עיתון ישראל היום

עסק ביש

ארבע פעמים בלבד ב־51 שנה שבהן היתה לי קליניקה, נדרשתי לבשר לעובדת שאני גודעת את מטה לחמה ונאלצת לסיים את עבודתה. זכור לי במיוחד מקרה שבו נאלצתי לעשות זאת כי העסק לא הצדיק את עלות משרתה, פשוטו כמשמעו.

לאחר חודשים ארוכים שבהם המשכתי לשלם לה למרות המינוס המעמיק בבנק, הבנתי שדי, אני לא יכולה להמשיך לתת לתכונה הבעייתית שלי לנהל את העסק. הזמנתי את העובדת לשיחה, התיישבתי מולה - והתחלתי לבכות. תוך כדי בכי הסברתי לה שאני לא יכולה להרשות לעצמי שהיא תמשיך לעבוד איתי. איך הסתיימה השיחה? היא ניגשה אלי, הניחה ידה על כתפי וניחמה אותי(!) שהכל בסדר ושהיא תמצא עבודה אחרת.

זה ייזכר כאחד הרגעים המעפנים שלי בתור מנהלת, ועדיין, בקצה של האכזבה מעצמי יש עדיין חלק שמתנחם בהתנהגות הזו, שאומר "הנה פאולה, את רואה? את אישה טובה".

מנות ראשונות

he-il

2022-08-19T07:00:00.0000000Z

2022-08-19T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.israelhayom.co.il/article/282621741506817

Israel Hayom