בסוף יוני ,1952 שנה וחצי לאחר הקמתו, הגיע עיתונאי מטעם "על המשמר" לבקר בתל ירוחם (לימים "ירוחם") שבנגב, שנחשב לנידח שביישובי האזור. "גמאתי את 40 הק"מ מבאר שבע עד כאן ב־54 דקות", כתב חיים הרשפלד והוסיף ש"הנוף נותר כשהיה, צחיח וחדגוני. ברוכים הבאים ללב הישימון הישראלי".

"החיים החומריים של תושבי מעברת תל ירוחם טובים", כך דיווח העיתונאי, "הם גרים בצריפים מעץ, כל הגברים עובדים באזור באר שבע, על המדפים בצרכנייה יש שפע של מוצרים, הילדים לבושים יפה ונראים נקיים, ורק המרחק מכל נקודת יישוב אחרת גורם לתושבים תחושה קשה של בדידות ואומללות".

מעברת תל ירוחם הוקמה בט"ו בשבט ,1951 במסגרת יוזמה של הסוכנות היהודית שקראה לוותיקי בני הקיבוצים "להפשיל שרוולים, להתנדב ולסייע ביישובם של העולים החדשים ברחבי הארץ". אמנון זעיר, בן קיבוץ גן שמואל שהיה בן 36 באותה העת, נענה לקריאה ועבר לתל ירוחם כדי להקים במקום מעברה לעולים מרומניה.

באותו הזמן, ,1952 חיו במעברת תל ירוחם 400 יוצאי רומניה. במהלך שנות ה־05 התווספו למקום עולים ממרוקו, מפרס ומהודו, המעברה פורקה ובמקומה הוקם 1962־ב יישוב הקבע ירוחם, שנחשב במשך שנים סמל לכישלון עיירות הפיתוח בגלל הגירה שלילית בלתי פוסקת ממנו. כיום מתגוררים בירוחם 11 אלף נפש, והמקום, בהנהגת ראשת המועצה טל אוחנה, נחשב לסיפור הצלחה.