"כשבחרתי לבן שלי טלית ותפילין הבנתי כמה אני אדם מאמין". מעצבת האופנה אפרת קליג חוזרת לשורשים

מתי בפעם האחרונה התרגשת? "בבר המצווה של בני, אביב, בפברואר האחרון. חגגנו לו בצפת הקדושה. המשפחה של אוריה )בן זוגה - ש"ז( היא צפתית במקור, ומצאנו ספר תורה משפחתי בבית הכנסת אבוהב בצפת, בית כנסת בן יותר מ 500 שנה, מהעתיקים והשמורים ביותר, ושם אביב עלה לתורה. לקחנו מפיק שמוביל חתנים לחופתם והזמנו מאה איש, רק מי שמלווים אותנו בחיים. היתה ארוחה מהממת על הר מירון, ומשם צעדנו בתהלוכה, כשחופה רקומה מעלינו, עם להקת זמר, שופרות ותופי מרים, יונים, בלונים, ברכות ותפילות. זה היה אירוע עם המון המון אמונה, מסורת, ערכים ושירים, ובכיתי שם, נמרחתי. אבא שלי היה חסר לי, וכשהייתי צריכה לבחור לאביב טלית ותפילין הבנתי כמה אני אדם מאמין שאוהב דת ומסורת ומחובר לארץ הזו בנבכי שורשיי. "כמובילי אירועים בארץ, ידענו שכל הספקים ירצו לתת לנו 'דה בסט' מעצמם, אבל לא ראיתי את עצמי עושה אירוע באולם, והבן שלי בכלל רצה בר מצווה בהילטון בפריז. גם אחרי צפת, אחרי אירוע מגה קדוש, הוא שאל מתי עושים לו אירוע בהילטון פריז!"

מתי בפעם האחרונה ביקרת בפריז? "בבר המצווה של אביב, לפני שלושה חודשים. פריז זה בית, זה הלב והנשמה שלי. אני לא יודעת מה זה לקנות חוטיני בשום מקום אחר בעולם. אחרי 12 שנה של עבודה קשה העיר הזו חייכה אלי, ואני יכולה להיות שחצנית ולומר שהעיר הזו נוצרה עבורי. היום אני טסה לפריז כל שלושה חודשים למטרות עבודה. מביאה בדים, אבנים וחומרים בלעדיים, וגם עושה שופינג של הנפש. אני תמיד משלבת עבודה אינטנסיבית עם מעט פלז'ר, וככה גם הילדים שלי גדלו. "תמיד חלמתי על אופנה ועל פריז. תלשתי דפים מעיתוני אופנה וחיכיתי שאציג את היצירות שלי על דוגמניות. ידעתי שאהיה שם. אחרי שסיימתי שירות צבאי ב 8200 עבדתי בבקרים כדיילת יופי בגן העיר, ובלילות כמתדלקת בתחנת דלק. לא ראיתי בעיניים כי היה לי יעד. "הגעתי לפריז בגיל ,20 בלי שפה, בלי משפחה ובלי חברים. בבקרים למדתי צרפתית בסורבון ואחר הצהריים הלכתי ללובר, ישבתי וציירתי. אני זוכרת שהלכתי ברחובות שם כמו שיכורה. התחלתי לעבוד בזכות הרבה מרפקים. הייתי אופר במשפחה יהודית, ואז התחלתי ללמוד באקדמיה להוט קוטור היחידה בעולם. מדי שנה נרשמים אליה אלפיים סטודנטים מכל העולם, ורק 28 המוכשרים ביותר מתקבלים. התקבלתי, והבנתי שכשיש לך כריזמה, כשאת טוענת ומטעינה אנשים בטוב, את תצליחי בכל מקום".

מתי בפעם האחרונה הגשמת חלום? "לפני חודשיים. עשיתי טיול של שלושה דורות לברצלונה, עם אמא שלי ובתי רומי. אמא שלי, אוהלה - קראו לה ככה כי היא נולדה באוהל במעברה ברמת גן, בת זקונים אחרי שמונה ילדים - מטיילת בכל העולם, ורק בברצלונה היא עדיין לא היתה. מלאו לה 70 והיא החברה הכי טובה שלי. כל מה שאני - 90 אחוז זו היא, שתמיד נתנה לי את המקום, תמיד היתה מסתכלת עלי כאילו אני הכי יפה, הכי חברה, הכי מושלמת, הכי טובה שיש. לאורך כל השנים והקריירה והעשייה הבינלאומית היא תמכה בי, וכל שלושה חודשים היא באה לבקר אותי. עם קריירה וגידול ארבעה ילדים, החלום שלי היה לעצור הכל ולעשות משהו איתה ובשבילה, לחגוג לה. וכשרומי, הבכורה שלי, קיבלה צו ראשון - הבנתי שזה הזמן. "יש לי עוד חלום שיתגשם: אני חולמת לעשות תוכנית טלוויזיה על אופנה סובבת עולם. אופנה זו אמנות גבוהה, ואלה תהליכים ארוכים, ואני רוצה טלוויזיה. אני רוצה להנחות ולשקף את המייקינג אוף של תהליכי הרכבת קולקציה, ההשראות, ההשפעות והתחזיות, ולשקף את המיינד של מעצבי אופנה. במקביל אני רוצה לרקום טיולי אופנה של אימהות ובנות. טיולים עם ערך מוסף למקומות המובילים בעולם".

מתי בפעם האחרונה בילית עם המשפחה? "אתמול, בארוחת ערב. בגלל שהחיים שלנו מטורפים, אוריה ואני החלטנו שכל יום בשעה שבע בערב תהיה ארוחת ערב משפחתית, ואנחנו קודש לדבר הזה. יש לנו את החיים לפני ארוחת הערב ואחריה. אלה שעתיים שהן המטענים שלנו, אין טלפונים ואין סטודיו ואין כלום. מתנתקים מהעולם ומהעבודה. היינו מוכרחים שתהיה מסגרת כדי לעשות בית. ולא משנה כמה לחץ יש, מרבע לשבע ועד תשע וחצי אני לא זמינה. זה הבלאנס של הבית, ועל זה אני לא מוותרת".

מתי בפעם האחרונה פגשת חברה חדשה? "אין לי חברות בתעשייה, ואין לי חברים בארץ. החיים שלי די נתלשו, כי בסיום הצבא טסתי לפריז ורקחתי שם חיים חדשים, אז החברים שלי רובם צרפתים מבתי האופנה שם. בניתי חיים סוערים, סוחפים ומטורפים, אז אין לי חברות, אבל יש לי קולגות שאני מאוד מעריכה, ובהן טיילור מלכוב, השגרירה החדשה שלי. "כמעצבת מובילה, יש בעיניי חשיבות וערך עליון למקצוע הדוגמנות. זה מקצוע קשה ומורכב. דוגמנית טובה מורכבת מנתוני פתיחה גבוהים ודקים, אבל אצלי האישיות עוקפת הכל, היא צריכה להקרין את האישיות שלה קודם כל. עם טיילור אני נורא נהנית לעבוד. היא שילוב של הנערות החדשות, הדור הבא, עם הכוכבות והמקצוענות כמו הסלבס הוותיקות בפריז. בשבילי היא קלאודיה שיפר הבאה של ישראל. בכל עונה אני בוחרת את הפנים החדשות שבא לי להביא איתן את הדבר הבא. זה מפרה אותי. עבדתי עם דיקלה, ריטה, בר רפאלי, מארינה מקסימיליאן. לאורך הקריירה תמיד הצגתי על טופ מודל, ולצד זה בלטה האישיות הכובשת של הסלבריטאיות שבחרתי להלביש, כדי שהערכים והאישיות שלהן ישתלבו עם הקוטור הקלאסי שלי".

מתי בפעם האחרונה קיבלת ביקורת? "אני לא סופרת ביקורת עלי, כי כשעושים קלאסיקה או שמלות נחמדות אז פונים לקהל מסוים, נחמד, ואני לא נולדתי לעשות נחמד. אני מכוונת למשהו אחר, לאישיות אחרת, למישהי שרוצה לעשות כניסה. מול השמלות שלי מחסירים פעימה. אף פעם לא היתה לי משאת הנפש למצוא חן בעיני כל העולם כולו, וגם רק 20 אחוזים מהאוכלוסייה הן המבינות

ביותר, אז שם אני נמצאת. עבורן. "כשהגעתי לארץ, חבר טוב אמר לי שאני צריכה לרדת לעם, להסתובב ולראות מה קורה פה בישראל. ואני הבאתי את הפיסוליות שלי, בצבעים עם אמירה - אדום פוקסיה, צבעים חזקים ונקיים, סגנון מודרני מאוד, ואני עניתי לו: 'אני ארד לעם? מצידי שכל העם יעלה אלי'. אני נולדתי לעשות אנשים קצת יותר יפים ממה שהם, וזה מה שאני עושה. "בשבוע האופנה האחרון, מוטי רייף פנה למעצבים וביקש דגם אחד שאמור להיות סקנדל. בדרך כלל מעצבים לוקחים את זה לגרוטסקי, לגדול מהחיים, לתחפושת. אני בחרתי לפתוח את התצוגה שלי עם שר פיטנס, לבושה בשמלה שהיתה מיועדת בכלל לגרנד פינאלה. "מה שקרה הוא שלא הכרתי את שר. שמעתי על הסיפור המרגש שלה, שהיא כמעט איבדה את חייה בגלל חיידק טורף בלידה, וכשהיא באה לסטודיו ציפיתי שהיא תגיע קצת יותר חלשה וקצת יותר מלאה. אבל נכנסה אלי פצצת אנרגיה, שסיפרה לי שרק היא הצילה את עצמה. היא הבינה לפי העיניים של הרופאים שטיפלו בה שאין מי שיעזור. אז שאני לא אשוויץ בגוף שלה ולא אשוויץ במהות שלה? במי שדאגה להעמיד את עצמה על הרגליים עם כוחות על־אנושיים? "עטפתי את כולה באוסקר אדום והראיתי חרך גוף צר, ארוך וחזק במקומות בלתי צפויים. השמלה הזו ממחישה בדיוק את הסיפור שלה, את העוצמה. היא אהבה מאוד את השמלה, שממחישה איך אפשר להיות כל כך פתוחה וסגורה בו בזמן".

מתי בפעם האחרונה הציעו לך להשתתף בריאליטי?

"כל הזמן, בלי סוף. שמי נישא במסדרונות, ומציעים לי גם להשתתף וגם לעבוד. הציעו לי ללכת ל'האח הגדול', אבל אני לא חיית השעשועים של מדינת ישראל. רצו גם שאני ובעלי נשתתף ב'המירוץ למיליון', אבל אני לוקחת את עצמי מאוד ברצינות, ובכלל את החיים, ואני קונטרול פריק. למדתי לשחרר קצת, אבל אני לא אוכל להיות שעשוע להמונים. "מציעים לי המון גם לעבוד בריאליטי, לעשות תלבושות. הציעו, למשל, מ'רוקדים עם כוכבים'. כמובילת אופנה ואושיית אופנה, שחלשה על מסכים, זה עדיין מרגש אותי ומאתגר אותי. זה תמיד מחמיא וממש לא התעייפתי. אני בוערת יצירה ועם תשוקה בלתי ניתנת לריסון".

מתי בפעם האחרונה בכית?

"בשבוע שעבר. הגינה שלי מלאה בפרפרים לבנים, וכשאיבדתי את אבי החלטתי שכל פרפר לבן זה אבי, שבא עם מסר עבורי. אבא שלי, איציק, היה בעל סופר גדול ברמת גן והוא היה אישיות מהממת. הוא היה איש של כל השכונה והאזור, הפומפוזיות שלי היא ממנו. הכל אצלו היה גדול, יסודי וטוטאלי. הוא

נפטר לפני שמונה שנים מכל הקוקטייל, לב וסוכר, ובגלל שהוא היה אדם חזק מאוד, לא האמנתי שמשהו יכול להרוג אותו. היה בן 64 בסך הכל. "אחרי מותו הבנתי כמה הוא הטמיע בי עצמאות ודרך ארץ. הוא לימד אותי לתת, וככה אני. העבודה שלי היא לא עבודה בעיניי. כל היום אני מטעינה אנשים ועוזרת להם ללכת עד לקצה עם היופי והפאר שלהם, או עם הגיבנת שלהם, ותמיד יודעת לעטוף את זה הכי יפה שאפשר".

מתי בפעם האחרונה הופתעת?

"הלידה של אורי הקטנה שלי, שהיום היא בת ,3 הפתיעה אותי. היא נס. אני בת 48 וילדתי אותה בגיל .45 היא מאמנת הכושר שלי. תמיד ראיתי את עצמי נשואה ואמא לשלושה, כי ככה צריך, ובגיל 45 נוצרה לי הפתעה מהממת. "הייתי מוצפת בעבודה, בעשייה ובפיקים גבוהים, על 9,000 קמ"ש, ואז הרופא אומר לי שאני בהיריון. ובגיל שיש בו סיכון של 50 אחוז להשאיר ו־05 אחוז להפיל, זו היתה דילמה קשה מאוד. אמא שלי אמרה לי, 'סבתא תמיד היתה אומרת שהיריון זה בריאות'. שאלתי את בעלי, 'אמור, אתה איתי בהכל?', והוא ענה, 'כן. מה שתחליטי ומה שתרצי, אנחנו יחד בכל'. ואז אמרתי, 'בואו נראה דופק', והיום אני יכולה להגיד שזה הדבר הכי מדהים שאלוהים שלח לי".

מתי בפעם האחרונה קיבלת עצה טובה?

"אני נוטה לא להקשיב לאף אחד, ולא נותנת מקום לרעשים שרק משבשים לי את הדרך ומסיטים אותי ממנה. הטוטאליות שלי הביאה אותי תמיד רק להצלחות, ואני מבינה שיש אנשים שזה מפריע להם, הדהירה הזו שלי, אבל אני רואה רק את מה שאני רוצה לראות. "מי שבכל זאת דוחקים אותי לקיר הם גם ההשראה הגדולה שלי, היחידים שמחייבים אותי להקשיב להם - הילדים. רומי, הגדולה, מחייבת אותי לעצור ולהקשיב רק לה, ולא מעניין אותה אף אחד. דרכה אני רואה זכוכית מגדלת של רגע. הילדים מבקשים אותי מהמקום של 'תהיי איתי קצת'. הגננות של הילדות הקטנות אומרות שיש לי נוכחות הורית מאוד חזקה, שאני מצליחה לטעת בהן ביטחון ואת כל הערכים שגדלתי עליהם".

מתי בפעם האחרונה בדקת את העו"ש?

"בשבוע שעבר. אני לא בודקת ממש, אוריה מעדכן אותי. יש לי את רמת החיים שלי, שאני לא מתפשרת עליה. אני אוהבת דברים טובים ואיכותיים. אני לא אוהבת הרבה, אבל אני אוהבת מדויק, וככה אני מחנכת את הילדים שלי. "מבחינת אופנה, צריך שיהיה הכל. גם את הזול, את הבינוני, את היקר ואת הייחודי, זה תלוי באירועי החיים ובבחירות, ובסוף זה עניין של סדר עדיפויות. אני אוהבת לעשות שילובים - ללבוש טייטס של דולצ'ה ויהלומים, עם עגיל זול של הבת שלי. העולם מורכב משילובים. אבל לאירועים המובילים של החיים, שזה האוסקר שלנו, אישה צריכה להיות במיטבה, הכי רחוק שאפשר לקחת אותה. אצלי אין שמלות מתנצלות. השמלות שלי הן על־זמניות ובינלאומיות".

מתי בפעם האחרונה פחדת מאוד?

"מהיום הראשון שנולדו לי ילדים קיבלתי פרופורציות חדשות לחיים. כל מה שהיה קיצון הפך לקיצון יותר, וכל מה שהיה קּול לא קיים עוד. למשל, החרדה שלי ממים. כשהבן שלי היה בן 5 הוא הוזמן למסיבת יום הולדת של חבר בבית פרטי שבגינה שלו היתה בריכת דגים. לשבריר שנייה לא הסתכלתי, ופתאום ראיתי את הילד שלי צף בבריכה. הכדור עף לבריכה, והוא הושיט רגל והלך להביא אותו, ופתאום הוא צף. הבריכה היתה הרבה יותר עמוקה ממה שהיא נראתה, ואני קפצתי ודליתי אותו משם. המים היו קרים, ומשיתי את הילד שלי ופחדתי פחד מוות. "בסוף זו שליטה עצמית, דקה אחרי דקה של לווסת את עצמך ואת הפחדים. תערובת של לאפשר להם להיות מי שהם ושל לשמור עליהם".