עיון בכריכת "פרגוד" מאת עדן אביטבול, לא מלמד דבר על זהות המשורר. על גב הספר מודפס שיר, ובדש נכתב כי אביטבול "נולד בירושלים בשנת 1992 ומתגורר בה גם היום עם אשתו ובנו". השירים עצמם מלמדים על דמותו המיוחדת ומעידים עליו כאלף ביוגרפיות מקוצרות בגב ספרים. חיפוש באינטרנט מגלה כי אביטבול הוא אברך חרדי ספרדי בישיבה ליטאית אשכנזית, שהוא גם משורר ותסריטאי.

המשפט הקצר דלעיל מכיל לכאורה כל כך הרבה סתירות, דבר שבא לידי ביטוי גם בשיריו. עירוב העולמות בא לידי בי טוי בשני האפיגרפים שנבחרו לפתוח את הספר: ציטוט מ"מי השילוח", ספרו של האדמו"ר מאיז'ביצה, ולצידו ציטוט משיר של הזמר והיוצר אביב גדג', לשעבר סולן להקת "אלג'יר", שבספרו הראשון אביטבול מכנה אותו "האדמו"ר ֵמַאְלִג'יר".

מוזיקאים ואנשי תרבות מתערבים בעולם המושגים וב עולם הממשי של המשורר החרדי: "ִשִׁשּׁים ִרוֹבּא / ָשִׁרים ְצפוִּפים וִּמְשׁ ַתֲּחִוים / ִלְכּ ִריס ַמ ְרִטין ְוַהֵזָּעה ַה ְמּפֶֹאֶרת וֹלּשֶׁ [...] ֵמה וָֹפָעה ַחָיּ ה ְבָּסאן ָפּ א וּ ל וֹ/ ַעד ֶשַׁהִדּמּוּ י ָהִרא וֹשׁ ן ֶשׁ ע וֶֹלה ִלי הוּ א/ ַמֲעַמד ַהר ִסיַני"; "ָכּ ל ַהחֶֹרף ִה ְק ַשׁ ְב ִתּי ְלִבּ י ִלי ַאְי ִלי שׁ ְבּ ִלי ְלָה ִבין ִמָלּה"; "ְבֵּליל רֹא שׁ חֶֹד שׁ וּמּתַּ ז / ָשׁ אוּ לָבַּרח ֵמַהְכָּפר / ְלִהְתַחֵפּ ר ְבָּתא ַהֵשּׁ ר וִּתים ַהְיִּשׁ יָבִתי ֶשָׁלּנ/וּ ָצַעק ִמ וֹתּכ וֹ:/ֲאִני ֶדֶּגל ָלָבן ֲאִני / ֲאִני ֶפַּצע ָפּתוַּח / ֲאִני ָמִשׁיַח ֶבּן יוֵֹסף / ָפַּגְשִׁתּי ֶאת ָשׁלוֹ םֲחנוְֹך ְבַּתֲחַנת ֶדֶּלק". לא ייפלא שבאחד משיריו, שבו מופיעות שורות כמו: "ְבֵּרְכט ִנְגָלה ֵאַלי ַבֲּחנוּת ְסָפִרים ְמֻשָׁמִּשׁ ים"או"ל וֵֹמדמ וַּסרַהְשֵׂכּ ל ִמִסּפּוֵּרי ַצִדּיִקים ַעל ֲחנוְֹך ֵלִוין", תוהה אביטבול באירוניה: "ֵאיְך ַלֲעָזאֵזל ִנְגָאִלים / ִמָכּל ַהֵנּיים ְדּ רוִֹפּיְנג ַהֶזּה". אביטבול הוא חלק מתנועה עכשווית של משוררים שמ גיעים מתוך העולם החרדי ומתחילים לכתוב ולפרסם שירה לירית בבמות חרדיות חדשות ובבמות ותיקות שאינן חרדיות במובהק. כך, למשל, אחדים משיריו של אביטבול ראו אור לא חרונה הן בכתב עת חרדי חדש לשירה בשם "מיגו" והן בכתב העת "יהי", שהוקדש לשירה חרדית אף שאינו חרדי ביסודו. תנועה שירית חדשה זו קשורה בתנועה תרבותית כללית בעולם החרדי, שמרשה לעצמה, חרף הנוקשות ההלכתית, לפנות גם אל הציבור הרחב תוך שמירה על הזהות החרדית.

התמהיל התרבותי שממנו מגיעים המשוררים, ואביטבול בתוכם, יוצר שפה שירית חרדית חדשה שאינה מתנצלת או מוסיפה הערות שוליים כשהיא משלבת בפסיפס יידיש, ארמית, עברית מקראית וביטויים חז"ליים, אך גם עברית של יום יום, מהבית ומהרחוב.

לטובת הקוראים. השירים אינם מנסים "להסביר פנים לתייר", ובמידה רבה הם פונים לקהל שמצוי אף הוא בין העולמות הללו. כך, למשל, בשיר של אביטבול שבו: "ַתַּחת ַהנּוֶֹטְרָדּם ְבִּמינוּס ַאְרַבּע ַמֲעלוֹת / ַהִגֵּבּן ַהָקּדשׁוֹ ֵמַהִגְּרָסא ְדַּיְנקוָּתא/ ְמַבֵקּשׁ ְצָדָקה ַתִּצּיל ִמָמֶּות/ ְבָּשָׂפהָזָרה"–"הגי בן הקדוש", גיבור סיפור של ר' שלמה קרליבך, מתערבב בקווזימודו של ויקטור הוגו.

עירוב העולמות אינו רק תסמין שירי, ויש בו עדות למה שמתרחש בחברה החרדית המפולשת להשפעות "חילו ניות". כך, נמצאים בספר גם צבי, אברך בישיבה חרדית שצופה במשחקי כדורגל מהליגה האנגלית, ולאה'לה, שב חור שהוצע לה בשידוך העניק לה, מכל הספרים שבעולם, דווקא את שירי רחל. מובן שהממסד החרדי עדיין מתקשה לקבל זאת, ובאחד מן השירים הנוגעים ביותר ללב שכלו לים בספר, המשורר מתמודד עם החשש שעיסוקיו השונים והלא מקובלים ישפיעו לרעה על בנו.

במעין מכתב לבנו הוא כותב: "ְכֶּשִׁיְּשַׁאל אוְֹתָך ָמה ַאָבּא עוֶֹשׂה / ַאל ַתִּגּיד. / ַתִּגּיד ַאָבּא לוֵֹמד תּוָֹרה. / ָשׁעוֹ תְשֵׁל מ וֹ תֲאִניי וֵֹשׁ ב/מ וּ לַדֵּפּ יְגָּמָראְמֻשְׂרָטִטים/ְכֵּדיֶשַׁתֲּעֶנה ֶאתַהְתּשׁוָּבהַה זּוְֹבִּבָטּ ח וֹ ן/ְכֵּדיֶשׁלֹּאְתַּזֶההֶשֶׁקר./ְוִאם ְתַּזֶהה ִחיּוְּך ֶשׁחוֵֹשׁד ְבָּך / ִתּיֶרה ְלָכל ֵעֶבר: ַאָבּא ְמשׁוֵֹרר / ַאָבּא וֹכֵּתב ְסָרִטים, ַאָבּא ֵער / ַבֵּלּילוֹת, ַאָבּא נוֵֹהם ַבְּיָּערוֹת. / ֲאָבל ֲאִני, לוֵֹמד תּוָֹרה". ●