עיתון ישראל היום

במשרד הבריאות יושבים אנשים שמתנהלים כמו פקידים קטנים

לפני שלושה חודשים סיים יוסי בן, מנכ"ל חברת הביוטכנולוגיה "אמורפיקל", שלב שני בניסוי קליני בתרופה לקורונה 43 חולים קשה שקיבלו את תרופת המחקר - סידן קרבונט אמורפי - החלימו בתוך פחות משבוע לפני כשבועיים הוא קיבל חותמת נוספת, כשניסוי שנעשה בחלל הראה שאותו סיד

| טל אריאל יקיר, ערן נבון | צילומים: אריק סולטן |

"ישבתי מול עידית סילמן, יו"ר ועדת הבריאות, הצגתי את תוצאות הניסוי וביקשתי שתארגן דיון בכנסת לאישור התרופה בחירום. היא אמרה דברים בנוסח של 'מה אתה מתאמץ כאן? קח את התרופה שלך לחו"ל ותעשה הרבה כסף'"

"כבר לפני ארבע שנים הבנתי את המוצר שיש לי בידיים. הסידן בונה את העצם, והקרבונט מטפל בדלקות ואחראי לוויסות החומציות בגוף. כששניהם אינם מאוזנים הגוף נכנס לתהליך הזדקנות, המערכת החיסונית נפגעת ומתפתחות דלקות"

בזמן שבכירי משרד הבריאות מודים כי אנו בתחילתו של גל קורונה שישי, תוהה יוסי בן, מנכ"ל חברת הביוטכנולוגיה אמורפיקל, אם הפעם - לנוכח הנסיקה במספר המאומתים והחולים במצב קשה - יתייחסו אליו ברצינות.

לפני שלושה חודשים, כשהמדינה התמודדה עם עשרות אלפי מאומתים בווריאנט האומיקרון, סיים בן בהצלחה שלב שני בניסוי קליני לתרופה לקורונה. 43 חולים קשה שקיבלו את סידן הקרבונט האמורפי שהוא מייצר - החלימו בתוך פחות משבוע, ושוחררו ממחלקות הקורונה.

לפני כשבועיים הוא קיבל חותמת נוספת לתרופת המחקר שלו, שנקראת "אמור :"18 התוצאות הסופיות של ניסוי נוסף, שהתקיים הפעם בחללית שבה המריא גם איתן סטיבה, הראו כי תאי עצם ושריר של אדם בוגר שקיבלו סידן קרבונט של אמורפיקל, גדלו בצורה מרשימה - למרות חוסר הכבידה והקרינה הקוסמית. התאים שקיבלו סידן רגיל כמעט לא התפתחו.

למרות ההישג החשוב - המציאות טפחה על פניו, בדיוק כפי שעשתה לפוטין בפלישה לאוקראינה. בעוד ארה"ב, סין וכמה מדינות באירופה בוחנות בעניין את תוצאות המחקר, מרבית אנשי הרפואה בישראל מתעלמים מבן במופגן. מבחינתם, הוא חקלאי מהערבה שמשחק ברופא וחולה.

לבן זכורה במיוחד פגישה בכנסת עם יו"ר ועדת הבריאות, ח"כ עידית סילמן, רגע לפני שפרשה מהקואליציה. "הגעתי אליה ללשכה עם המון תקווה", הוא מספר. "השארתי מאחוריי את התסכול מכך שד"ר שרון אלרעי פרייס לא סופרת אותי, ומהעובדה שאנשים בסביבתו של שר הבריאות ניצן הורוביץ לא טרחו להשיב לפניותיי.

"ישבתי מולה, הצגתי את תוצאות הניסוי וביקשתי מדם ליבי שתארגן דיון בכנסת לאישור התרופה בחירום, כי ניתן להציל בעזרתה חולים רבים. הופתעתי מתשובתה הבלתי צפויה. סילמן אמרה דברים בנוסח של 'מה אתה מתאמץ כאן? קח את התרופה שלך לחו"ל ותעשה הרבה כסף'. התרגזתי בטירוף. שאלתי אותה אם היא שומעת את עצמה. ראיתי במילים האלה פגיעה בציונות. החולים בישראל חשובים לי יותר מהכסף. יכולתי להציל לפחות 7,000 חולים".

העולם עוד לא מבין לגמרי את המגיפה, ואתה מציע גלגל הצלה בדמות סידן. אפשר להבין למה זה נשמע להם הזוי.

"אז שיקשיבו למדענים שלנו ויקראו את המחקרים. במשרד הבריאות יושבים אנשים שמופיעים לא פעם בתקשורת, והם אינם מאמינים במוצר שלנו גם לאחר הניסוי. הם מתנהגים כאילו הצעתי לרפא סרטן בעזרת פטרוזיליה. בעיניי, הם מתנהלים כמו פקידים קטנים".

"דשן לגוף האדם"

הטענות על ההתעלמות ממחקרו לא מעיבות על התחושה שזו השנה של יוסי בן. שום דבר בעברו של בן ,)61( חקלאי ויזם ומי שייסד את חוות האנטילופות בערבה, לא רמז על הדרך שבה בחר.

הוא נולד בקזבלנקה שבמרוקו, ובגיל שנה וחצי עלה לארץ עם הוריו ואחיו, שהבכור שבהם הוא מפקד הימ"מ לשעבר דוד בן שימול. זמן קצר לאחר שהמשפחה התיישבה בירושלים עבר אביו תאונת דרכים, הפסיק לעבוד, ובעיקר הלך לבית הכנסת.

"כדי לפרנס אותנו, שישה אחים, אמא שלי ניקתה בתים ועבדה במטבחים של מסעדות", מספר בן. "בגיל 6 נשלחתי לפנימייה, ודווקא נהניתי. בכל שנה לקחתי אליפויות בשחמט. את התיכון התחלתי בפנימייה בכפר הירוק, אבל השתעממתי. לא למדתי, ורק טיילתי ברמת הגולן או במדבר. בסיום כיתה י' נמאס להם ממני, והם זרקו אותי.

"בגיל 17 ירדתי לשארם א־שייח', חייתי שם כמה חודשים ועבדתי בדיג. כשמיציתי, גרתי בשכירות בתל אביב, עבדתי בסבלות בשוק הסיטונאי ובמקביל השלמתי בגרויות בבית הספר משלב".

את שירותו הצבאי עשה בן בשלדג, יחידת הקומנדו של חיל האוויר. כשהשתחרר, עבר למשרד הביטחון ועבד באבטחת מטוסים ובשגרירויות. שם גם הכיר את אשתו, שלומית. ,1985־ב כשהיה בן ,24 עברו בני הזוג להתגורר במושב צופר בערבה, ושם נולדו שלושת ילדיהם - ארבל ,)37( עדן )33( וזוהר .)23(

"התאהבתי במקום במהלך האימונים בצה"ל, והגענו לערבה מתוך ציונות", בורקות עיניו התכולות. "גידלנו פירות וירקות, ובמקביל יזמתי פרויקטים כמו חוות האנטילופות, שהפכה לסוג של ספארי, או הקמת חברה שמכרה חמאה מהולנד לרוסיה".

החיפוש אחר בעלי חיים מיוחדים לחווה הוא ששינה את חייו המקצועיים של בן. "קצת לפני שנת 2000 ייבא ענף הדיג של ישראל סרטנים כחולים מאוסטרליה, שבכל העולם משמשים למאכל. בעיניי הם היו מרהיבים ביופיים, והחלטתי לגדל אותם לנוי. הקמתי מרכז רבייה וייצאתי אותם בארגזים לחו"ל. עם הזמן שמתי לב שהסרטנים משילים את השריון שלהם כדי שיוכלו להמשיך לגדול, ובונים אותו מחדש בתוך שלושה ימים. לסרטן רגיל זה לוקח הרבה יותר. הבחנתי גם שהם מותירים על קרקעית האקווריום שתי גולות לבנות קטנות.

"הסתקרנתי, ופניתי לכמה פרופסורים מאוניברסיטת בן־גוריון בבקשה שיחקרו את נושא הסרטנים הכחולים, אבל הם נפנפו אותי. מה לחקלאי מהערבה ולמחקר מדעי? רק הכימאי פרופ' אמיר ברמן הרים את הכפפה וגילה ששתי הגולות הן למעשה סידן קרבונט אמורפי, שלטענתו מאות מוסדות מחקר בעולם מחפשים אחריו. העובדה שהוא אמורפי ולא גבישי, כמו סידן רגיל, מאפשרת לו להיספג הרבה יותר. מייד הבנתי שיש לי אוצר ביד. רציתי להפוך את החומר הזה לדשן עבור גוף האדם".

בן הבין כי יתקשה להפיק משתי הגולות הקטנות כמות מסחרית של סידן אמורפי, וב־4002 ייסד את אמורפיקל, שהמפעל שלה ממוקם באזור התעשייה ספיר שבערבה. הוא ייצר שם סידן על פי נוסחה שבנויה על הסרטנים הכחולים ובהשראתם, וכך הגיחו לעולם לפני כעשור קפסולות ה"דנסיטי", שלטענתו מהוות 18 אחוזים מנתח שוק הסידן בישראל.

אחד האנשים הראשונים שנהנו מההמצאה של בן היה כושי רימון, הלוחם האגדי מסיירת הצנחנים ובעליו של פונדק 101 המיתולוגי. 2013־ב לקה רימון בסרטן בלוטת התריס, ששלח גרורות הרסניות אל העצמות והראש. ההערכה היתה כי לא ישרוד יותר משלושה חודשים. אלא שאז הציע לו בן לנסות את הסידן שלו, והפך אותו לנסיין לא רשמי. היום לא ניתן לראות על רימון, בן ,88 את שרידי המחלה. במארס 2020 הוא אף התמודד בבחירות לכנסת.

"העדפתי להתמקד בישראל"

המשרדים ומעבדות המחקר של בן משתרעים על פני שתי קומות בבניין משרדים בנס ציונה. בחדר הישיבות מוצב אקווריום ענק ובו שני סרטנים כחולים יפהפיים ועצלים, שקועים בתרדמה עמוקה. אין שום דמיון אבולוציוני בינם לבין הסרטן הקלאסי. הם נראים כמו הכלאה של לובסטר ועקרב, שהתפלשו יחד באמבטיית צבע זרחני.

איך הגעת למסקנה שמינרל יכול לרפא חולים שנדבקו במגיפה עולמית?

"כבר לפני ארבע שנים, אחרי תהליך ארוך של מחקר פנימי, הבנתי את המוצר שיש לי בידיים. הסידן בונה את העצם, והקרבונט, שהוא סוג של מלח, מטפל בדלקות

ואחראי לוויסות החומציות בגוף. כששניהם אינם מאוזנים הגוף נכנס לתהליך של הזדקנות, המערכת החיסונית נפגעת ומתפתחות דלקות מקומיות - החל מכאבים במפרקים, דרך אוסטאופורוזיס ועד לסרטן.

"ואז החלה הקורונה וכולם היו בלחץ. המשקיעים של החברה מסין סיפרו לי בתחילת 2020 על הווירוס המסתורי, על הקטסטרופה ועל המתים. אנחנו, בחברה, הבנו שמדובר במחלת ריאות קשה, והיא מאוד סקרנה אותי. בשלוש השנים האחרונות עשינו מחקרים פנימיים על מחלות ריאה כרוניות, וידעתי שהסידן קרבונט האמורפי יוכל לסייע.

"בזמן שהתלבטתי אם להציע לסינים את המוצר שלנו, הקורונה הגיעה לארץ. כישראלי וכציוני, העדפתי להתמקד באוכלוסייה שלנו. שוחחתי עם מנהלי בתי חולים, אמרתי שהמוצר לא יכול לגרום לנזק, שיש בידינו מחקרים פנימיים ושייתנו לי אפשרות לעשות ניסוי במחלקות הקורונה. הזלזול בלט כבר בהתחלה. אני והמדענים בחברה עלינו לשיחות זום עם רופאים בכירים, וחלקם נתנו לנו להמתין להם 50 דקות. אחד ממנהלי בתי החולים שאל מייד כמה כסף אנחנו מוכנים לשלם להם. זה הרגיש לי כמו שוק. לא חשבתי שהכסף יהיה פקטור בהצלת חיי אדם.

"בהמשך הבנתי שרבים מהם העדיפו את החברות הגדולות, ששופכות מיליונים כדי לבצע מחקרים לפיתוח תרופות וחיסונים. אף רופא בכיר לא מצא זמן להיכנס לדיון מקצועי עם המדענים שלנו. יותר חשוב היה לרוץ לאולפני הטלוויזיה. אתם לא רוצים שנעשה אצלכם את הניסוי? אין בעיה. אבל בואו ותקשיבו.

"יש פה מגיפה עולמית, כולם מחפשים פתרונות, ואתם יכולים לקבל פיתוח ישראלי כחול־לבן. תנו לו צ'אנס. עשינו מאות מחקרים, חלקם על בעלי חיים, ולא את כולם פרסמנו בספרות המקצועית כי היה חשוב לנו לרשום פטנטים. אולי זה מה שהרתיע אותם. מאז אני מעריך פחות פרופסורים לרפואה. גיליתי שלרבים מהם יש עולם צר, ללא יכולת לראות לרוחב או לחשוב מחוץ לקופסה".

אולי הרופאים חששו להחמיר את מצבם של החולים קשה?

"זו לא תרופה כימית עם תופעות לוואי. לכן הייתי עקשן. עזבתי את שיחות הזום ונסעתי מהערבה להיפגש איתם. בדרך שמעתי ברדיו דיווחים על מספרי המתים וזלגו לי דמעות. חודשים ארוכים התרוצצתי מתוסכל. ביקשתי, 'דברו עם המדענים של החברה, כולם בעלי שם עולמי', אבל קיבלתי תשובות מתנשאות. רבים מהם לא טרחו אפילו לענות לאימיילים ששלחנו.

"זה הגיע למצב שמנהל הפיתוח העסקי בחברה, חזי בן אברהם, נקט צעד נואש. הוא ארב לאחד הרופאים שהיה עסוק בפעילות ספורטיבית, כדי לשכנע אותו להתייחס אלינו. גם זה לא עזר. ברגע של כעס אמרתי לאחד ממנהלי בתי החולים שהוא חתיכת אפס ושאין לו ביצים".

"שיערתי שנצליח"

באמצע 2021 התבוססה המדינה בתוך הגל הרביעי, לאחר שזן הדלתא הדביק גם מחוסנים. קבינט הקורונה אישר שימוש בבדיקות אנטיגן, ובמקביל הוחלט לחסן את האוכלוסייה בבוסטר. מספר המאומתים הלך והאמיר, וכך גם התמותה ומספר החולים קשה, שרובם לא היו מחוסנים. בתחילת ספטמבר זכתה ישראל בתואר המפוקפק "המדינה בעלת מספר המאומתים הגבוה ביותר בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה".

בן זיהה את הוואקום הרפואי ואת הייאוש באוכלוסייה. הוא שלח את בן אברהם לנסות את מזלו אצל מנהל היחידה לניסויים קליניים רב־מרכזיים במשרד הבריאות, אייל לביא. "זו היתה פריצת הדרך הראשונה אחרי שנה וחצי של חיזור עיקש אחרי רופאים", יוקד מבטו של בן.

"לביא נתן לנו אישור לבצע שלב ראשון של ניסוי קליני בקרב חולים במצב קשה, בבתי החולים שיסכימו לשתף איתנו פעולה. שוב חיזרתי על הפתחים של מנהלי בתי החולים ומנהלי מחלקות הקורונה, אבל גם אז רובם התעלמו מאיתנו. מי שכבר הקשיב, התעניין בעיקר בסכום שאנחנו מוכנים לשלם להם. מאחר שאין לי את המיליונים של חברות התרופות הגדולות, זה הפך למסע ייסורים. היו גם רופאים שהעדיפו לחפש לבד אחר תרופה.

"האור הראשון בקצה המנהרה היה ד"ר רונית זיידנשטיין, מנהלת מחלקת הקורונה במרכז הרפואי שמיר, אסף הרופא בצריפין. היא הסכימה להכניס חמישה חולים קשה לניסוי שכלל את תרופת המחקר שלנו, וזאת נוסף על התרופות שכבר ניתנו ושלא תמיד עזרו. אחריה הסכימו גם באיכילוב לנסות את התרופה על חולה אחד. בנובמבר 2021 הניסוי נפתח רשמית, וששת החולים קיבלו את 'אמור '18 באינהלציה ובאבקה הניתנת מתחת ללשון. הם החלימו בתוך ימים ספורים.

"חודש אחר כך התחלנו עם השלב השני של הניסוי, מתוך שלושה. הפעם היו 60 חולים בגילי ,80-18 שהיו במצב בינוני עד קשה. 37 מבית החולים זיו בצפת, 20 מאסף הרופא ושלושה מקפלן ברחובות. מחצית מהם קיבלו 'אמור ,'18 נוסף על התרופות רגילות, והמחצית השנייה שימשה קבוצת ביקורת, שקיבלה תרופות רגילות ופלסבו".

במארס 2022 פורסמו בתקשורת מסקנות השלב השני בניסוי, והתוצאות המובהקות לא השאירו מקום לספק. כל 30 החולים שקיבלו את תרופת המחקר של אמורפיקל - החלימו בתוך ימים ספורים ושוחררו לביתם. מתוך קבוצת הביקורת, מצבם של שבעה מהחולים (כ־32 אחוזים) החמיר, והם הועברו לטיפול נמרץ. שלושה מהם נפטרו.

לאור התוצאות פנו מנהלי מחלקות הקורונה בזיו למשרד הבריאות וביקשו לאשר להם להשתמש באופן קבוע ב'אמור .'18 מכיוון שהניסוי לא הגיע לשלב השלישי והאחרון משרד הבריאות סירב, ולכן פנו מנהלי המחלקות לוועדת הלסינקי של בית החולים - ועדה סטטוטורית העוסקת בבחינת הצעות למחקר בבני אדם - וקיבלו אישור לתת את התרופה כטיפול חמלה במקרים קשים.

"בזכות ההחלטה הזו עוד שבעה חולים החלימו והצטרפו לסטטיסטיקה של המחקר, ובהם אדם בן 84 שאשתו נפטרה מקורונה", מספר בן. "שיערתי מראש שנצליח, אבל לראות את זה קורה במציאות היה מאוד מרגש".

האם העובדה שהמחלימים קיבלו את תרופת המחקר שלך במקביל לתרופות אחרות, לא מפחיתה מהצלחתה?

"'אמור '18 יכולה לעמוד בפני עצמה, כתרופה יחידה, ורואים את זה לפי תוצאות קבוצת הביקורת. למרות שמרבית בכירי משרד הבריאות עדיין לא סופרים אותי, שמחתי לגלות שלפחות פרויקטור הקורונה, ד"ר סלמן זרקא, בחן לעומק את התוצאות. לצערי, לא בסמכותו לאשר את 'אמור '18 כתרופת חירום".

לאור העובדה שלא ניתן לחזות מה יהיה מספרם של החולים קשה בגל הנוכחי, איך תיגש לשלב האחרון של הניסוי?

"קודם כל, אני מקווה שמספר החולים קשים ילך ויירד. מבחינת המשך הניסוי, אין בעיה. הקורונה היא מחלת ריאות, ולכן אני מתחיל בקרוב בניסוי דומה בעשרה חולים הסובלים ,COPD־מ שהיא מחלת ריאות כרונית, ומועמדים להשתלת ריאות בביה"ח זיו. נוסף על כך, אנחנו בדרך למחקר קליני דומה באוניברסיטת רוצ'סטר שבמדינת ניו יורק, ושם הוא יתבצע קודם בבעלי חיים. כש'אמור '18 תאושר ב־ADF כתרופה רשמית, היא תתאים גם לקורונה.

"בחודש הבא יופיעו בפרסומים הרפואיים שמונה מחקרים של אמורפיקל, אחד מהם קשור לניסוי האחרון בקורונה. מאותו רגע אני אסתובב עם מצ'טה, ולא עם כפפות של משי. זו מלחמה על המוצר שלנו. עד עכשיו רשמנו 124 פטנטים שקשורים לחומר, לייצור שלו ולדרך שבה הוא מסופק, ואדאג שכולם יידעו מה האיכות שלו. אני הולך לשנות את העולם".

"שיחוק בחלל"

ב־11 באפריל, בסביבות 4:00 לפנות בוקר, התעורר בן משנתו למשמע צלצול הודעת טקסט. הוא ידע מייד במה מדובר. שלושה ימים לפני כן המריא לתחנת החלל הבינלאומית איתן סטיבה, ששילם כ־05 מיליון דולר כדי להפוך לאסטרונאוט הישראלי השני. איתו בחללית נשלחו 35 ניסויים ישראליים, שעברו את אישור נאס"א והגיעו ממגוון של תחומים הקשורים

"הראשונה היתה מנהלת מחלקת הקורונה במרכז הרפואי שמיר, שהסכימה להכניס חמישה חולים קשה לניסוי שכלל את תרופת המחקר שלנו. אחריה הסכימו גם באיכילוב לנסות את התרופה על חולה אחד. ששת החולים החלימו בתוך ימים ספורים"

"יש פה מגיפה עולמית, כולם מחפשים פתרונות, ואתם יכולים לקבל פיתוח ישראלי כחוללבן. תנו לו צ'אנס. עשינו מאות מחקרים, חלקם על בעלי חיים, ולא את כולם פרסמנו בספרות המקצועית כי רצינו לרשום פטנטים. אולי זה מה שהרתיע אותם"

לרפואה, לתקשורת, לאסטרופיזיקה ולאופטיקה. אחד מהם היה הניסוי של אמורפיקל, שבדק את השפעת הסידן קרבונט על תאי עצם ושריר בחלל, לעומת סידן רגיל.

"באותו יום ישנתי בדירה של המשפחה בפלמחים, והייתי לבד. בהודעה שקיבלתי, מהבעלים של חברה ישראלית שעובדת מול נאס"א ומרכזי חלל באירופה, נכתב: 'שיחוק של תמונות ניסוי בחלל. יש פה אנשים שרוצים להציג את הניסוי שלכם למושל פלורידה'. חייכתי. התמונות של הניסוי הגיעו אלי יום לפני כן, וראיתי שהתוצאות היו טובות וזהות לניסוי המקביל שעשינו על הקרקע. הייתי נרגש, אז יצאתי מהבית מלא אדרנלין והתרוממות רוח. צעדתי לבד על חוף הים ושרתי לעצמי. כשחזרתי הביתה, התקשרתי לאשתי והערתי אותה. אמרתי לה שהצלחנו גם בניסוי השני".

"חיים בכוכבי לכת אחרים"

המסע לחלל אינו גחמה מקומית של בן. "לפני חמש שנים פנתה אלי נערה בת 17 ממגמה מדעית בתיכון במעלה אדומים והציעה לשלוח לחלל ניסוי עם הסידן שלנו", הוא משחזר. "בהתחלה התלבטתי. התייעצתי עם האחראית לניסויים הפרה־קליניים בחברה, אורית אקר, והחלטנו לתמוך בפרויקט. אורית, שהיא מדענית ומומחית בתחום תרביות התאים, הציעה שנשתמש בתאי עצם של עכברים, נזין אותם בסידן שלנו ונראה אם הם מתפתחים. ויתרנו על קבוצת ביקורת, וידענו מראש שלא נוכל להשוות את התוצאות. כבר אז ראינו שניתן לבנות את התאים גם במצב של חוסר כבידה.

"כדי להבין את המשמעות של התוצאות, צריך לדעת כי הימצאות בחלל גורמת לאיבוד מסת עצם ושריר, במיוחד כשהאסטרונאוטים שוהים כחצי שנה בתחנת החלל. הם תמיד יורדים מהחללית על כיסא גלגלים, כשהם סובלים מאוסטאופורוזיס ומפגיעות בשריר הלב ובמערכת הראייה. השיקום שלהם נמשך כחמש שנים. הסידן קרבונט האמורפי יכול לשפר את מצבם, וזה עלה כבר אז. הערך שלו היה ברור, אבל החלל פחות עניין אותנו, גם כי לא היתה קבוצת ביקורת.

"לפני כמה חודשים פנו אלי מקרן רמון והציעו לי להגיש בקשה לניסוי, שיתבצע בטיסה שבה השתתף סטיבה. החלטנו לגדל תאי עצם ושריר של אדם בוגר, כולל קבוצת ביקורת שתקבל סידן רגיל, הזהה לזה שנמכר בקופות החולים. את הניסוי עשינו בתוך צ'יפ קטן השייך לחברה הישראלית 'ספייס פארמה', שמפתחת מעבדות ממוזערות למחקרים בחלל".

בתזמון מושלם נכנסת אקר לחדר הישיבות ובידה קופסה קטנה ושקופה, המכונה "מדיה", ובתוכה מעין שמונה מבחנות מזעריות. "זה ניסוי שתואם את הניסוי שהיה בחלל", היא מסבירה. "בכל אחת מהמבחנות נמצאים תאי שריר או עצם, ובעזרת צינורית הן מוזנות אוטומטית בסידן האמורפי או בסידן הרגיל. בימים האחרונים קיבלנו לידינו את הקופסה שהיתה בחלל, והתוצאות על הקרקע ובתנאים של אי־כבידה - זהות".

מה המשמעות של הניסוי עבור בני האדם שחיים

על כדור הארץ?

בן: "המשמעות היא שבעתיד ניתן יהיה להתיישב בחלל בלי לחשוש לבריאות של הטסים. אפשר יהיה לחיות במרחב הקוסמי במשך שנים. לא כיוונו את הניסוי כלפי האסטרונאוטים, למרות שאשמח אם בנאס"א יבקשו להשתמש בסידן האמורפי שלנו, כי מדובר בקבוצה שאינה גדולה.

"התוצאות החשובות בעיניי עולות מניסוי החלל ומניסוי הקורונה גם יחד, והן שהסידן קרבונט האמורפי יכול לעכב הליכים של הזדקנות. אנשים יוכלו לא רק לחיות כאן במשך שנים ארוכות, אלא הן יהיו בריאות ואיכותיות".

לשיחה מצטרפת עוזרת המחקר והלבורנטית שרה נוימן, שעסקה בתחום התאים במכון ויצמן במשך יותר מ־03 שנה. "אפשר להסתכל עשרות שנים קדימה ולפנטז על חיים בכוכבי לכת אחרים", היא אומרת, "אבל כאן ועכשיו מתפתחת תיירות החלל. בניגוד לטיסות קודמות, השיגור של סטיבה לא נמשך דקות ספורות, אלא ארך שבועיים. הסידן שלנו יכול לסייע כנגד הידלדלות עצמות ושרירים של תיירי החלל בטיסות כאלו".

עד כמה סטיבה עצמו היה מעורב בניסוי שלכם?

בן: "הוא איש יקר אבל הוא לא היה מעורב. פשוט 'רכבנו' על טיסת החלל המתוקשרת הזו. כעת אנחנו כותבים מאמר רפואי גם בנושא המחקר בחלל, וכבר פנינו בנושא לרשם הפטנטים האמריקני".

"לא מחפש פרסים"

שני המחקרים האחרונים של בן הכניסו בו רוח יצירתית חזקה, והרעיונות פורצים בקצב אקספוננציאלי.

הוא מנהל כיום יותר מ־22 מחקרים בישראל ובעולם הקשורים לסידן האמורפי, ומצליח ללהטט ביניהם ברמה שלא מביישת את ארטיום דולגופיאט. נוסף על מחלות הריאה, חלק מהניסויים נוגעים למחלות מעי כרוניות, לשברים כתוצאה מדילול עצם ולסרטן.

לאן אתה מכוון מכאן?

"הפנטזיה שלי היא שכל האוכלוסייה תשתמש במוצר שלנו. ככה נבנה ילדים בריאים יותר. אני חושב להכניס בעתיד את סידן הקרבונט האמורפי למוצרי מזון, כמו יוגורט. גם לאחת הכלבות שלי אני נותן את הסידן, והיא גדולה ונמרצת יותר מהאחיות שלה".

עד כמה הניסוי בחלל שם אותך על המפה?

"זו עוד חותמת. בארץ ובמשרד הבריאות יכולים להתעלם ממני, אפילו להשמיץ אותי או לקרוא לי שרלטן, אבל ענייני אגו לא מעניינים אותי. מי שצוחק עלי היום, יאכל את הכובע בעתיד. יש לי ביד שתי אסמכתאות, קורונה וחלל, וזה לא דבר של מה בכך.

"השאיפות שלי הן גבוהות. במקום להישאר חברה שמייצרת תוסף תזונה, אני רוצה להפוך לחברת תרופות מהגדולות בעולם. כל תוספי התזונה שלי, הבנויים על סידן קרבונט אמורפי, נמצאים בהליכים לרישום לתרופות, בין שבארה"ב ובין שבסין, בטייוואן או בגרמניה. ביום שהקמתי את אמורפיקל - לשם כיוונתי. תוסף התזונה הוא הבסיס הכלכלי, המחקרים והניסויים הם העתיד".

תעשה אקזיט?

"אין סיכוי. אני לא מחפש פרסים ולא צריך שיטפחו לי כל היום על השכם. החברה הזו תמשיך להיות ישראלית ותישאר ממוקמת בערבה. אני לא למכירה, וגם לא הפטנטים. כך זה יישאר. אין טעם לנפנף מולי במיליארדים.

"מי שרוצה, מוזמן לשתף איתי פעולה או יכול לקבל זיכיונות על חלק מהמוצרים. אני יודע שקשה לעכל שמינרל טבעי יכול לשנות לנו את החיים, אבל לפעמים הגאונות נמצאת בפשטות. אני מאמין ששני הניסויים האחרונים שעשינו, בתוספת המחקרים הבאים שמתבשלים כרגע, ימצבו אותנו בליגה אחרת".

מלשכת שר הבריאות נמסר בתגובה: "העניין זכה למענה במסגרת תשובה לשאילתה פרלמנטרית. מובן מאליו כי החלטות בדבר שימוש בתרופות, בחיסונים ובתכשירים מתקבלות על ידי גורמי המקצוע ומומחי משרד הבריאות, ולא על ידי דרג פוליטי. כך נעשה לגבי כל עניין רפואי, וכך נעשה גם במקרה זה".

ממטה ההסברה למאבק בקורונה נמסר בתגובה:

"לפני שטיפול רפואי מאושר למתן נרחב, יש להוכיח את בטיחותו ואת יעילותו במחקר מבוסס. אף שלכאורה בוצע מחקר בתכשיר המדובר, המידע שהועבר לוועדה שבחנה אותו היה ראשוני מאוד וחלקי, והתוצאות לא היו מספקות כדי להמליץ למשרד הבריאות על השימוש בתכשיר. למותר לציין כי המחקר המדובר לא פורסם בעיתונות המקצועית ולא עבר בקרת עמיתים, כמקובל. ממשרד הבריאות נמסר לחברה כי עליה להשלים את המחקר כמקובל, ואז השימוש בתכשיר ייבחן מחדש".

מח"כ עידית סילמן נמסר כי אינה יודעת במה

"אחד ממנהלי בתי החולים שאל מייד כמה כסף אנחנו מוכנים לשלם להם. זה הרגיש לי כמו שוק. לא חשבתי שהכסף יהיה פקטור בהצלת חיי אדם. בהמשך הבנתי שרבים מהם העדיפו את החברות הגדולות, ששופכות מיליונים"

"בחודש הבא יופיעו בפרסומים הרפואיים שמונה מחקרים של אמורפיקל, אחד מהם קשור לניסוי האחרון בקורונה. מאותו רגע אני אסתובב עם מצ'טה, ולא עם כפפות של משי. זו מלחמה על המוצר שלנו. אני הולך לשנות את העולם"

דרושים לוח

he-il

2022-06-24T07:00:00.0000000Z

2022-06-24T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.israelhayom.co.il/article/282587381655771

Israel Hayom