בתחילת אוגוסט 1952 שבה המשלחת הישראלית מאולימפיאדת הלסינקי, פינלנד, ובתקשורת הישראלית הועלו שאלות בנוגע לכישלון כל הספורטאים הישראלים בתחרויות.

העיתונים העברים, בעיקר אלו ששירתו את האופוזיציה, התחרו ביניהם בביקורות ארסיות על רמת הספורט הישראלי.

"קול העם", שופר המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י), טען ש"יש לגשת לבירור מעמיק בנוגע לחרפה ולבושה שעטפה את כולנו לנוכח ההופעה העלובה של ספורטאינו באולימפיאדה".

העיתון "חרות", ביטאונה של התנועה הרוויזיוניסטית הישראלית, דרש לדעת "מי הוא האחראי להופעה הכושלת של השלומיאלים בהלסינקי".

ואילו "על המשמר", עיתונה של מפ"ם האופוזיציונית, תמה "הכיצד זה שהאצנים שלנו קרטעו על מסלולי הריצה באולימפידאה, הקלעים פגעו בכל המטרות, רק לא בשלהם, והשחיין היחיד דשדש במי הבריכה כמו ברווז".

יצוין שראש הממשלה, דוד בן־גוריון, לא הביע מעולם עניין בספורט, אף שמאמצע שנות ה־05 נהג לתרגל את שיטת התנועה פלדנקרייז, שנועדה לשכלל יכולת אישית (זכורה תמונתו עומד על ראשו בחוף הרצליה, שצילם פאול גולדמן .)1957־ב

למרות חוסר התעניינותו, ראה בן־גוריון בספורט "אמצעי תעמולה טוב", ושקל כבר בתחילת שנות ה־05 להפנות ספורטאים מצטיינים לאימונים אינטנסיביים במקום שירותם הצבאי, תוך שהוא מציין ש"חשוב שנכה בגויים הלסי־גם בספורט".

כשהדי הסערה הציבורית סביב כישלון נקי הגיעו אליו, הורה בן־גוריון, ב־02 באוגוסט ,1952 על הקמת "ועדת חקירה לבירור פרשת הופעתה של משלחת ישראל באולימפיאדה".

ועדת החקירה העבירה לראש הממשלה, לקראת סוף ,1952 דו"ח חריף בנושא "כישלונות המשלחת", שהועבר גם לראשי הוועד האולימפי. אלה הגיבו וכתבו ש"במסקנות הוועדה אין שמירה על פרופורציה נכונה בין החיוב הבולט בדברים החשובים - לבין הליקויים בפרטים פעוטי ערך".