מאז "הרשימה הממלכתית" של בן גוריון לפני יותר מיובל שנים, דרך "התנועה להתחדשות ממלכתית" בראשות משה דיין, ושלוש שנים לאחר "תנועה לאומית ממלכתית" בראשות משה בוגי יע לון, קם לו "המחנה הממלכתי" בהנהגת הרמטכ"לים לשעבר גדי איזנקוט ובני גנץ, ביחד עם גדעון סער. זה קרה זמן קצר אחרי שמקימי "הרוח הציונית", איילת שקד ויועז הנדל, תיארו את עצמם כימין ממלכתי. אלה גם אלה בוודאי מודעים לכך שההתארגנויות "הממלכתיות" בעבר כשלו לחלוטין, ובכל זאת בחרו במונח בעל הדימוי החיובי.

החדשות הטובות הן שהממלכתיות חזרה לשיח, ובגדול. פרופ' דני סטטמן מצא בארכיון העיתונות שבמחצית השנייה של שנות ה 60 הופיעה הממלכתיות יותר מ 800 פעם. מאז המושג הלך ודעך, עד שבסוף שנות ה 90 לא הופיע כלל. עתה אפשר לומר שמעולם לא השתמשו רבים כל כך הרבה כל כך במונח. הלוואי שזה יוביל לבירור משמעויות העומק של המושג, וכדי להתחיל בכך רצוי להיזכר במובנו המקורי.

תולדות הממלכתיים בארץ ישראל

כמנהיג היישוב היהודי טרם הקמת המדינה הוטרד בן גוריון מכך שלאחר גלות ארוכה וחיים בקהילות נטולות ריבונות, אין ליהודים תודעה ממלכתית של מדינה עצמאית. סדרי משטר ושלטון ריבוני נעדרו גם מהספרות ומההגות בגלות. לתפיסתו, חסרונה של תפיסה סדורה של ממלכתיות סיכן את חזון הקמת המדינה ואת יכולתה לשרוד. בהיעדר המשגה קולעת למושגי האזרחות במדינה ריבונית שהיהודים הם מקימיה ובעליה, בן גוריון המציא את "הממלכתיות". אפשר להבין אותה רק בהנגדה שלה ל"תנועתיות", ל"מגזריות" ול"מפלגתיות", ומהותה שכל בעל תפקיד חייב לתפוס את תפקידו דרך המשקפיים של טובת המדינה והחברה בכללותן ולא כאמצעי לקדם מגזר, מפלגה או קבוצה.

תפיסתו לגבי צה"ל כצבא ממלכתי לא הותירה מקום לארגון צבאי בעל זיקה מפלגתית, ולכן פורק הפלמ"ח. הממלכתיות היתה גם ההצדקה לירי על אלטלנה בשם הפעלת הסמכות הריבונית. על רקע זה מובנים התנגדותו לקיומן של פלוגות דתיות ומאבקו להקמת מערכת חינוך ממלכתית כחלופה לזרמים חינוכיים של תנועות פוליטיות.

נכון, בן גוריון לא תמיד יישם את עקרון הממלכתיות בעקביות. מגמות שונות שהוביל נשאו את שם הממלכתיות, אך היו טבועות בחותם תנועתי ומפלגתי מובהק. אבל לפחות ברמת ההגות העמוקה, ממלכתיות היתה תפיסה הרואה כל תפקיד ציבורי במבט על של טובת המדינה וקידומה ללא שיקולים צרים, מגזריים, קבוצתיים ותנועתיים. ברור שכל בעל תפקיד מגיע ליישם אידיאולוגיה מוגדרת, אולם הוא חייב לעשות זאת בראיית טובתה של המדינה. כך, לדוגמה, מינוי ממלכתי יהיה זה שמציב לנגד עיניו לא רק את הממד האידיאולוגי, אלא גם את הכישורים והניסיון של המועמדים ואת יכולתם למלא את התפקיד. זאת לעומת מינוי פוליטי שבמרכזו קרבה אישית, נאמנות פוליטית וכדומה.

נחזור לימינו, ולחדשות הרעות יותר לימי פריחתה מחדש של הממלכתיות הנישאת בפי רבים מהפוליטיקאים. בסקירתו מעיר פרופ' סטטמן ביחס למושג הממלכתיות כי "בשל עמימותו מתעורר החשד שהוא משמש בעיקר לצורכי פולמוס פוליטי. לא לגמרי ברור מה כרוך באמירה שאדם כלשהו או גוף כלשהו אינם ממלכתיים, אבל ברור לגמרי שכרוכה בה ביקורת חריפה עליהם".

ואכן, כיום, כאשר פוליטיקאי ומפלגה מציגים עצמם כממלכתיים, הם רומזים, ופעמים אומרים במפורש, שהאחרים פחות או בכלל לא ממלכתיים. ניסיון לקבל הסבר, ולו מילה אחת, לגבי משמעות הממלכתיות - יגלה שאין כאלה: ממלכתיות, לתפיסת "הממלכתיים" בעיני עצמם, היא למ עשה כל עמדה שאני מחזיק בה וכל מדיניות שאני נוקט אותה, כלל לא חשוב מהם תכניה, לעומת האמירות והעמדות של היריב שאינו ממלכתי.

רקורד לא ממלכתי

הכהונה בת השנה של הממשלה וממשלת המעבר הנוכחית, לאחר שנים ארוכות שבהן טענו רכיביה לחוסר ממלכתיות במחנה הלאומי, היא הזדמנות חשובה לבחון את הממלכתיות החלולה שבשמה הם דוברים.

מקוצר היריעה לא נפרט את מגוון הכיבודים והתפקידים שחולקו על ידי סער "הממלכתי" לא רק לחברי סיעתו, אלא גם לאלה שלא נכנסו. האומנם כל המינויים היו ממלכתיים במשמעות העמוקה של המושג? אבירי איכות המינהל התקין האחרים ממרצ לא טמנו ידם בצלחת במי נוי מקורבים, ולפיד ברצינות לא הבין מדוע מינוי של גיסתו הוא כה בעייתי ולא ממלכתי. מפקדת גל"צ מונתה ללא מכרז על ידי מנהיג המ חנה הממלכתי כמינוי זמני שמתמשך עוד ועוד, ובינתיים עורכת בתחנה שינויים משמעותיים. זה רחוק מאוד מממלכתיות.

אחד מרכיבי הממלכתיות המקורית הוא שלטון החוק והשוויון בהת נהלות ציבורית. נגזר מכך שלכל ממשלת מעבר מותר או אסור לעשות דברים כמו לכל ממשלת מעבר אחרת. רק השבוע התברר חוסר השוויון החמור בהתנהלות ממשלת המעבר הנוכחית באישור היועמ"שית. כשאישור ניתן, או איסור מוטל, רק על פי המפלגה המאיישת את התפקידים, לא רק שזו לא ממלכתיות אלא ביטוי חמור של ההפך הגמור: תנועתיות, מגזריות ומפלגתיות בוטות.

ממלכתיות היא, כאמור, ראיית טובת המדינה על פני ראייה מפלג תית צרה. בעימות ביטחוני זה ניכר בגיבוי האופוזיציוני לממשלה. הנה מקבץ "ממלכתי" מתקופת "שומר החומות": מרב מיכאלי, באנגלית, בתקשורת הזרה: "הבעיה עם נתניהו שחצי מהעם בישראל לא מאמין שמה שהוא עושה זה לטובת מדינת ישראל". "נתניהו הוא המשת"פ של חמאס", הסביר אביגדור ליברמן. "אם היתה לנו ממשלה", צייץ יאיר לפיד, "אף אחד לא היה שואל את עצמו למה תמיד האש פור צת בדיוק כשזה הכי נוח לרה"מ". בחיסול קודם של בכירי הג'יהאד האסלאמי טען גנץ כי מדובר בניסיון של נתניהו לדחות את הבחי רות, בנוסח "בית הקלפים".

כל מי שטוען היום לכתר המלוכה הפוליטית נוטל לעצמו את כתר הממלכתיות. ככל שהם משתמשים בממלכתיות בסתירה ברורה להתנהגותם הפוליטית, כך הם מרדדים את משמעותה האמיתית של הממלכתיות. ●

"ממלכתיות", לתפיסת "הממלכתיים" בעיני עצמם, היא למעשה כל עמדה שאני מחזיק בה וכל מדיניות שאני נוקט אותה, כלל לא חשוב מהם תכניה - וזאת לעומת האמירות והעמדות של היריב, שאינו ממלכתי כמוני כל מי שטוען היום לכתר המלוכה הפוליטית נוטל לעצמו גם את כתר הממלכתיות. אבל ככל שהם משתמשים ב"ממלכתיות" בסתירה ברורה להתנהגותם, כך הם מרדדים את עומק משמעותה האמיתית