כמה רמטכ"לים לשעבר עוד ירוצו לפוליטיקה, ינפנפו במיליטריזם הישראלי וידברו על שלום עד שנבין שהז'אנר מוצה? אנשי צבא רגילים להסתיר - לכאורה - את דעותיהם הפוליטיות, וגם בזי רה הציבורית הם ממשיכים להתנהל בהמהום גברי אופייני למי שפשטו מדי זית וממשיכים לעטות כאלה בלב. מישהו מתגעגע לבוגי? לאשכנזי? לאיציק מרדכי? לאריאל שרון?! מה יותר מנותק מגנרל שחושב שאם אשתו לא רוצה שיסתובב לה בין הרגליים - מסדרונות הכנסת הם קייטנה ראויה? גנרלים יקרים, אנחנו מדינה של אימהות. אתם לא משהו בלהוביל את הבנים שלנו בשדה הקרב, לכן אנחנו לא מתרגשות מה שאיפה שלכם להנהיג אותנו כאזרחים. סכסוך עם אויבים צריך להכריע, לא לנהל. כשגנרל מגיע לפוליטיקה הוא משדר שמגיע לו הכל כי הוא בא מהשטח, זורק כמה קלישאות, גוזר עוד קופון, ממנה עוד רל"שית. לטובת כולנו: תנסו להיזכר מי הייתם לפני הצבא. אולי אהבתם לגדל עגבניות? אולי אתם יכולים להיות אנשי חינוך טובים? שמא אנשי תיאטרון? אם בוער לכם לעזור לעם ישראל - תפרשו באמצע הקריירה הצבאית ונאמין לכם. יאיר לפיד, למשל, יכול היה להמשיך עם הקריירה התקשורתית שלו חופשי עוד עשור. הוא לא עשה חישובים של מקסימום אחוזי פנסיה או מקסימום חשיפה. היה לו מה להפסיד. אתם נכנסים לחיינו כשכבר אין לכם בשביל מה לקום בבוקר. תשאלו בבה"ד 1 איך זה נראה.

כשסמוטריץ' ובן גביר רבים

מצביע "הציונות הדתית" שפותח רדיו ושומע את בן גביר וסמוט ריץ' הולכים מכות, מרגיש כמו ילד שההורים שלו רבים לפני החברים. בסיטואציות כאלה יש שתי אפשרויות: תסריט אחד - הילד כבר מכיר את הדינמיקה הזוגית בין אמא לאבא, שלא התחילו להתכתש אתמול, ויודע מי התחיל, מי אשם, ועם מי הוא מעדיף לגור במקרה של פרידה. תסריט שני: הילד לא יכול יותר לסבול את הצרחות האלה ולא אכפת לו מי אשם. הוא הולך לחפש בית אחר. אין ספק, מדובר בזוג משפטנים. רק שסמוטריץ' הוא יותר משפט חוקתי קלאסי ובן גביר פליליסט חסר מעצורים. אז למה הכל מסריח כמו דיני משפחה?

במידה רבה, התנהלות הילד - להלן: הבוחר - מושפעת משעון החול שבן גביר הפך ברגע שהחל לקיים קרנבל תקשורתי במקום משא ומתן. אך ככל שפחות דיונים מתקיימים בדלתיים סגורות, כך יותר מצבי עים עוזבים את הבית.

בייס של אמא, בייס של אבא

ועדיין, יש הבדל מהותי בין הבייס של אמא לבייס של אבא. מפלגת "הציונות הדתית" יושבת על כ 4 מנדטים. המנדטים האלה הם ברזל יצוק שלא רצה ממשלה עם עבאס ולא פוזל למפלגות שאינן מגזר מדויק; מולם צוברים תאוצה, כמו מניות ערב הנפקה, המנדטים של "עוצמה יהודית", מנדטים שמגיעים עם מנגנון השהיה ותאריך תפו

גה. ביום פקודה, או סתם בערב של יום בהיר, עלולים 7-3 מנדטים שנושאים בחובם את בשורת המסורתיות הפריפריאלית, ולעיתים אף החרדית, לדלג חזרה לליכוד, לש"ס או ליהדות התורה המתחדשת. בן גביר, שכבר טעם בעבר את מרירותו של שער נעול, עלול להזדהות עם רחל המשוררת ולהישאר עם אגרוף מושט באוויר.

שעון החול הולך ואוזל. לפעמים עד שפונים לגישור, כונס הנ כסים מוכר את הבית. ערך הנכס יורד בכל ראיון, המצביעים חשים אי יציבות כשהמנהיגים מתנהלים כך. חבל, כי אורית סטרוק תחזקה את הבית הזה מאוד יפה כל הקדנציה. דאגה לבטיחות בדרכים, לחוק הנוער, למשילות בערים מעורבות. אם תריבו והיא תישאר בחוץ - גם משפחות אחרות יצטערו.

מגשר טוב טרום משפט יסביר לבן גביר שאת יתרונותיו בתחום הפ ריפריה הוא יכול לתרום לזוגיות עם סמוטריץ' ולמשפחת הימין. מגשר טוב גם בודק אם חיי הנישואים עלו על שרטון בגלל צד ג'. נתניהו הרי משחק במפלגות האלה משל היו המסבחה שלו. בן גביר רוצה להיות שר, סמוטריץ' אולי מניח שבלי בן גביר יהיה לו קל יותר להיכנס לקואליציה. אבל הפעם היחידה שבה סמוטריץ' היה שר )מעולה, אגב( נגרמה בזכות השותפות שלו עם בנט ושקד. הניסיון מלמד שאחרי הבחירות הטלפון הראשון של נתניהו יהיה בכיוון שמאל, ולא בכיוון ימין. השמאל נהנה למתג את הליכוד כאולטרה ימין, וגם הליכוד נהנה מזה, אבל איך זה נגמר בסוף - כולם יודעים. נתניהו יחתור לממשלת אחדות, ואם לפיד או גנץ יסכימו, תהיה גם רוטציה.

אמרת ימין רך? אמרת נתניהו

מזל טוב, ביטוי חדש נולד: ימין רך. במרתף סודי יושבים מומחי רטוריקה שמאלנים, אוחזים בידיהם שבשבות רוח של מילים ריקות. בראשית השבוע הם הוציאו את השבשבת מהחלון וקלטו ש"ממלכתי" מדממת אימפקט, ממש כמו תמונות של יועז הנדל עם קפה שחור מול משכן הכנסת.

מי שהמציא את "ימין רך" רצה להגיד "רק לא ביבי", אבל נזכר שהנ"ל כבר הוכיח עצמו כקונספט כושל. כשאומרים ימין רך, חושבים מניפולטורים במשרדי תקשורת אסטרטגית, מתכוונים לכאלה שלא אכפת להם להצביע לבני גנצים והם לא רוצים יותר את ביבי. במסמך נקדי, הקוד האתי שניסח העיתונאי נקדימון רוגל עבור השידור הצי בורי ב ,1972 נכתב כי אין לכנות פעיל פוליטי ימין קיצוני או שמאל קיצוני - זו הגדרה מגמתית. גם היום אף אחד לא רוצה להיקרא ימין קיצוני, "שמאלני" כבר לא באופנה, אבל גם ה"רך" לא יתפוס.

כשנכנסים לעומק ההגדרה, ימין רך זה הכי ביביסטי. ככל שאני יותר סוגדת למנהיג, כך אני מתעדפת פחות ערכים אידיאולוגיים. אם ביבי במקום הראשון - הקפאת הבנייה/הזהות היהודית/המשילות בנגב במקומות הבאים. וזה הגרעין הקשה.●

גנרלים בדימוס, אנחנו אימהות. אתם לא משהו בלהוביל את הבנים שלנו בשדה הקרב, אנחנו לא מתרגשות מהשאיפה שלכם להנהיג באזרחות. אתם נכנסים לחיינו כשכבר אין לכם בשביל מה לקום בבוקר. תשאלו בבה"ד 1 איך זה נראה מדובר בזוג משפטנים. סמוטריץ' יותר משפט חוקתי קלאסי, ובן גביר פליליסט חסר מעצורים. אז למה הכל מסריח כמו דיני משפחה? ככל שפחות דיונים מתקיימים בדלתיים סגורות, כך יותר מצביעים עוזבים את הבית