בלוח השנה העברי אנחנו עומדים בין שתי תקופות אהבה. בשבוע שעבר ציינו את ט"ו באב, שלפי דברי המ שנה היה זמן שבו בחורים ובחורות התחילו בחיזור. ובעוד שבועיים יתחיל חודש אלול, שראשי התיבות המוכרים שלו הם: אני לדודי ודודי לי. זמן טוב לחשוב על אהבה.

"ציוויי אהבה" מופיעים רק שלוש פעמים בתורה כולה. הפעמיים הראשונות זכורות היטב: הפעם הראשונה מופיעה ב"שמע ישראל": "ואהבת את ה' אלוקיך"; ואילו הפעם השנייה, "ואהבת לרעך כמוך", נחשבת על ידי רבי עקיבא כ"כלל גדול בתורה".

כפי שפרופ' ג'ון לבנסון מאוניברסיטת הרווארד ציין, יש טקסט עתיק נוסף מהמזרח הקרוב שמדבר גם הוא על הדרישה לאהוב בהקשר של נאמנות. כך, השליט הנאו אשורי ֵאַסְרַחוֹדּן )תחילת המאה ה 7 לפני הספירה(, אשר רוצה לוודא שהעבדים שלו יישארו נאמנים לבנו, אשור בניפל, מצווה: "אהבו את אשורבניפל כפי שאתם אוהבים את עצמכם".

אולם ציוויי התורה דרמטיים הרבה יותר. החובה לאהוב מוטלת על כלל האומה ולא רק על העבדים, וחובת הנא מנות היא ביחס למלך האלוקי ולא למלך האנושי. בהק שר זה, ציווי האהבה השלישי יוצא דופן במיוחד, בייחוד בצורה שבה הוא מנוסח בפרשת השבוע הנוכחית, פרשת עקב: "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" )דברים י, י"ט(.

ציווי זה שונה משני הציוויים האחרים, מאחר שהוא מבסס את הציווי לאהוב את הגר על נימוק היסטורי. הח וויה הלאומית שלנו, האופן שבו התייחסו אלינו כזרים, מכתיבים את האופן שבו עלינו להתייחס לגרים. אולם, נוסף על הסיבה העומדת מאחורי מצווה זאת, שמבחינה בינה לבין אהבת ה' ואהבת הֵרע, חשוב לציין שהדרישה לאהוב את הגר מנוסחת בלשון רבים: "ואהבתם", זאת בניגוד ל"ואהבת" שמופיע בשני הציוויים האחרים. התורה מלמדת אותנו שהדרישה לקבל את הגר היא ציבורית ומט רתה לאפשר לגר תחושה אמיתית שהוא חלק מהעם שלנו.

חובה זו באה לידי ביטוי במיוחד בישראל כיום, כאשר רבים מהעולים במסגרת חוק השבות אינם נחשבים כיהודים מבחינה הלכתית. כיום יש בישראל כ 480,000 "חסרי דת" ועוד למעלה מ 70,000 אזרחים שסיימו הליך הגיור. בנו גע למצוות אהבת הגר, הרמב"ם סובר שהיא מתייחסת רק לאלה שסיימו את הליך הגיור, כלומר ל .70,000 לעומת זאת, עמדת פוסקים אחרים מימי הביניים, וביניהם הרא"ש והראב"ד, היא שהחובה לאהוב את הגר מתחילה מוקדם יותר, עוד לפני הטבילה במקווה.

הפרשנות היהודית המעניינת ביותר, ואולי גם הרלוונ טית ביותר, לימינו היא עמדתו של הרב יצחק מברצלונה, משורר ואיש הלכה בן המאה ה :11 "יחסה בצלכם גר הבא להתגייר באומרו בך ה' חסיתי". לטענת הרב מתתיהו ברויד והרב בנימין סמואלס, האמירה של הרב יצחק מל פני למעלה מ 900 שנה מהווה מודל שונה ביחס לאהבת הגר, לפיו ציווי האהבה מתחיל מייד עם הבעת הרצון להתגייר. במקום לדחות את הגר הפוטנציאלי, חייבים לאהוב אותו, כמי שקושר עתידו בעם היהודי והמדינה.

לאורך הדורות התקיים ומתקיים ויכוח בנוגע לתנאי הסף לגיור, אך ישנו עיקרון אחד ברור: תמיכה ציבו רית בגרים היא צורך חיוני העומד בבסיס ספר דברים, והוא נותר עיקרון יסודי גם לתפקוד החברה בת ימי נו. כיהודים יש לנו אחריות גדולה לאלוקים ולאחינו היהודים, ובאותה מידה יש לנו גם אחריות היסטוריות ומוסרית כלפי הגר. ●

"כיהודים יש לנו אחריות גדולה לאלוקים ולאחינו היהודים, ובאותה מידה יש לנו גם אחריות היסטוריות ומוסרית כלפי הגר"