לא משברים ביטחוניים ולא איומים דמוגרפיים: חוסר היציבות השלטונית נובע מחסרונות השיטה ומשבירת המסורת הפוליטית

אל תקשיבו לרואי השחורות. חוסר היציבות הפולי טית מקורו בשילוב של שיטה פוליטית מודולרית מדי, שבירת המסורת הפוליטית והיעדר חוקה לישראל. היא לא נובעת ממשברי עומק כלכליים, ביטחוניים או אפי לו דמוגרפיים.

ישראל, בשונה משאר ארצות המערב וממעצמות דמו קרטיות שמחוץ למערב, נמצאת בדינמיקה חיובית בתחום החשוב ביותר שהוא התחום הכלכלי. הסיבה לדינמיקה החיובית היא המהלכים הגדולים שביצע ראש הממשלה לשעבר נתניהו בטיפול במגיפת הקורונה ובתחום המדיני. ישראל הלכה לבחירות במארס 2021 עם פתיחה מלאה של המשק וקמפיין חיסונים יעיל, שהשיג כמעט את המ קסימום בנתונים הנדרשים באותה העת. ההתאוששות הכלכלית הדרמטית בצורת וי מקורה בטיפול הנכון במ גיפה ובעסקים הקטנים. עד לפני כמה חודשים, חידוש הצמיחה המדהים גם לא היה מלווה בעליות מחירים. עדיין קשה לדעת מה הוסיפה ממשלת בנט לפיד לצ מיחה הכלכלית; ייתכן שעצם העברת התקציב הוסיפה לתחושת היציבות ולשיפור האווירה ברחוב, מה שתמיד מסייע לכלכלה. נוסף על כך, הממשלה החדשה וקצרת הימים יצרה מראית עין של שיפור היחסים עם ארה"ב. עוד פקטור משפיע.

ההתפתחות המשמעותית היא המהפך ביחסי יש ראל טורקיה, מהלך שנשען על הבסיס שהונח בהסכמי אברהם. זה היה ניצול הזדמנות על רקע מלחמת אוק ראינה, שיצרה עולם אירופי בדמדומים. הנדבך הטורקי מסייע עכשיו לישראל להתייצב בעמדת ספק אנר גיה לאירופה על רקע משבר החרם ההדדי בין מדינות אירופה וארה"ב לבין רוסיה. המציאות כפתה על ראש הממשלה לפיד - בתפקידו הקודם כשר החוץ - לחזור בו לפחות ממהלך שגוי אחד שבוצע על ידי השרה שלו קארין אלהרר. מדובר ביישור קו עם האג'נדה הירוקה של הממשל הדמוקרטי, ולכן ההחלטה האומללה לה פסיק חיפושי גז. עכשיו חזרו אלהרר לפיד לקו שהתוו נתניהו ושטייניץ.

לא נעים להזכיר, אבל המדינה היהודית תהפוך לאחת המחמשות העיקריות של צבא גרמניה. חוזי הרכש הם אדירים.

הדבר היחיד שישראל עדיין לא מצאה לו פתרון נוגע לבעיות שרשרת האספקה. ניצול הדינמיקה הכלכלית החיובית קשור לפוליטיקה רק במובן הזה שלניהול ההכ נסות ייכנסו שיקולים לאומיים כוללים, ולא רק אינטר סים צרים של דיירי הקומות הגבוהות בתל אביב. ייתכן מאוד שאנדרלמוסיה פוליטית רק משרתת את היזמים העסקיים הגדולים, כמו גם את הפקידות הבכירה ששוב רואה את המערכת הפוליטית בחולשתה.

מסימני השקיעה הדמוקרטית בישראל, ניתן למצוא בהתבטאויות של נפתלי בנט ממש ערב הבחירות הקו דמות. צריך לתת לו קרדיט, שהפרידה שלו ביום שני בערב היתה מכובדת. זה היה ניסיון במצב של איבוד שליטה, לתפוס לשעה קלה שליטה על התהליך הבלתי נמנע של קריסת הממשלה. ערב הבחירות של מארס ,2021 הוא לא הציג לציבור חלופה של מערך מפלגתי נגד הליכוד בראשות נתניהו. כך נהוג במדינות דמוק רטיות, כולל בהונגריה. לא היה שום עניין אידיאולוגי אלא ערפול, שהיום ניתן לזהות בתוכו את התוכנית שבנט פעל לפיה - ללא ספק בתיאום מלא עם לפיד, שממנו נמלט כביכול כמפני מגיפה.

מה שמעניין הוא שאנשי הליכוד - קרי, נתניהו עצמו - זיהו במדויק את תוכנית בנט: "המסר העיקרי של הליכוד בעניין בנט כעת, הוא שלאחר הבחירות הוא יצטרף לקואליציה עם יש עתיד ומפלגות השמאל ולא לממשלת ימין יציבה עם הליכוד", כתבה עטרה גרמן ב"מקור ראשון". זה היה כל כך ברור שזה היה פשוט בלתי ייאמן. מהלך פרלמנטרי להטוטני כזה יכול היה להיראות אמין בסבירות נמוכה - אם בנט וסער יוצאים מהקלפי עם מספרים מכובדים.

באותו ראיון, ארבעה ימים לפני הבחירות, אמר בנט: "אנחנו נקים ממשלה שיש לה רוב ימני. יכול להיות שנ צטרך שותפים מהמרכז... אנחנו נקים ממשלה שליבתה ימינה... יחד עם סמוטריץ', החרדים, סער, הליכוד ואם צריך עם לפיד". ויתור מרעיש: "אם צריך...".

"צריך לראות את התוצאות", הוא הבטיח לגרמן, "אני אומר לך בוודאות, אנחנו יודעים להקים ממשלה כזאת... כמו קוקה קולה אני לא הולך לחשוף את הנוסחה". בנט הדגיש: "הדרך היחידה היא החלפה".

בסוף לא רק שזה עם לפיד כמשענת שאין בלתה, אלא