עיתון ישראל היום

לאלוהי האוכל הפתרונים

האם טענת "לא טעים לי" היא לגיטימית? ספר חוקים למקום הכי אהוב: המסעדה

קובי אריאלי kobiarieli@gmail.com

איך זה שעדיין לא התכנסה מועצת הנימוסין העליונה וניסחה במדויק את כללי ההתנהגות במסעדות ובבתי אוכל? איך זה שגדל כאן דור אחרי דור שנכנס למסעדה ומתנהג ככל העולה על רוחו, באינטואיטיביות ומבלי שיש בידיו שולחן ערוך כלשהו לקביעת המותר והאסור, המקובל והדחוי? כלומר, רובם בקיאים פחות או יותר בכללים הבסיסיים. רובם יוד עים מתי צריך להזמין בקופה ולהמתין, מתי יש לשבת ולהמתין למלצר, מתי יש לעמוד בדום מתוח ולהמתין למוצא פיה של המארחת ושתנועת קשקוש באוויר פירושה "אפשר חשבון?"; כל זה כבר אוזרח והוטמע היטב. אבל מה עם השאלות האמיתיות?

למשל: מה בקשר לשאלה הבסיסית האם טענת "לא טעים לי" היא לגיטימית? כלומר, לא מדובר על זבוב שצף במרק, לא על חומצה שנשפכה ולא על פטרייה שעלתה בה חזזית )או להפך(. מדובר על מקרה של מנה לגיטימית שמרכיביה תואמים את הנכתב בתפריט, שנעשתה כראוי ושהוגשה יפה ובטמפרטורה נכונה, רק שהיא לא לטעמו של הסועד. אולי הוא גילה שהיא מכילה תבלין שהוא לא סובל, אולי ההגדרה "פיקנטי" שהופיעה בתפריט פורשה על ידיו באופן אוסטרי מדי, ואולי, סתם כך, הוא פשוט לא סובל את המנה שהוגשה.

זה בסדר להעוות פנים מול המלצרית ולבקש ממנה מנה אחרת? או זיכוי לאחר אכילה? מה לגבי טענות "חם מדי" או "קר מדי"? מה עם ירקות לא מספיק פריכים? מה הדין במקרה של דרישה ספציפית אחת מתוך רבות שאולי לא בוצעה כראוי? מה קורה כשהלימונדה לא מספיק מרוכזת? ומה קורה כשמרק העגבניות מרוכז מדי?

לגבי כל אלה ודומיהן אין שום מסמך מסודר, ואפילו לא התייחסות מפורשת של חנה בבלי. למה? איך נדע את דרכינו ומי יאיר נתיבותינו?

והאמת היא שהתשובה לשאלות הללו די פשוטה - אין באמת תשובה ברורה והכל תלוי בסועד ובמסעדה. יש אנשים שיודעים כיצד להתנהג והם לא צריכים את הקודקס הכתוב הזה. הם לא יהינו להחציף פנים ולהחזיר סתם כך מנה שהתבררה כבחירה לא מוצלחת, ומנ גד הם גם לא יהססו לומר בחיוך מבויש שהמנה הזו והזו דווקא לא היו גליק גדול; אחרים )יש כמותם בכל שולחן כמעט( באו למסעדה לא כדי לאכול אלא כדי לריב. הם יהיו במלחמה מתמדת ויתעקשו להמאיס על המלצרית האומללה את חייה, גם אם ייכתבו מאתיים כללי התנהגות. כל מנה שתצא אליהם מהמטבח תחזור כלעומת שבאה. ושוב תצא ושוב תחזור. ואיזו חוצפה. ותקראי למנהל ואיפה השף. לשם כך הם באו, ואל לנו ליטול מהם את התענוג הזה.

ובעל המסעדה המושלם? הוא - תפקידו מתמצה בזיהוי מוקדם של אורחיו ושיוכם לסוג הראשון או השני, ולפעול בהתאם. הוא יכול לבחור בדרך הקלה, להיעתר לשיגיונותיו של הנודניק ולהקשיח עמדה כלפי המנומס או להיות באמת מתקן עולם: לפצות בנדיבות את המנומס הביישני ולהתעלל בכל נשמתו ובהנאה גדו לה בטרדן הנרגן. ומה שיפה הוא, שבדרך זו ייצאו כולם מרוצים. גם בעל המסעדה שעושה צדק, גם זה שבא כדי לאכול וקיבל את מבוקשו וגם זה שבא כדי לריב וקיבל את מבוקשו בהידור.

מנות ראשונות

he-il

2022-08-19T07:00:00.0000000Z

2022-08-19T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.israelhayom.co.il/article/282467122684161

Israel Hayom