ככל שעוברות השנים

עם הטלפון הסלולרי בחיינו, כך ההתמכרות אליו מתגברת בצורה מדאיגה. אפשר לראות אנשים צועדים ברחובות עם העיניים בתוכו, וכמעט נדרסים מרכב חולף; שולחים הודעות תוך כדי נהיגה במכונית או בקורקינט, ועוד שנייה מת נגשים בעמוד או דורסים קשישה, שגם היא בדיוק משחקת קנדי קראש; ובעיקר מפשפשים בו בחוסר נימוס מינימלי בעודם בשיחת חולין עם עמית לעבודה, חבר או קרוב משפחה שהם לא פגשו עשר שנים.

אתה יכול לקיים שיחה נעימה עם מישהו, ולפתע הוא מקבל הודעה או סתם פוש מאיזו אפליקציה למשלוחי פרחים, ובתוך שנייה הבן אדם מתחיל לדבר לאט, לא עונה לשאלות, ואתה הדבר האחרון בעולם שמעניין אותו. הרבה יותר חשוב לו להתרכז בהצעה ל"חבילה אבי בית", שמשלבת זר סחלבים ומארז פרלינים. קראתי באיזה מקום שילדים קטנים יעשו הכל כדי לקבל תשומת לב מההורים שלהם, כולל להרביץ לאחים הקטנים, לעשות פרצופים משו נים שאולי יגרמו להורים לעזוב את הסלולרי ולהתייחס אליהם, כי הם יזכירו להם אמוג'ים, או פשוט לזרוק את הסלולרי של ההורים לשי רותים, כי הם מבינים שהוא כרגע האח המועדף עליהם - וזו הדרך היחידה של האחים האנושיים לחזור לזכות ביחס ובהקשבה.

אני מניח שאני לא שונה בעניין הזה מאף אחד אחר, ולכן לרעייתי ולי יש קוד מוסכם שנועד להקל את ההתמכרות: מכיוון שאחד מחברינו הקרובים הוא פרופסור דגול ומנתח מוח שכל דקה שלו בעבודה יכולה להציל חיים, בכל פעם שאני עסוק עם העיניים בסלולרי, בזמן שאנחנו ביחד, וברגעים שהם מה שמקובל לכנות "זמן איכות", היא שואלת אותי בלגלוג אם בדיוק קיבלתי מידע דחוף בקשר לניתוח מוח שאני עומד לערוך לחולה על ערש דווי. המשפט הזה בדרך כלל עושה את העבודה, ומזכיר לי שאני מבזבז את החיים שלי על שטויות. הבעיה היא שזה מחזיק בדרך כלל עד להודעת הווטסאפ הבאה, שמחזירה את המצב לקדמותו עד לניתוח המוח הבא שלי. והשאלה היא אם לאור השטויות שאני עסוק בהן, לי יישאר עדיין מוח.

רוב האנשים שאני מכיר לא מעירים לבן שיחם כשהוא עובר לעולם שכו לו סלולרי, אולי בגלל שגם הם בדיוק רואים סרטון יוטיוב מרתק על אוגר שמשחק כדורסל. אבל אם אתה כבר מעיר למישהו שאיבדת אותו כי הוא עבר לתקשר עם הסלולרי שלו או דופק לו פרצוף, הוא בדרך כלל יענה לך משהו עם המילה "לא" בתחילת המשפט. "לא, אני פשוט חייב לענות לבוס שלי, הוא שואל מתי אני מגיע מחר" )אז מה אם עכשיו יום שישי והוא בכלל מובטל(, או איזה קשקוש אחר.

כדי שתהיה לכם תמיד תשובה טובה בסגנון מנתח המוח שלי ושל הגברת הראשונה, שתסביר למה אתם מעדיפים את הס לולרי על בן שיחכם הלא מקוון, ריכזתי עבורכם כמה תשובות טובות שיעשו את העבודה ויבהירו שמה שאתם עושים בטלפון יותר חשוב מלהקדיש עוד חצי שעה לשיחה עם ההורים, היל דים, החברים או בן הזוג. שננו כמה משפטים שמתאימים לכם

ותוכלו לירות אותם בקלילות ובלי שתצטרכו אפילו להרים את הראש מהמסך.

"אתה איתי או בטלפון?"

.1 לא, בדיוק התקבלתי לעבודה במוסד. יש לנו מרגל בסוריה שהוא דקה מלהפציץ את הכור הגרעיני. הבעיה היא שהוא לא יכול לקנות חומר נפץ כי הוא שכח את הקוד הסודי לכס פומט, ואני חייב לטפל בזה מול חברת האשראי סוריה כארד.

.2 לא, פשוט הנשיא ביידן רצה לדעת בקבו צת הווטסאפ "זקנים ונהנים" מה אני חושב על הכלכלה האמריקנית ומשבר הסאב פריים, וגם להבין מה זה בדיוק.

.3 לא, יש דליפה בכור בדימונה, וחבר שואל אותי אם יש לי במקרה בי.ג'י בונד או איזולי רבנד ומפתח שבדי פנוי.

.4 לא, חבר שלי בדיוק קנה nft של קוף, והוא מחפש קישור לספארי ברמת גן.

.5 לא, מילצ'ן נתקע עם כמויות של שמפניה ורודה, ומריה קארי ביקשה שאחבר את פאקר עם ג'ורג' חינאווי.

.6 לא, סטטיק ובן אל מחפשים לצרף עוד שני חברים להרכב ולהפוך לרביעייה, ושאלו אם חברים שלי דינמיק וחננאל פנויים.

.7 לא, פשוט בדיוק הצבא מתכוון להיכנס לעזה, וחבר שלי, שהוא מג"ד בשריון, שואל אם יש לי במקרה טנק פנוי להערב ואם יש לי רישיון ג'.

.8 לא, חבר נתקע בלי מוהל לברית של הבן שלו ושאל אם יש לי אולר שווייצרי, ואם אני יכול לשים יד. .9 לא, אילון מאסק נתקע עם טסלה בלי מצבר בכביש הערבה, שולח לו חבר עם כבלים.

.10 לא, דונלד טראמפ התקשר שה FBI פרצו לו לאחוזה, ושאל אם הוא יכול לאחסן אצלי בינתיים ארגז עם מסמכים ודוגמנית של פלייבוי.

.11 לא, הפרופסור עדה יונת סימסה לי כדי לשאול את דעתי על המחקר המדעי החדש, שקובע שצפייה בסרטונים טיפשיים בטיקטוק תורמת לאריכות חיים, לעלייה במנת המשכל ול שיפור בכוח הגברא.