נאסר אל קדווה, אחיינו של יאסר ערפאת ומי שרואה עצמו מועמד להחליף את אבו מאזן בהנהגת פת"ח, זועם על הצמרת הנוכחית ברמאללה ● בראיון מיוחד ל"ישראל השבוע" הוא תוקף: "ההנהגה במצב של מוות מוחי, המינויים נעשים על חול" ● מלין: "הסוגיה הפלשתינית זקוקה להצלה" ● ומתריע מפני התערבות ביום שאחרי אבו מאזן: "אם ישראל תכפה עלינו אדם להנהגה, תהיה אנרכיה"

"אין אצלנו שלטון חוק. כל אחד עושה כאוות נפשו, ובייחוד ההנהגה. יש הפרה של זכויות אדם, ויש שחיתות גדולה מאוד ברשות. המצב הזה יהיה חייב להשתנות", כך אומר ל"ישראל השבוע" נאסר אל קדווה, אחיינו של יאסר ער פאת ומי שהיה במשך 20 שנה השגריר הפלשתיני לאו"ם ושר החוץ של הרשות.

לאל קדווה יש בטן מלאה על הנהגת הרשות. עד לפני שנה המתין לו עתיד מזהיר בפוליטיקה הפלשתינית. אלא שאז, בשיא פריחתו, באה תפנית לא מתוכננת בעלילה: האיש, שצבר קילומטרז' מדיני ופוליטי מכובד, מצא את עצמו ברגע אחד מגורש ממוסדות תנועת פת"ח. למרות זאת, ברשות הוא מסומן כאחד מאנשי האופוזיציה החזקים שמאתגרים את אבו מאזן מבית.

לפני כשנה וחצי הכריז יו"ר הרשות על הליכה לבחירות, אך כעבור תקופה קצרה הודיע על ביטולן, בטענה שישראל אינה מאפשרת את קיומן במזרח ירושלים. בין ההכרזה לביטול, בפת"ח התחילו לתפור חליפות ולבנות רשימות. היה נדמה שהפוליטיקה הפלשתינית נכנסת לשלב אחר, שמשהו חדש מתחיל. בכירים בתנועה ובעלי תפקידי מפתח ראו בכך הזדמנות יוצאת דופן להגשים שאיפות ולייצר שינוי במערכת הפוליטית הפלשתינית העכשווית.

אל קדווה היה אחד מהם. הוא החליט לרוץ אז ברשימה נפרדת מזו של פת"ח בראשות אבו מאזן, ויחד עם מרוואן ברגותי הקים רשימה חדשה ועצמאית. המהלך נתפס כקריאת תיגר על יו"ר הרשות, מעשה חתרנות שמטרתו לזרוע פיצול בתנועת פת"ח ולהלך אימים על הראיס. אבו מאזן לא חיכה הרבה זמן, והדיח את אל קדווה משורות התנועה בטענה שפעל "מחוץ לקונצנזוס". הדרכון הדיפלומטי של אל קדווה נשלל ממנו, וכמוהו פריבילגיות נוספות שמוקנות לו מתוקף היותו שגריר ושר חוץ לשעבר.

"הידרדרות מדאיגה"

יש שיגידו שזו היתה כרוניקה ידועה מראש: כל מי שצובר פופולריות ומעז לסטות במילימטר מהדרך שמתווה הראיס עלול לשלם מחיר יקר. הבולט שבהם עד כה היה מוחמד דחלאן, שהודח לפני כעשור מהוועדה המרכזית של פת"ח וגורש לחוץ לארץ. עכשיו הצטרף לרשימה אל קדווה. הבכיר נמצא כעת בדרום צרפת לצד משפחת רעייתו, אבל מבטיח לשוב בקרוב לרמאללה ולהשלים את "המשימות הלאומיות" שבדרך. אחת מהן היא תוכנית פוליטית חדשה שהגה: "המסמך להצלה לאומית". מטרת היוזמה, שהושקה לאחרונה, לשנות את השיטה הפוליטית הקיימת ולבצע רפורמה רחבה ועמוקה במוסדות הפלשתיניים.

קרוב לוודאי שברגע מסוים התסיסה תתפוצץ בפני ישראל ובפניה של ההנהגה הפלשתינית השלטת. איך, מתי ובאיזו צורה - לא אוכל לנבא. אבל יש כעס שרוצה להתפוצץ, זה ברור"

הסוגיה הפלשתינית זקוקה להצלה. זה המצב הגרוע ביותר שראינו מאז הנכבה. אחת הסיבות המשמעותיות ביותר שהובילו למצב חסר התקדים הזה היא היעדר דמוקרטיה"

במהלך השיחה עם "ישראל השבוע" נמנע אל־קדווה מלנקוב בשמות, ומקפיד לכנות את ההנהגה ברמאללה "הקבוצה השלטת", אבל ברור למי הכוונה. "המערכת הפלשתינית ממשיכה בהידרדרות מדאיגה, וזה דורש צעדים דחופים", אומר אל־קדווה, "הסוגיה הפלשתינית זקוקה להצלה. זה המצב הגרוע שביותר שראינו מאז הנכבה. אחת הסיבות המשמעותיות ביותר שהובילו למצב חסר התקדים הזה היא היעדר דמוקרטיה. הפעם האחרונה שנערכו אצלנו בחירות היתה 2005־ב (לנשיאות) וב־6002 (למועצה המחוקקת). אין פה שלטון חוק ואין חוקים".

אבל אל־קדווה מאשים לא רק את ההנהגה ברמאללה. "הסיבה השנייה קשורה לישראל, ולמדיניות של הנהגת הרשות ביחס לישראל. ישראל מתכחשת לזכויות הפלשתינים, ובמקביל אנחנו רואים שבהנהגה שלנו בוחרים לשתף פעולה ולעבוד יחד בשמחה רבה עם הצד הישראלי. מדברים, למשל, על אישורים של איחוד משפחות. זו בושה, משום שמדובר בדברים שמגיעים לנו. אלה הזכויות שלנו, ולא טובה שעושים לנו. המשטר הפוליטי הפלשתיני הנוכחי הזה הפך להיות תלוי במינהל האזרחי של ישראל, ולא עושה כלום למען האינטרס הפלשתיני. חלק גדול מאנשי המערכת הביטחונית אצלנו עובדים אצל הישראלים. זה כבר לא מה שנקרא תיאום ביטחוני, זה הרבה יותר גרוע מזה".

"הישראלים הרגו את הסכמי אוסלו, ועברו מהרעיון של 'שלטון עצמי' לפלשתינים לרעיון אחר, שבמסגרתו הם רוצים את כל האדמה לעצמם תוך התכחשות לקיומו של העם הפלשתיני ולזכותו למדינה. זה שיגעון. המנטליות הישראלית צריכה להשתנות. אני בעד פתרון פוליטי, אבל זה חייב להיות מבוסס על כיבוד הקיום הלאומי של הפלשתינים. רעיון שתי המדינות? אני תומך בזה עקרונית בגבולות ,'67 לעם הפלשתיני יש זכות טבעית על אדמתו".

בניגוד לבכירים פלשתינים אחרים, שרגילים להשמיע סיסמאות שחוקות, אל־קדווה מביא איתו משהו אחר. הוא אדם של תוכן, חשיבה מחוץ לקופסה וראייה ארוכת טווח. עוד לפני שהוא מדבר על תהליכים אסטרטגיים שקשורים בסכסוך הישראליפלשתיני, לשיטתו צריך קודם כל לטפל במצב הפנימי. "אנחנו אומרים 'דמוקרטיה, דמוקרטיה', ובסוף באה הקבוצה הזאת ושולטת על עם שלם בלי בחירות. איך אפשר לקבל את זה? המצב האסוני הזה חייב להשתנות. הלוואי שהשינוי הזה יקרה בדרכי שלום, כי אנחנו דואגים לשלום הציבור. אך אם ההנהגה הפלשתינית תתעקש על הדרך ההרסנית שלה, ותמשיך להפר זכויות של בני עמה, ייתכן שאנשים יצטרכו לבחור בדרך אחרת. כבן העם הזה, אני רואה שיש מיאוס גדול מהמצב הקיים, וגם מהמדיניות הישראלית. היגיון ההיסטוריה ברור. העם יצליח בסוף לעשות שינוי רחב".

כעס בדרך לפיצוץ

כשאל־קדווה מדבר על מיאוס ברחוב הפלשתיני, הוא יודע על מה הוא מדבר. בשלושת החודשים האחרונים הערים הפלשתיניות היו עדות למחאות יום־יומיות שפרצו על רקע שלל סוגיות פנימיות במישור החברתי־כלכלי. יוקר המחיה ממשיך להכביד על משפחות רבות, המתקשות להתמודד עם המצוקה הכלכלית ועם קשיי הפרנסה.

בשבועות האחרונים רמאללה נשטפה במה שכונה "מחאות איגודי העובדים". כל מי שרק יכול היה - הצטרף: המורים מחו על אי־עדכון שכרם ועל תנאי עבודתם, ועימם הרוקחים, הרופאים, המהנדסים וקבוצות נוספות במגזרים הציבורי והפרטי. מכל ההתארגנויות שהופיעו בכיכר מנארה ברמאללה, נלחץ יו"ר הרשות בעיקר מההפגנות שערכו חברי לשכת עורכי הדין, שאליהם הצטרפו אנשי חוק ומשפט. הם טענו כי אין מערכת חקיקה מסודרת, ויצאו נגד סדרה של חוקים שאושרו בהינף קולמוס, לפי החלטה של אבו מאזן, מבלי שעברו את הליכי החקיקה המקובלים.

הפגנות שנראו מעט קודם לכן בחברון בהשתתפות סוחרים ונהגי המוניות והתחבורה הציבורית דוכאו מייד בידי מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית. המחאה אמנם הופיעה תחת דגל "יוקר המחיה", אך מהר מאוד השתרבבו לתוכה גם מתנגדים ופעילי אופוזיציה מהחזית העממית והתארגנויות נוספות שלא רוצים את אבו מאזן בשלטון. לכך מתווספים המשקעים שנותרו לאחר מותו של הפעיל הפוליטי ניזאר בנאת, שנהרג בעת מעצר ברוטלי שביצעו כוחות הביטחון הפלשתיניים באזור חברון בשנה שעברה. המחאה אמנם דוכאה בכוח, אך הציבור לא סלח ולא שכח.

הטענות לשחיתות ברשות, חוסר שביעות הרצון מתפקוד הממשלה הפלשתינית, המצוקות הכלכליות, המצב הכללי בשטחים, ההתפתחויות בזירות העימות האחרות - כל אלה מתחברים למתיחות הביטחונית בשטחי יהודה ושומרון, ולביקורת הציבורית שמופנית לאבו מאזן ולאנשיו בטענה כי הם משמשים "סוכנים ושותפים של ישראל". על הרקע הזה עולה החשש מפני תסיסה והתקוממות אפשרית נגד שלטון אבו מאזן. "קרוב לוודאי שברגע מסוים זה יתפוצץ בפני ישראל ובפני ההנהגה הפלשתינית השלטת. איך, מתי ובאיזו צורה - לא אוכל לנבא. אבל יש כעס שרוצה להתפוצץ, זה ברור. וזה בנוסף לאנרכיה הביטחונית שיש בשכם, בג'נין ובערים הפלשתיניות. המצב הפלשתיני קורס", מזהיר אל־קדווה.

אין מנוס מקלפיות

כשמגיעים לשאלת "היום שאחרי אבו מאזן", מציג אל־קדווה שלושה תרחישים. אחד מהם, כך הוא מזהיר, מסוכן יותר מהאחרים. "אם בישראל ינסו לכפות על העם הפלשתיני אישיות מסוימת, או קבוצה שתתפוס את ההנהגה, זה יוביל לאנרכיה. אני חושש שבישראל ידחפו לכיוון הזה. עם זאת, אני יודע שבישראל יש גם גורמים אחרים שמבינים שזה לא ילך. אבל אם התרחיש הזה יקרה ויכפו מישהו מלמעלה ללא בחירות או הסכמה כלל־פלשתינית, זה יהיה כואב. הפלשתינים לא יקבלו את זה, לא הגיוני שהעם יסכים, ולכן אני חושב שזה יביא לבעיות ולחוסר יציבות לתקופה מסוימת, שאחריה הכיוון יהיה ניסיון ללכת להסכמה לאומית ולבחירות".

אבו מאזן קידם לאחרונה מינויים של אישים בפת"ח לתפקידים בכירים. למשל, השר חוסין א־שייח' מונה ליו"ר הוועד הפועל של אש"פ, צעד שמגדיל את סיכוייו לכבוש את ההנהגה. מה דעתך על כך?

"מדברים על סידורים והיערכויות, אך כל זה יעוף באוויר תוך 24 שעות. אני לא רוצה לדבר על אנשים ספציפיים ולנקוב בשמות, אבל כדי שמישהו יוביל את העם הפלשתיני, הוא צריך שיהיו לו מאפיינים ומיומנויות שמכשירים אותו לתפקיד. כשרוצים להביא לנו אחד שאין לו את זה, זה מסחרה. אין מנוס מקלפיות: כל אדם שיבוא לשלטון צריך שתהיה לו לגיטימציה. המינויים האלה שעשה אבו מאזן הם על החול. המוסדות הפלשתיניים, אפילו המועצה המרכזית של אש"פ, הפכו לגוף מייעץ בלבד. ההנהגה שלנו במצב של שיתוק, מוות מוחי. היום אנחנו במצב שאבו מאזן מחליט הכל".

יש חשש אצלכם מכאוס ביום שאחרי אבו מאזן?

"כל הזמן אתם מדברים על מה שיקרה ביום שאחרי, ואם תהיה אנרכיה, כאילו שהיום המצב טוב, וכאילו שהבעיה הכי גדולה היא מה נעשה אם אבו מאזן ילך. אבל כבר עכשיו המצב זיפת. אנחנו צריכים לעשות שינוי עכשיו, לא לחכות שאבו מאזן ילך".

גם אם לא יודה בכך, בדומה לשאר "היורשים הפוטנציאליים", אל־קדווה רואה את עצמו מועמד טבעי להנהגה. המהלכים הדרקוניים שנקט נגדו אבו מאזן מפחיתים את הסיכויים לכך, אך מבחינתו הוא ממשיך במסע ל"ריפוי" המערכת הפלשתינית, ומעריך כי התמיכה ברעיונותיו ובתוכנית שיזם תלך ותגדל. "איש מאיתנו לא מחליט אם הוא יהיה בשלטון או לא. טוב לי עם המשפחה והילדים שלי, אבל אם יהיה צורך ברגע מסוים להיקרא לדגל וליטול חלק בתהליך הפוליטי, אעשה זאת. אם יבקשו שאהיה מועמד ותהיה הסכמה על כך, אהיה שם. האם זה יצליח? אין לדעת. רמת ההרס בסוגיה הפלשתינית תקשה על כל מנהיג שיבוא. כדי לתקן יהיה צורך בזמן ובמאמצים גדולים מאוד". ●