עיתון ישראל היום

"היא לא היתה צריכה למות"

צילום: אריק סולטן

הטיפול האנטיביוטי שלא ניתן לפני הלידה, למרות הסיכון לזיהום השחרור המוקדם מדי הביתה לאחר הלידה והכשלים בהתמודדות עם הידרדרות מצבה בעת האשפוז החוזר במחלקת נשים לפני קצת יותר משנתיים נפטרה רונית פישל בבית החולים העמק – ועל בנה נאדרי, שנחשף לזיהום ממושך בעת לידתו, נגזר להתמודד עם נכות נוירולוגית קשה הטרגדיה שלהם מצטרפת לרשימה המתארכת של מחדלי בית החולים, שנחשפו בשנה האחרונה ב"ישראל היום", אבל לא נראה שלמשרד הבריאות ולכללית באמת אכפת עובדה: מחלקת היולדות ב"העמק" אפילו לא קיימה בדיקה של המקרה, ואילו משרד הבריאות טייח את ממצאי החקירה

במבט לאחור, כל חייו של דגן בירנד וחיי בני משפחתו קשורים בבית החולים העמק בעפולה. לבית החולים הזה קשורה גם טרגדיה גדולה, שלעולם תמשיך להשפיע על חייו. "אבא שלי, ידידיה בירנד, בן קיבוץ טירת צבי, נולד בבית החולים העמק בעפולה ונפטר בו", מספר דגן ל"שישבת", "אני נולדתי בבית החולים הזה וכך גם כל אחיי ואחיותיי. סבתי, אסתר בירנד, עליה השלום, היתה מאושפזת ומטופלת בחלק גדול מחייה ב'העמק' וגם נפטרה שם. ואילו עכשיו אני נשארתי לגדל לבדי את בני ֶנא ָּ ִרי - שגם הוא נולד ב'העמק' - בגלל שאמו נפטרה בעקבות שורת מחדלים באותו בית החולים". לפני שנתיים איבדו דגן ובנו את רונית פישל, בת זוגו להורות משותפת, שמתה כשבוע לאחר הולדת נאדרי. סיבת המוות היתה זיהום קטלני שהתפשט בגופה, לא אובחן בזמן ולא טופל כיאות. וכשדגן מדבר על המחדלים, הוא אינו מדבר מתוך כאב אישי בלבד, אלא מסתמך על ממצאי החקירה של משרד הבריאות על תפקוד הרופאים והמנהלים ב"העמק", בקופת חולים כללית ובמשרד הבריאות עצמו. הפרשה הזו מצטרפת לרשימה המתארכת של תלונות על מחדלים בבית החולים העמק, שנחשפו בסדרת כתבות ב"ישראל היום" מתחילת השנה (ראו טקסט נפרד בעמ' .)43

על פי ממצאי החקירה הפנימית של המשרד, שהסתיימה אך לפני כשבועיים והנחשפים כאן לראשונה, רונית לא קיבלה טיפול אנטיביוטי לפני הלידה וגם לא אחריה; למרות הסיכון במצבה וההחמרה בו לאחר הלידה, שוחררה רונית באופן מהיר מדי לביתה; וכשכבר חזרה לבית החולים ומצבה הידרדר אף יותר, היא לא הועברה בדחיפות למחלקה לטיפול נמרץ. עוד נמצא כי הרופאים הבכירים קיבלו עליה דיווח חלקי מאוד מהגינקולוג התורן בשיחת טלפון והסתפקו בה, במקום להגיע למקום ולבדוק אותה כפי שהתחייב ממצבה.

ואם לא די באלה, במחלקת הנשים בבית החולים לא התנהל תחקיר מסודר של המקרה, אף שאין ספק שמדובר במקרה קשה במיוחד. בדיקה פנימית דווקא התנהלה, וזאת רק לצורך היערכות לתביעה. ממצאי הבדיקה הזו הוסתרו על ידי בית החולים לא רק מהמשפחה אלא אפילו מוועדת החקירה של משרד הבריאות שבדקה את הפרשה העגומה.

"היולדת לא היתה צריכה למות", אומר ל"שישבת" בכיר בבית החולים, "והבעיה המרכזית היתה שהרופאים לא זיהו בזמן את ההחמרה הקשה במצבה והזיהום שהתפשט בגופה. אם היא היתה מועברת לטיפול נמרץ בדחיפות, היה סיכוי גבוה להציל אותה או לכל הפחות להעניק לה את מלוא ההזדמנות להינצל, כפי שמתחייב ברפואה סבירה. המקרה של רונית פישל הוא אחד הקשים ביותר שקרו ב'העמק' בשנים האחרונות, והרופאים במחלקת היולדות נושאים אותו בליבם ועל מצפונם".

זה לא לטלפון

דגן )45( נולד וגדל בקיבוץ הדתי טירת צבי בעמק המעיינות, למד בבית הספר המשותף בקיבוץ שדה אליהו, ובשנות ה־02 לחייו יצא בהדרגה מהארון מול משפחתו. מאז הוא חי בגלוי כגיי. לדבריו, הרגיש "מאז ומתמיד" ברצונו להיות הורה. לפני כחמש שנים חברה משותפת הכירה לדגן את רונית, והשניים החליטו להביא לעולם ילד יחד. השניים חתמו על הסכם של הורות משותפת, שבמסגרתו התחייבו לגדל יחד אך בשני בתים נפרדים את ילדם המשותף. הבית המרכזי היה אמור להיות זה של רונית.

היא הרתה לאחר טיפולי הפריה חוץ־גופית )IVF( והיתה במעקב של היחידה להיריון בסיכון גבוה בבית החולים. ב־41 באפריל ,2020 בימי סגר הקורונה הראשון, היא ילדה את ֶנא ָּ ִרי בשבוע ה־62 להיריון. משקל התינוק היה 940 גרם, ומייד לאחר הלידה, שהוגדרה תקינה, הוא הועבר לפגייה של בית החולים. את השם "נאדרי" בחר דגן משירת הים (שמות ט"ו), מכיוון שהילד נולד בערב חג שני של פסח כשבתורה קוראים את השירה.

רונית שוחררה מבית החולים לביתה כבר כ־04 שעות לאחר הלידה, בעוד נאדרי הושאר בינתיים בפגייה. אלא ששלושה ימים לאחר הלידה הידרדר מצבה של רונית, ובחדר המיון ב"העמק" התגלו אצלה סימנים מתגברים של זיהום בדם. עם חום גבוה ועולה, היא אושפזה במחלקת נשים, אולם מצבה המשיך להחמיר. בדיעבד, תקבע ועדה של משרד הבריאות כי כבר אז מדובר היה "במצב שעלול היה להעיד על זיהום מאסיבי שיוצא משליטה".

למרות המצב, שלפי ועדת החקירה "חייב העברה מיידית למחלקה לטיפול נמרץ לצורך מעקב מדוקדק וטיפול בהתאם", הצוות המטפל לא התרשם מההחמרה והסתפק בהתייעצות טלפונית(!) עם הגינקולוג המומחה התורן במחלקה, ד"ר אלון טל, עם מומחים לזיהומים, פנימאים ורופאי טיפול נמרץ. בעקבות הייעוץ הטלפוני הורחב הטיפול התרופתי לרונית, אבל המומחית למחלות זיהומיות שאיתה התייעצו טלפונית, ד"ר אנה יאנובסקי, דיווחה לוועדת הבדיקה כי "לא נמסר לה שמדובר ב'מקרה מדאיג'". לטענתה, נמסר לה "כי מצבה של רונית יציב, ולא דווח שמדובר באישה שילדה לאחר מצב של ירידת מים במשך חודש ימים". יצוין כי רונית נבדקה לקורונה ונמצאה שלילית.

חיזוק לאווירה השאננה משהו בא גם מהשיחה שניהלו חברי ועדת הבדיקה עם הגינקולוג התורן. "משיחתנו עם הגינקולוג ד"ר אלון טל", כתבו, "לא התרשמנו שהירידה הדרסטית בספירת הכדוריות הלבנות בדם ושאר הסימנים הסבו את תשומת ליבו באופן מיוחד, והוא לא חשב שייתכן שמדובר בסימן ראשון של התפתחות שוק ספטי" - מצב שעלול לסכן חיים באופן מיידי ויש לטפל בו במהירות.

בחלוף כמה שעות פיתחה רונית קוצר נשימה. הרופאה התורנית במחלקת נשים, ד"ר שירה ברעם, מיהרה לדווח על כך לד"ר דילה מרוביץ' מהמחלקה לטיפול

נמרץ, וקראה לה להגיע לאלתר. ד"ר מרוביץ' הגיעה במהירות, התרשמה ממצבה החמור והורתה לטיפול נמרץ להכין מיטה ומכונת הנשמה. כעבור 30 דקות היא כבר הוזעקה מחדש לביצוע החייאה ברונית. למרבה הצער, ההחייאה כשלה ורונית נפטרה במחלקה. היא אפילו לא הספיקה להחזיק את נאדרי בידיה. בת 42 היתה במותה. "אני מרגיש שבטיפול ברונית היו אדישות וזלזול מצד הצוותים הרפואי והסיעודי, מצד אותם אנשים שבחרו לעסוק בהצלת חיים, אלה שנתנו בהם אמון ותלינו בהם תקווה שיעשו הכל כדי להביא להחלמה", מציין דגן בצער.

"הצוות לא התרשם"

בעקבות המקרה, וכמקובל ברוב המקרים של מות יולדת, הקים משרד הבריאות ועדת בדיקה לחקירת הטיפול ברונית. לראש הוועדה מונתה פרופ' דרורית הוכנר־צלניקר, מנהלת מחלקת נשים ויולדות בבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים, ולצידה כיהנו בוועדה פרופ' רן ניר פז מהמחלקה למיקרוביולוגיה קלינית ומחלות זיהומיות בהדסה, ועו"ד רפי טויזר ממשרד הבריאות. הוועדה שמעה עדויות של 18 רופאים ורופאות מ"העמק", לרבות מנהלי המחלקות בבית החולים שבהן טופלה לפני מותה, את בני משפחתה של רונית, וכמובן את דגן בירנד, שהופיע בפני הוועדה ביחד עם בא כוחו, עו"ד יוסי טולדנו.

בדיקת הוועדה העלתה כשלים רבים לאורך כמעט כל שלבי הטיפול ברונית. על פי דו"ח הוועדה, אילולא שוחררה רונית לביתה כעבור 40 שעות אלא היתה נשארת להשגחה במחלקה לזמן ממושך יותר, "ניתן היה לזהות סימנים ראשונים לזיהום שהיו מחייבים טיפול אנטיביוטי בשלב מוקדם, טיפול שייתכן שהיה מונע את התפתחות הזיהום המאסיבי שנוצר מאוחר יותר וגרם לתוצאה הטרגית".

הוועדה מתחה ביקורת על כך שרונית לא טופלה באנטיביוטיקה לא לפני הלידה ולא אחריה, ואף קבעה כי למחרת אשפוזה בחדר המיון, חייב מצבה העברה מיידית לטיפול נמרץ וזאת "לצורך מעקב מדוקדק וטיפול בהתאם". אלא שלדברי הוועדה, "נראה שבנקודת זמן זו, לא התרשם הצוות המטפל מההחמרה המשמעותית במצבה ובוצעו ייעוצים טלפוניים...". על פי חברי הוועדה, במקרים מורכבים כמו המקרה של רונית "אין להסתפק בייעוצים טלפוניים בלבד ונדרשת בדיקת המטופל. יחד עם זאת, במידה שאין אפשרות לבדיקה פיזית, יש להקפיד על כך שתהיה העברה מהימנה ומדויקת של מצבו הקליני, המייצגת היטב את חומרת מצבו. נראה לנו מכלל העדויות שהועלו בפנינו, כי חומרת מצבה של רונית לא הובהרה בצורה מדויקת וברורה לחלק מהיועצים, מה שייתכן שפגם בייעוץ".

"למה לא נדלק אור אדום?"

חברי הוועדה מציינים כי "בצהריים למחרת אשפוזה, העלייה בחום, שלוותה בהופעת דופק מהיר, ירידה דרסטית בסטורציה ומדי לחץ דם גבוליים, היו צריכים להדליק 'אור אדום' בקרב הצוות המטפל, ומן הראוי היה להאיץ את כל הבדיקות ולהעבירה להשגחה ולטיפול ביחידה לטיפול נמרץ באופן מיידי". עם זאת, הוועדה מציינת כי "לא ניתן לומר מפורשות שבכך ניתן היה להציל את ההידרדרות הקשה והמהירה במצב של רונית, שהביאה בסופו של דבר לפטירתה".

על סמך השיחות עם סגן מנהל בית החולים, ד"ר אלדר ברקוביץ, ועם בני המשפחה, נמתחה בדו"ח גם ביקורת על כך ששום נציג מצוות המחלקה לא נפגש עם קרובי רונית ולא הסביר להם את מהלך האירועים. ולבסוף, על סמך שיחה עם מנהל חטיבת נשים ויולדות דאז, ד"ר שבתאי רומנו, נקבע כי "לא נערך תחקיר מסודר לגבי המקרה. מנגד, לטענת בית החולים

דגן בירנד: "אני נולדתי ב'העמק' וכך גם כל אחיי ואחיותיי. סבתי המנוחה, אסתר בירנד, היתה מאושפזת במהלך חייה ב'העמק' וגם נפטרה שם. ואילו כעת נשארתי לגדל לבד את בני, שגם הוא נולד ב'העמק', בגלל שאמו נפטרה עקב מחדלים באותו ביה"ח" למרות המצב, שלפי ועדת החקירה "חייב העברה מיידית למחלקה לטיפול נמרץ", הצוות המטפל הסתפק בהתייעצות טלפונית(!) עם רופאים מומחים. אחת מהם דיווחה לוועדת הבדיקה כי "לא נמסר לה שמדובר ב'מקרה מדאיג'"

הוועדה מצאה כי "לא נערך תחקיר מסודר לגבי המקרה. מנגד, לטענת ביה"ח התנהל תחקיר במסגרת היחידה לניהול סיכונים, מתוך צפי לקיום הליך משפטי עתידי, ובשל כך לא הועבר לידיעת הוועדה בטענה לחיסיון. מן הראוי היה לתחקר את המקרה"

לפי דו"ח הוועדה, "המחסור הקריטי היה בעל תרומה משמעותית לאופן ניהול המקרה ביומה האחרון של רונית פישל". חברי הוועדה קבעו כי הנושא מחייב "התייחסות ומענה מצד הנהלת בית החולים, קופת חולים כללית ומשרד הבריאות"

מתוך המכתב של ד"ר בועז לב: "קרות האירוע בתקופת סגר הקורונה השפיע על אופן עבודת הצוות. המידע על מצבה המידרדר צריך היה להתקבל מוקדם יותר וחייב התייחסות נמרצת יותר ולהוביל להעברתה המיידית ליחידה לטיפול נמרץ"

התנהל תחקיר במסגרת היחידה לניהול סיכונים, מתוך צפי לקיום הליך משפטי עתידי, ובשל כך לא הועבר לידיעת הוועדה בטענה לחיסיון. לדעתנו, מן הראוי היה לבצע תחקיר של המקרה כנדרש ולא הוסקו מסקנות אופרטיביות, כמו גם לרענן את הנהלים בעקבות המקרה ולהציגם בפני כל הרופאים המחלקה".

רק שש מיטות טיפול נמרץ

חקירת מותה של רונית פישל הציפה שוב גם את הזנחת המחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים. כך, אחת הבעיות המרכזיות שעלו היתה המחסור במיטות האשפוז. באופן חריג יחסית לחקירות מהסוג הזה, ציינה הוועדה: "מתחילה עלתה השאלה, שגם חזרה לאורך שמיעת הרופאים שהופיעו בפני הוועדה, על אודות אי שביעות רצונם לנוכח מיעוט מיטות טיפול נמרץ בבית החולים". ב"העמק", שבו 600 מיטות אשפוז, "יש רק שש מיטות טיפול נמרץ - עובדה שבהכרח משפיעה על קבלת החלטות קליניות. על פניו נראה שמספר קטן זה של מיטות טיפול נמרץ נמוך משמעותית מהמקובל בבתי חולים בסדר גודל דומה בארץ ובעולם".

לפי הוועדה, "המחסור הקריטי היה בעל תרומה משמעותית לאופן ניהול המקרה ביומה האחרון של רונית פישל", ולדעת חברי הוועדה, "חייב התייחסות ומענה מצד הנהלת ביה"ח, קופ"ח כללית ומשרד הבריאות". קולם בעניין זה הצטרף להתרעות רבות שנערמו במרוצת הזמן לגבי הזנחת הטיפול הנמרץ ב"העמק", לרבות התנאים הפיזיים החמורים במחלקה והצפיפות הבלתי נסבלת בה. הסוגיה עלתה לדיון ציבורי בעקבות התנצחות משפטית בין קופת חולים כללית למנהל בית החולים לשעבר ואף נידונה בכנסת, אולם מאז מותה של רונית פישל, לא נוספה בבית החולים אפילו מיטה אחת למחלקת טיפול נמרץ.

ממצאי החקירה טויחו

גם בממצאי החקירה על מותה של רונית לא מיהרה הנהלת משרד הבריאות לטפל. דו"ח החקירה הוגש לנציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים במשרד הבריאות, ד"ר בועז לב, ב־72 באפריל 2021 - שנה(!) לאחר מותה של רונית. אפשר היה לצפות שד"ר לב, מוותיקי משרד הבריאות ומי שאף היה בעבר מנכ"ל המשרד, יטפל בנחישות בממצאים הקשים בפרשה ויוביל לשיפור מהיר של המחלקה לטיפול נמרץ. ככלות הכל, שיפור כזה עשוי להציל חיים בעתיד.

ואולם, הטיפול התנהל בעצלתיים, גם על רקע גלי הקורונה. רק ב־92 ביוני השנה, כלומר 14 חודשים לאחר הגשת הדו"ח, כתב ד"ר לב לד"ר אלדר ברקוביץ, אז מ"מ מנהל בית החולים, את סיכומו לפרשה - וגם בו התייחס אך ורק לכשל באי מתן הטיפול נגד הזיהומים. "מדובר במקרה של מפגש בין גישות טיפול שונות", כתב לב וקבע כי "הצוות המטפל בחר בגישה טיפולית שונה שאינה בלתי סבירה בנסיבות האירוע. התרשמנו כי הבחירה נעשתה לאחר הפעלת שיקול בקבלת החלטות טיפוליות וכי ההימנעות ממתן אנטיביוטיקה נעשתה לאחר דיון והיוועצות".

ד"ר לב מציין ביובש כי הוועדה העירה על המחסור במיטות טיפול נמרץ, על אי העברת מידע למשפחה על ידי הרופאים והנהלת בית החולים ועל אי עריכת

תחקיר מחלקתי סדור ומקיף, אך לא העלה כל טענה או דרישה בנושאים קשים אלה כלפי משרד הבריאות עצמו, כלפי בעלי בית החולים - קופ"ח כללית, וכלפי מנהלי בית החולים ומחלקת היולדות. "לא מצאנו כי מדובר בהתנהלות הדורשת המשך בירור משמעתי", כתב ד"ר לב. בניגוד למקובל, סיכום החקירה של ד"ר לב לא הועבר למשפחות של רונית ודגן.

המכתב שחיכה לפניית העיתון

כשלושה שבועות לאחר מכן, פנה "ישראל היום" לדוברת משרד הבריאות וביקש את תגובת ד"ר לב והנהלת המשרד לטענות כי ממצאי החקירה בפרשה טויחו על ידיהם, וכי בניגוד למצופה במקרה כה קשה, לא דאגו במשרד להפיק לקחים דחופים באשר למחדלים בפרשה. והנה, רק לאחר פניית "ישראל היום" כתב לפתע ד"ר לב מכתב למשפחתה של רונית ולדגן. המכתב נשלח ב־42 ביולי השנה, יותר משנה לאחר סיום החקירה. במכתב נאמר כי ההחלטה של הצוות לא לטפל ברונית בתרופות אנטיביוטיות היא "החלטה שנויה במחלוקת, אך אין מדובר בהתנהלות בלתי מקצועית".

עוד נטען כי "מצבה של רונית כפי שמתואר על ידי הסגל ובגיליון הרפואי לא חייב את העברתה המיידית לטיפול נמרץ לאחר אשפוזה". עם זאת, "ההידרדרות קרתה יום לאחר מכן, ואז אכן ראוי היה שהדברים יתרחשו במהירות גבוהה יותר. קרות האירוע בתקופת סגר הקורונה השפיע על אופן עבודת הצוות. המידע על מצבה המידרדר צריך היה להתקבל מוקדם יותר וחייב התייחסות נמרצת יותר ולהוביל להעברתה המיידית ליחידה לטיפול נמרץ".

גם התינוק נפגע

ד"ר לב ציין עוד: "אי העברתה ליחידה לטיפול נמרץ לא נבעה מהיעדר אפשרות להעבירה ליחידה, ככל שיכולנו להתרשם ממהלך האירועים. יחד עם זאת, סוגיית מספר המיטות והיקף היחידה לטיפול נמרץ חייבת לעלות לדיון בהנהלת המשרד". בינתיים,

מנות ראשונות

he-il

2022-08-19T07:00:00.0000000Z

2022-08-19T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.israelhayom.co.il/article/282806425100545

Israel Hayom