"בכל פעם שמישהו אומר את המילה "ריפוי" בהקשר פולי טי, הוא מתכוון שאתם חולים". )עו"ד דוד פטר, טוויטר שם, שם(

ערב הקמת הממשלה

התהפכתי במיטה מתסכול. בטור לשבת של אותו השבוע כתבתי על שיחה שניהלתי עם חברי הפילוסוף, שהרגיע אותי באומרו: "ההפך, אלו הזמנים הכי נעימים, ימים של תהילה. אם מנתקים את המשמעויות ההרסניות של העריקה רק מבחינת ההפרעה להרגשה", הדגיש הפילוסוף, "אפשר ליהנות מהעליונות האיכותית מכל בחינה של הימנים שלא כורעים ולא משתחווים. האליטה הימנית הקשוחה מתגלה במלוא הדרה, דווקא לנוכח המשועבדים והחנפנים".

אחרי שנה ניתן לקבוע כי הפילוסוף צדק. אנו לא כת של שטופי מוח, אבל נאמנותנו לאמת לא עומדת למכירה. עלינו לא מתקיים הכלל של ג'ורג' ברנרד שו. זו לא שאלה של מחיר. אנחנו מזהים מהי אמת ומהו עוול כשהם ניצבים לפנינו. מחנה המחרימים גילה ומגלה סימני כת שפולחנה שנאה עיוורת ושוטה עד כדי כך שהיא מוכנה להמליך על עצמה טוסטר.

צפיתי בבנט השבוע מודיע על התפטרות. לרגע קט ריחמתי עליו. פניו נפולות, עיניו אדומות. פעם היינו חברים, פעם האמ נתי לו. הבמאי פרנק קפרה אמר פעם שהוא לא הבין מה זו דרמה אמיתית: "חשבתי שדרמה היא כששחקנים בוכים. אבל דרמה היא כשהקהל בוכה".

פני בנט הנפולות בטלות בשישים מול הצער של מצביעיו שננטשו לטובת גבי לסקי, ואליד טאהא ויאיר גולן ואבחנותיו הפתולוגיות, "מחלה ממארת" ו"תתי אדם". הדרמה היא שחט פנו כאפה מצלצלת מאדם שראינו בו בשר מבשרנו. כל הצידוק לממשלה, של בנט הליבתי, היה "רק לא בחירות חמישיות". מדובר בעיקרון בעייתי אם לצורך קיומה כל עקרון ימני יהודי נזנח. אם אתה לא יכול לטעת בנגב, אם המשותפת סוחטת אותך ואחרי פחות משנה אתה הולך לבחירות חמישיות, הרי הכישלון מהדהד כמו שלט ניאון שבור על מוטל דרכים מוזנח.

אסור לשכוח שנפתלי בנט לקח קולות של ימין אידיאולוגי וערק למחנה השני תמורת כיסא רה"מ. בשעת כתיבת הטור, בנט מצייץ שהוא מתנגד ל"חוק הנאשם" אבל מאפשר לחוק לעלות.

חוק אנטי דמוקרטי, פרסונלי, חוק ששולל את חזקת החפות, חוק שנותן כוח בלתי נתפס לפקידות מתוך מטרה לחסום את נתניהו ולמנוע ממצביעיו הצבעה חופשית.

בנט ידע ויודע

היטב שנתניהו נרדף. בנט הבין ומבין את מטרת השמאל, מה רוצות האליטות, מה רוצה הממסד הפקידותי. איך אני יודע - גם כי הוא אמר לי את זה באופן אישי וגם כי הוא כתב זאת במפורש. 10 באוקטובר ,2019 בנט מפרסם פוסט ברור בפייסבוק. "חבריי, אם הם יצליחו להפיל את נתניהו, יש חשש שהיורש שלו בימין יהיה 'מבוית' על ידי התקשורת ומע רכת המשפט... לא את נתניהו הם רודפים, אלא את מחנה הימין כולו ואת תפיסותינו. לכן, אל מול העוולה והמתקפה, אמשיך לפעול בכל כוחי להגן על המחנה הלאומי ועליו. אני מצפה זאת גם מכם, חבריי לדרך. שלכם, נפתלי בנט". אבל נפתלי בנט לא עמד בפיתוי. בנט הפך למוציא לפועל.

למרבה הצער, אני מניח שחלק מההחלטה של בנט ללכת עד הסוף נבע מגיבוי שקיבל מחלקים במגזר הסרוג ומהתקשורת המ גזרית. בשתיקתם או באי הסכמתם הרפה הם אפשרו את הקמת ממשלת הבלהות. הם בחרו לגבות את מחנה השנאה המחרים את ההצבעה שלי ושל עוד מיליון איש ולקינוח להאשים אותנו שאנו כת. הימין הממלכתי חיזק למעשה את שתי ההגמוניות המובהקות של השמאל, משפט ותקשורת, נתן לגיטימציה למהלכים אנטי דמוקרטיים וגיבוי לתעמולה ארסית נגד הימין.

בשם מי הם הציעו לנתניהו להיכנע לפרקליטות? לחתום על עסקת טיעון ולפנות את השטח כדי לאפשר לסער ובנט, הממלכתיים, הימין שאינו מדבר עם הידיים, להקים ממשלה ולזרוק לפח שני מיליון קולות? הזלזול במצביעי הליכוד היה בלתי נסבל, אך תהליך ההכשרה כשל. העם לא פחות ערכי מהימין הממלכתי. צר לי על קוצר הרואי שלהם, שהביאו אותנו לנקודת הקצה ולסיכון מטורף של המדינה היהודית. אבל ידנו מושטת לשלום. תמיד.

טקס הניצחון של רד אורבך, המנג'ר האגדי של הבוסטון סל טיקס, התבסס על הצתת סיגר בשלהי המשחק, להודיע ליריבה שהיא חוסלה. פול סיימור מה"סירקוז נשיונל" אמר שהאמביציה המקצועית שלו בליגה לא היתה לקחת טבעת אליפות אלא לדאוג לזה שפעם אחת אורבך ידליק סיגר קודם זמנו ויפסיד.

עד שזה לא נגמר

זה לא נגמר, ולכן כפי שאני לא ממהר להתייאש כשהחרא פוגע במאוורר וכולם סביבי במרה שחורה, כך איני יוצא במחולות לפני שאני רואה את הכסף בחשבון. הבחי רות הללו חשובות מדי. הן יושבות על משבר קשה שאליו נקלעה הציונות. לאן הולכים הלאה. מציע לשים לב לניסוחי לפיד: הוא מדבר רק על ישראליות. המילה יהודית נעלמה. ביום רביעי, בכנס אלי הורוביץ לחברה וכלכלה, לפיד נתן את המשנה שלו לאח דות וריפוי ע"י הגדרת הימין: לא שפויים, לאומנים, גזענים, לא דמוקרטים, פולחן שנאה, שופכים רעל, חשוכים, סחטנים, דרעי, סמוטריץ', בן גביר, האחדות תנצח!

כשלפיד קורא לאחדות ובאותו משפט מכנה חצי עם "כוחות אופל", למה הוא מתכוון? למרבה המבוכה, מתקבל הרושם של פיד שטחי מכדי להבין את המשמעות הסמלית, משום שבעולמו אין משמעות למילים. לפיד הוא סוכן משוטה, שליח של האגו שלו ושל האליטות. ברקע ההסתה של לפיד נגד המחנה הלאומי, כשבמקביל הוא מלבין את שוללי הציונות בואכה מחבקי מחב לים, קיימת המציאות. ובמציאות, ההגמוניה של האליטות נקלעה למיעוט ולכן הדה לגיטימציה לרוב - ובמקביל לגיטימציה לער בים שייכנסו איתה לדיל נגד הרוב היהודי. ההגמוניה נאבקת כדי לשמר את עצמה ואת כל מוקדי הכוח אצלה, ולכן מציירים את מצביעי גוש נתניהו ככת חסידים שוטים. כלומר, לא שני מיליון בני אדם בעלי דעה עצמאית, אלא זומבים. כשלפיד מדבר על כוחות האופל הוא עובר לממד טרנסצנדנטלי. בני האור נגד בני החושך. גנוסטיקה. היריב הפוליטי הוא מפיסטו.

הטענה שלפיה נתניהו ובן גביר מסוכנים לישראל יותר מאשר ברית עם ח"כים ערבים תומכי טרור המתנגדים לקיום של יש ראל כמדינה יהודית - היא בלתי נתפסת. כאן צריך למתוח קו אדום עבה. אני לא מת על לפיד, וכפוליטיקאי, בעיניי, הוא חלול ושטחי, אך איני מתבלבל: יאיר לפיד אינו אויב. האויב שלי רוצה להרוג אותי ואת ילדיי, לגרש אותי ואת ילדיי מביתי - זה אויב. זה שטן. זה אופל.

שימו לב לניסוחיו של יאיר לפיד בנאומי האופל שלו: הוא מדבר רק על ישראליות. המילה יהודית נעלמה