עיתון ישראל היום

ספרים בשם הסב

אלדד בק,

אשת התקשורת הצרפתייה אן סינקלייר ידעה שסבה הוחזק במחנה נאצי, ושבאורח פלא חולץ לבית חולים ברגע האחרון, אך נפטר זמן קצר לאחר המלחמה ● רק לאחרונה גילתה שהיה חלק מקבוצה של יהודים צרפתים שהנאצים כינו הנכבדים , ורובם היו הראשונים להישלח לאושוויץ מצרפת ● היא מגוללת את סיפורם הלא מוכר בספר שמתורגם כעת לעברית

א"אני מרגישה שהנושא הזה רודף אותי. לא ההיסטוריה של המשפחה שלי, אלא סוגיית שיתוף הפעולה וגורלם של יהודי אירופה. אני מאוד גאה ששפכתי אור על המצוד הזה"

בכירים ימת השואה פרצה לעולמו של לאונס שוורץ, סוחר בדים יהודי צרפתי בן ,63 בליל ה 12 בד צמבר .1941 שלושה ימים לפני כן היתה אמורה להיערך בוואנזה שליד ברלין ועידת פקידים

לצורך הנעתו של ״הפתרון הסופי לשא לה היהודית״. הוועידה נדחתה בחודש, אך ההחלטה לה תחיל ב״ניקויה״ של צרפת הכבושה מיהודיה כבר נפלה. לאונס שוורץ ו 742 יהודים צרפתים נוספים, ״בעלי הש פעה״ כהגדרת הגרמנים, נעצרו בבתיהם ברחבי פריז ע״י שוטרים צרפתים ואנשי גסטאפו, הועברו למעצר ראשוני ב״בית הספר הצבאי״ ברובע השביעי של בירת צרפת, ומשם למחנה ריכוז חשאי סמוך לעיירה קומפיין, כ 90 ק״מ מצפון מערב לפריז. מאחר שההוראה היתה לעצור 1,000 יהודים, הושלמה ״המכסה״ ביהודים לא צרפתים, שנעצרו ברחובות או שכבר שהו במחנה הריכוז דראנסי, שהוקם בקרבת פריז כבר באוקטובר .1941

״מצוד הנכבדים״, כפי שנקרא מבצע המעצרים שבו נאסר לאונס שוורץ, היה מבצע המעצרים השלישי נגד יהודים שנערך בשטחי צרפת הכבושה. עם זאת, נועדה לו ייחודיות היסטורית: ״הנכבדים״ נועדו להיות היהודים הצרפתים הראשונים שנשלחו מזרחה, למחנות ולגטאות המוות בפולין. ״המשלוח״ האנושי הזה, שאמור היה לעזוב את צרפת בדצמבר, עוכב מפאת עומס בתנועת הרכבות הגרמניות, אך יצא לדרכו לאושוויץ בסוף מארס 1942 והיה, אכן, משלוח המוות הראשון מצרפת. שלושת החו דשים שלאחר המעצר עברו על ״הנכבדים״ בתנאי הרע בה, קור והזנחה. לאונס שוורץ ניצל מהמשלוח לאושוויץ, מאחר שנשלח לבית חולים במצב בריאותי קשה, ואשתו הצליחה לחלץ אותו משם בנסיבות לא ברורות. לאונס שוורץ לא החלים מהנזקים הגופניים שנגרמו לו במח נה הריכוז הגרמני בקומפיין, ונפטר זמן קצר לאחר תום מלה״ע השנייה.

סיפורו של ״מעצר הנכבדים״ ומחנה הריכוז קומפיין לא היה ידוע לציבור הרחב בצרפת, למרות מקומו החשוב בשואת יהודי צרפת. כשאר מבצעי המעצרים נגד יהודים בצרפת, נדחק ״מעצר הנכבדים״ לשולי הזיכרון ההיסטורי ע״י המעצר ההמוני, מעצר ״וולודרום ד׳היבר״, שנערך בחוצות פריז באמצע יולי ,1942 לפני 80 שנה - שבמהלכו נעצרו בתוך יומיים יותר מ 13,000 יהודים, ובהם כ 4,000 ילדים, שנשלחו ברובם למותם בתאי הגזים של אושוויץ. גם קיומו של מחנה ריכוז, ״מחנה המוות האיטי״, בקומפיין, לא היה מוכר לרבים - עד שנכדתו של לאונס שוורץ, אן סינקלייר, מבכירות העיתונאים הפוליטיים בצרפת, פרסמה לפני כשנתיים את ספרה ״מצוד הנכבדים״, שיוצא לאור בעברית בימים אלו ע״י הוצאת ״כרמל״. סרט טלוויזיה תיעודי המבוסס על הספר הוקרן לפני כחודשיים ונצפה עד כה ע״י 2.5 מיליון איש.

סינקלייר היתה במשך שנים רבות אורחת קבע בבתיהם של מיליוני צרפתים הודות לתוכניות הראיונות הפולי טיים שלה, ובראשן ,״7/7״ ששודרה בימי ראשון בערב ואירחה את בכירי הממשל, הפוליטיקה והחיים הציבוריים הצרפתיים. סינקלייר, שתהיה בת 74 בחודש הבא, היתה נשואה בנישואים שניים לבכיר המפלגה הסוציאליסטית ומנהל קרן המטבע העולמית לשעבר, דומיניק שטראוס קאהן, שהקריירה הפוליטית שלו באה לקיצה בעקבות שורת האשמות בעבירות מיניות. השניים נפרדו זמן קצר לאחר מכן, וסינקלייר חיה כיום עם בן זוגה ההיסטוריון היהודי הנודע, פייר נורה.

מייד בתחילת ״מצוד הנכבדים״ מכה סינקלייר על חטא. ״כעיתונאית ותיקה״, היא כותבת, ״גיליתי עניין רב יותר בהווה המיידי מאשר בסיפורי העבר״. אך הסיפור המשפחתי שלה לא הניח לה עד שיצאה למסע בעקבו תיו, שחשף פרטים שלא היו ידועים לה והותיר שאלות רבות פתוחות. ״הסיבה העיקרית שדחפה אותי לכתוב את הספר הזה״, אומרת סינקלייר בראיון ל״ישראל השבוע״, שנערך בבית מלון קטן סמוך להוצאה לאור שלה, ״היתה ספר שכתבתי על סבי מצד אמי. סבי פול רוזנברג, שהיה סוחר אמנות, הצליח לברוח ב 1940 לארה״ב. הוא היה מבוקש ע״י הגרמנים. זה סיפור על האמנות המודרנית בין שתי מלחמות העולם ועל כך שהגלריה של סבי בפ ריז הפכה למושב 'המכון ללימוד השאלות היהודיות' - משרד ממשלתי לתעמולה אנטישמית. האירוניה הזו של ההיסטוריה עניינה אותי. לכתיבת ספר זה עמדו לרשותי הרבה מאוד מסמכים מארכיונים של המשפחה. עם זאת, חשתי רגשות אשמה מאחר שלא ידעתי הרבה על שקרה למשפחת אבי. מעולם לא הכרתי את אביו, לאונס. סבתי נפטרה כשהייתי בת 16 ולא דיברתי איתה על העבר. איש לא סיפר לי את הסיפור האמיתי שלהם. אבי סיפר הרבה מסיפורי המלחמה שלו. הוא התגייס לצבא ׳צרפת החופשית׳ במזה״ת, ניהל משם את המאבק ההסברתי נגד הגרמנים ומשתפי הפעולה עימם, וחזר לצרפת מבעוד מועד כדי להיפרד מאביו שהיה על ערש דווי. אך הוא בעצמו לא ידע בדיוק מה עבר על אביו. אני לא ידעתי שהוא היה עצור במחנה קומפיין, לא ידעתי דבר על ׳מצוד הנכבדים׳. כל שידעתי היה האגדה המשפחתית שלפיה סבתי הוציאה את סבי מהמחנה שבו היה עצור ימים ספו רים לפני משלוח העצורים לאושוויץ״.

המחנה האחר

״חשבתי שמדובר היה במחנה דראנסי״, מודה סינקלייר, ״לא היה לי כל מסמך על הימים ההם, למעט איור שמראה את סבי בתקופת אשפוזו. אני חושבת שסבתי שרפה את כל המסמכים לאחר המלחמה. חיפשתי בכל מקום מידע על מה שקרה. האחראית על הארכיון באתר הזיכרון לשואה בפריז, שחיפשה מידע על סבי בארכיון על דראנסי ולא מצאה דבר, החליטה לחפש בארכיון על קומפיין ושם היא מצאה את שמו. אני, שחשבתי שידעתי הרבה דברים על גורל היהודים בצרפת בשואה ועל שיתוף הפעולה הצרפתי עם הגרמנים, לא שמעתי לפני כן מעודי על המחנה הזה. היא סיפרה לי על ׳מצוד הנכבדים׳ שגם עליו לא שמעתי דבר. וכך גיליתי שסבי היה עצור בקומפיין שלושה חו דשים, שהוא חלה מאוד, נשלח לבית חולים שהיה קשור למחנה, שהה שם כחודש, וסבתי הוציאה אותו משם. אין לי מושג איך. קראתי את כל העדויות שנכתבו ע״י עצורים מהמצוד ההוא, וניסיתי לדמיין מה עבר על סבי. לא רציתי

לכתוב רק סיפור אישי, אלא לספר על המצוד הזה שלא היה ידוע בצרפת, מעבר למומחים לעניין, ולהוקיר את זכר האנשים הנפלאים שנעצרו באותו יום - פרופסורים, רופאים, נשיא בית משפט לערעור, עורכי דין גדולים כמו פייר מאס שהיה גם סנאטור, אחיו של לאון בלום, שנשלחו כולם במשלוח הראשון מצרפת לאושוויץ. אני מאוד גאה ששפכתי אור על המצוד הזה. אני מרגישה שהנושא הזה רודף אותי. לא ההיסטוריה של המשפחה שלי, אלא סוגיית שיתוף הפעולה, גורלם של יהודי אירופה, וככל שאני מעמיקה בנושא אני מבינה פחות״.

איך לא ידעו על האירוע הזה, למרות האישים הרבים שנעצרו בו?

"נעצרו גם אנשים לא ידועים, כסבי שהיה סוחר. אין לי מושג מדוע הוא נכלל ברשימת העצורים. המשטרה של משטר וישי הכינה רישום של היהודים, וכך היו לגרמנים הכתובות של האנשים שנעצרו. מספר ׳המשפיעים׳ היה .50-40 האחרים היו רופאי שיניים, סוחרים קטנים. 743 איש, כולם צרפתים. אנחנו יודעים את המספר אך חסרים לנו עד היום כל שמותיהם של העצורים. אותרו עד כה בוודאות כ־055 שמות. בקומפיין היו כמה מחנות מעצר. באחרים היו אנשי מחתרת, קומוניסטים, רוסים שנעצרו לאחר שהוכרזה המלחמה על בריה״מ. התנאים במחנה של היהודים היו הקשים ביותר. העצורים במחנה היהודים נועדו מלכתחילה לגירוש. לא גירשו אותם מייד, כי המצוד היה בחודש דצמבר, לפני חג המולד, ולא היו לגרמנים רכבות פנויות, שכן הרכבות היו מלאות בחיילים שחזרו הביתה מחזית המזרח. איש הגסטאפו ונציגו האישי בפריז של אייכמן, תיאודור דאנקר, דרש כל הזמן שיעמידו לרשותו רכבות לגירוש היהודים. ברלין אישרה בסופו של דבר את הרכבות לסוף מארס".

וזאת היתה למעשה תחילה השואה בצרפת.

"בדיוק. בדצמבר 1941 הרצח התעשייתי במחנות המוות עוד לא היה מאורגן מאוד, אבל החל מוועידת ואנזה התהליך הפך לממוסד. היו במשלוח הזה לאושוויץ סיפורים מזעזעים במיוחד. אחיו של רה״מ היהודי מלפני המלחמה לאון בלום, רנה בלום, שהיה אדם נפלא, מנהל בית הבלט של מונטה קארלו, שהה בעת הפלישה הגרמנית לצרפת בסיבוב הופעות בארה״ב. הוא חזר לצרפת בהסבירו שבשל ההשתייכות המשפחתית שלו הוא חייב לחלוק את גורלם של הצרפתים. הוא עבר מ׳האזור החופשי׳ של משטר וישי לאזור הכבוש בידי הגרמנים ונעצר ב׳מצוד הנכבדים׳. לפי עדי ראייה הוא הושלך בעודו בחיים למשרפות מייד עם הגיעו לאושוויץ.

"קומפיין היה המחנה הנאצי היחיד על אדמת צרפת. המצוד בוצע ע״י הגרמנים והעצורים נשלחו למחנה גרמני, שבו יושם החוק הנאצי. חוקר השואה סרג׳ קלרספלד כותב בספריו על המחנה שזה לא היה מחנה השמדה, אך יושמו בו שיטות ההמתה של הנאצים באמצעות הרעבה, הפקרה לקור ותנאי היגיינה נוראיים. העצורים היו ברובם אנשים שבאו מרקע בורגני ובבת אחת נשללו מהם כל תנאי החיים שלהם היו רגילים. משפחתי היתה זעיר־בורגנית. לא היה חסר לה דבר. הם התבוללו בחברה הצרפתית. מוצאו של לאונס היה מאלזאס, מהמאה .17-16־ה בני משפחתו הפכו לצרפתים בתקופת נפוליאון. אביו של סבי היה מלחין בבית הכנסת בשטרסבורג. סבי עבר להתגורר בפריז. סבתי באה מאלג׳יריה. משפחתה עזבה את אלג׳יר בעקבות פרעות אנטי־יהודיות שבוצעו שם. אין לי מושג איך הם הכירו. אבי חגג בר מצווה, אבל המשפחה לא היתה דתית. אבי ואחותו לא סיפרו לי דבר על ההיסטוריה המשפחתית. אני לא מצליחה להבין איך אבי, שחזר לפריז וראה את אביו גוסס, לא כתב על כך בהרחבה ביומנים שלו. הוא רק כתב: ׳הברבריות של הגרמנים הרגה את אבי׳. אבל הוא היה משוכנע שאביו נעצר בידי המשטרה הצרפתית ולא בידי הגרמנים. הספר שלי הוא בלי תשובות רבות. מעלה שאלות ולא נותן תשובות. כמו היהדות".

בקומפיין התקיים מפגש בין שני ״סוגי״ יהודים מאוד שונים: הצרפתים המתבוללים והזרים הקשורים מאוד ליהדות.

"אכן. בין העצורים היה פער חברתי - בורגנים מול פליטים זרים שבאו מפולין, מגרמניה ומאירופה המרכזית, ופער תרבותי. היהודים הצרפתים לא הבינו בכלל מדוע עצרו אותם. היו ביניהם חיילים לשעבר, בעלי אותות הצטיינות. סבי היה חייל 1914־ב ונלחם עבור צרפת. הם ראו את עצמם כצרפתים לכל דבר. אגב, לפני הכיבוש, לא השתמשו במילה יהודי, כי היא נחשבה לביטוי גנאי. קראו ליהודים 'יזראליטים'. הזרים אמרו להם: אנחנו נסביר לכם מה זה פוגרומים ואפליה. בקרב היהודים הצרפתים נוצר הלם תרבותי של הבנת הקשר ליהדות. כל זה נעלם אחרי המלחמה, וכל הקהילה היהודית הפכה ליהודית ומאוד מודעת להשתייכותה ליהדות״.

להגן על וישי? שנאה עצמית

החלוקה בין יהודים צרפתים ליהודים ״זרים״ עומדת בלב ויכוח היסטורי־פוליטי ארוך שנים, שהוצף מחדש סביב מועמדותו של העיתונאי היהודי הימני־לאומני, אריק זמור, לנשיאות צרפת, שהובס לאחרונה גם בבחירות לפרלמנט. זמור הוא בין המגינים על משטר וישי, משטר משתפי הפעולה עם הנאצים, שטוענים כי אנשי וישי הצילו את יהודי צרפת, בכך שהעבירו לידי הגרמנים יהודים זרים. ״מצוד הנכבדים״ הוא ראיה לכך שמשטר וישי לא עשה דבר להציל את היהודים הצרפתים.

״כבר באוקטובר 1940 הוצאו חוקים אנטי־יהודיים שהיו תקפים לכל היהודים בצרפת״, מדגישה סינקלייר. ״האמירה של זמור, שמשטר וישי הגן על היהודים, היא בלתי נסבלת מאחר שמשמעה הוא שמה שהמשטר עשה ליהודים הזרים אינו נורא, כי הוא הגן על היהודים הצרפתים. היא גם לא נכונה, כי החוקי וישי הראשונים היו נגד כל היהודים. סבי נאלץ לסגור את חנות הבדים שלו כי היא הופקעה ע״י הרשויות. כשדרשו מיהודים להירשם זה היה מהלך נגד היהודים הצרפתים. ׳מצוד הנכבדים׳ היה כאב ראש מסוים עבור וישי. אבל הם לא נקפו אצבע למען העצורים. בקושי מחו. היו בין העצורים אישי ציבור מאוד ידועים, ובווישי לא זזו. זמור עוד לא היה מועמד לנשיאות כשהוצאתי את הספר. אבל העמדות שלו בעניין מאוד הטרידו אותי ורציתי שהספר יהיה גם תשובה לטענותיו".

איך זה שיהודי מגן על משטר וישי?

"בגלל שנאה עצמית. אני חושבת שזמור הוא אנטישמי. יש לו גם איזו משיכה מוזרה לנצרות. אני לא אומרת בכך שהנוצרים הם אנטישמים, אבל הוא רוצה לנקות את וישי מכל החטאים. קשה להבין את זה מבחינה פסיכואנליטית. אני חושבת שהוא רצה להגן על וישי, כדי שהאנטישמים האמיתיים בקרב 'החזית הלאומית' יקבלו אותו. והוא נסחף עם זה מתוך שנאה עצמית. מה שמדהים הוא שכמה שבועות אחרי פרסום החוקים ששללו זכויות מיהודי צרפת, משטר וישי שלל את האזרחות מיהודי אלג׳יריה. גם ממשפחתו של זמור. על רקע זה אי אפשר להבין איך הוא מגן על וישי. זה פשוט נתעב".

לדעתך, השבוע הסתיימה הקריירה הפוליטית שלו?

"כן, הוא חטף מהלומה רצינית. מה שמחליא הוא שבמשך שישה חודשים לא הפסיקו לדבר עליו, לשמוע את הרעיונות שלו, התנהלו בטלוויזיה דיונים עליו, ובסוף הוא מקבל 7% בבחירות לנשיאות ו־%4 בבחירות לפרלמנט. הוא הצליח להפוך את מארין לה פן למקובלת וייצוגית. יש לו אחריות נוראה לעליית הימין הקיצוני בצרפת, גם אם הוא לא היחיד שנושא באחריות לכך".

כשאת רואה שבצרפת הקיצונים מימין ומשמאל הפכו היום לרוב, את חוששת לעתיד הדמוקרטיה הצרפתית?

"כן, אבל אני לא משווה בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני. צרפתים רבים, ובהם יהודים, אומרים שמלונשון (מנהיג השמאל הרדיקלי) ולה פן זהים. אני לא חושבת כך. בשולי השמאל הקיצוני יש סובלנות לאנטישמיות. הם שונאים את ישראל בגלל ייסורי מצפון קולוניאליסטיים. הם אומרים: הרענו לערבים, נתקן זאת באמצעות הגנה על הערבים נגד ישראל. 1981־ב לא פחדתי משיתוף הקומוניסטים בשלטון, כי הסוציאליסטים היו הרוב. היום כוחות השמאל נשאבו ע״י השמאל הקיצוני האנטי־אירופי, אנטי־מערבי, אנטי־אמריקני והתומך בדיקטטורות. אני מקווה שבקרב הצעירים יש כוחות שמסוגלים לומר: אפשר לפעול למען הקדמה החברתית ולהתנגד למדיניות ליברלית מבלי להיות שמאל קיצוני. הסוציאל־דמוקרטיה שמתה בישראל, בצרפת, שכמעט מתה בארה״ב, שעוד קיימת בגרמניה, באיטליה ובספרד, לא ידעה לחדש את עצמה. היום האקולוגיה היא המרכיב שעשוי לאפשר להקים מחדש שמאל סוציאל־דמוקרטי. זו התקווה שלי עבור הדורות הצעירים".

"היהודים הצרפתים לא הבינו בכלל מדוע עצרו אותם. היו ביניהם חיילים לשעבר, בעלי אותות הצטיינות. סבי היה חייל 1914־ב ונלחם עבור צרפת. הם ראו את עצמם כצרפתים לכל דבר"

"משטר וישי שלל את האזרחות מיהודי אלג׳יריה, גם ממשפחתו של אריק זמור. אי אפשר להבין איך הוא מגן על וישי. זה פשוט נתעב. הוא נסחף בשנאה עצמית"

דרושים לוח

he-il

2022-06-24T07:00:00.0000000Z

2022-06-24T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.israelhayom.co.il/article/282243784272091

Israel Hayom