"מהפכת '77 היתה מהפכת מדיניות". הדברים האלה מתוארים בספרו של עמיתי משה פוקסמן, "גבירותיי ורבותיי, מהפך": מהפכה במדי ניות הכלכלית, שהפכה ליברלית; מהפכה במדיניות ההתיישבות, שהחלה לראשונה לאכלס את יו"ש; מה פכה במדיניות הציבורית, שבה הורחקה תרבות הקי דום המפלגתי, ובעיקר - מהפכה במדיניות החברתית.

מהפך '77 הוא מהפכה, משום שהתניע מוביליות חברתית לקהילות שמפא"י הועידה שייוותרו מאחור: כל מי שאינם "הגמונים", שהשלטון הקודם העדיף להותירם "מגודרים בקהילותיהם" ללא הסללה ליש ראליות. וכפי שהמחישו אורי כהן ונסים ליאון בספרם "מרכז תנועת חרות והמזרחים", הדמות המרכזית שני צחה על מיזם השתלבות המזרחים בפוליטיקה היתה לא אחרת מאשר יצחק שמיר )האשכנזי(, שחרש את ישראל לאורכה ולרוחבה ועשה ככל יכולתו על מנת ליצור את התנאים להכלילם במשחק הפוליטי.

במהלך שלטון הימין היה ברור שניתן לבחון מה נעשה ומה לא, שהרי בשלטון היתה "ממשלת אידיאולוגיה ומדיניות": מה נעשה בביטחון, בה תיישבות, בכלכלה ובעלייה. היו שמיהרו להתאכזב - וכך בשנת '92 הפילו מהר מדי ממשלת ימין.

תמיד היה ניתן להתרשם מהשלכותיהן של החל טות העושים במלאכה בלי קשר לשיוכם האתני )רצה הגורל וגם "שיקום השכונות" ו"מהפכת המכללות" הן מהפכות שאשכנזים חילונים יזמו(. והנה עתה, "נתניהו החדש" מבקש את קולם של אנשי הימין לא תחת "שיח המדיניות", אלא תחת "שיח הזהות". לא תחת "שיח האידיאולוגיה", אלא תחת "שיח הפסיכולוגיה". לא עוד תחת הבטחות של "מה אני אבצע" או "מה אני ביצעתי", אלא תחת הצהרות כי 'לא אשב עם רע"מ".

לכן לא נמצא כאן הצהרה כי תוגדל ההתיישבות בשטחי c ובאילו היקפים; גם לא כי יקודם חוק הגיוס ובאילו ניסוחים; לא תהיה כאן הבטחה שהליכוד יימ נע מלתקצב ולעבות מוסדות חינוך בזרמים הבלתי ציוניים )סיבת המפתח לאפליה ולאי שוויון(; גם לא התחייבות שיקודם חוק לפיצול תפקיד היועמ"ש תוך שניסוחו יוצג לבוחרים ערב הבחירות; הקמפיין יתמקד באמירות אמורפיות על "אנחנו והם", וכי ה"אחרים" שלא תומכים "בנו" לוקים בגזענות או אנטגוניסטיים ליהדות.

מה משרתת מלחמת התרבות? פטור מעשייה, פטור מביצועים, פטור מהבטחות ופטור ממעשים. קידום ההתיישבות? העמקת הריבונות? פיצול תפקיד היועמ"ש? את מי זה מעניין? העמקת שיח הפסיכולוגיה והזהות היא מניפולציה: מעניקה לבוחר פטור מלב חון את תרומתו של המנהיג לביטחון הנגב והגליל, להתיישבות הגולן והשומרון, רק הסתפקות בבחינת השיוך האתני הנכון של חבריו למפלגה.

בסוף השבוע האחרון כתב איתן אורקיבי ב"קבינט שישי" של עיתון זה כי ההסתייגות מחזרת נתניהו היא גזענות ורצון להותיר אוכלוסיות חוץ הגמוניות בתת ייצוג במערכות הציבוריות. בלי אותות ובלי מופתים, אוכל להמחיש כי בכל קואליציה שאינה ה"ימין על מלא", שאינה מתקצבת את מוסדות החינוך של ש"ס, סיכויי חברי קהילות מהפך '77 להגיע לייצוג במ ערכות המשפט והאקדמיה גבוהים פי כמה. רק שאין לי עם מי להתעמת, שכן אין ממי לבקש אחריות ולא להתחייב על מדיניות - רק לספק תחושת זהות.

העמקת שיח הפסיכולוגיה והזהות היא מניפולציה: מעניקה לבוחר פטור מלבחון את תרומתו של המנהיג לביטחון ולהתיישבות, והסתפקות בבחינת השיוך האתני ה"נכון"