופק הקרוב והנראה לעין. אך בקואליציה מעריכים שהמפתחות למערכת בחירות שבפתח נתונים בידיהם של שני אנשים: גנץ ית ניע, נתניהו יחליט על הזמן והמקום.

יו"ר מפלגת העבודה מרב מיכאלי, שהודיעה על פרישה ועל פריימריז, הקדימה את הפוטש שתכננו לה החברים ושהתעכב רק בשל המלח מה. היא גם סנונית ראשונה, מבש רת בחירות. התרחישים במסדרונות הכנסת צופים שני אירועים משמ עותיים שיכולים להוביל לבחירות:

פרישת גנץ בינואר ובחירות באפ ריל מאי, או לחלופין ההצבעה על תקציב 2024 במארס ובחירות בקיץ. שני המוקשים האלה מונחים לפתחו של נתניהו, שכרגע מנסה לשמר את הקואליציה עם החרדים, סמוטריץ' שיתקשה לעבור את אחוז החסימה ובן גביר שזו עשויה להיות הממשלה האחרונה שיכהן בה.

בחירות גם בארה"ב

המצב הנתון הזה עשוי להשת נות במהירות ולהוביל את נתניהו באחד מהמועדים להקדמת הפ ריימריז במפלגתו וליציאה לבחי רות כלליות. כך גם ימנע התארג נות יסודית של ראש המוסד לשעבר יוסי כהן להיכנס למשחק בבוא העת. ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, שממתין גם הוא להינתן האות, לא מהווה איום על נתניהו, שכן המנד טים שלו חונים כעת אצל גנץ ולפיד.

מי שמרכז את רוב המנדטים של מחנה המרכז עשוי לרצות גם הוא בבחירות למיצוי המומנטום, כאשר נקודת המוצא היא שמפלגות קט נות שיוקמו יידרשו, בדומה לנעשה בשמאל, למהלכי התאחדות רוחביים. בשבוע האחרון התרבו גם הסימנים לגירושים מרצון של השותפים גנץ את סער. האחרון עושה צעדים חזרה למחנה הימין, כולל האיתות שלא יהיה מוכן לפרוש בקרוב מהממשלה, ואילו יו"ר המחנה הממלכתי יידרש לארגן מחדש את אגף ימין במפלגתו, כדי לאותת למנדטים נודדים מהלי כוד, והוא יפתח את הדלת לדמויות חדשות ישנות במערכת הפוליטית.

תרחיש האימים של נתניהו הוא יציאה לבחירות באווירת מאות אלפי מילואימניקים שחוזרים הביתה ודו רשים ממנו לפרוש אם יעדי המלח מה לא יושגו באופן שבו העם מצפה להם: ניצחון והכרעה של חמאס בד רום לצד הסרת האיום מצפון. הוא ינסה להקדים תרחיש כזה ולהכריז על בחירות באווירה נוחה יותר על רקע )אם יתאפשר( השגת יעדי המ לחמה. בינואר ייכנס נשיא ארה"ב לקמפיין בחירות כשהוא לא רוצה לראות ברקע עשן הפצצות מיש ראל, ובאביב ייכנס נתניהו לבחירות כשהעם דורש ניצחון. ה DON’T של מי מהם יכריע בקלפי בנהריה כמו במישיגן.

בינואר ייכנס ביידן לקמפיין בחירות כשהוא לא רוצה ברקע עשן הפצצות מישראל. באביב ייכנס נתניהו לבחירות כשהעם בישראל דורש ניצחון