אל ‪,"Harry's House"‬ אלבום הסולו השלישי שלו, מגיע הארי סטיילס מעמדת מנצח. כבר כמה שנים הוא נחשב לכוכב הפופ היפה והנכון ביותר שיצא מבריטניה, והוא גם הופך לשחקן קולנוע, לאחר ששני סרטים בכיכובו עתידים לצאת בקרוב.

בתוך כך, סטיילס בן ה 28 הוא קצת חידה: האם הוא אמן פופ טווסי ויוצר שטחי במשקל נוצה? או שאולי מדובר דווקא באייקון רוק בן ימינו, שמסרב ליפול להג דרות )מגדריות או מוזיקליות(, מעין דיוויד בואי בן זמננו?

זו עמדה טובה לשחרר בה אלבום חדש, אבל גם מסוכנת, בייחוד לנוכח הציפיות שהעלה ‪,"As It Was"‬ סינגל הבכורה הממכר וכנראה השיר הטוב ביותר ששחרר המוזיקאי מאז ‪"Sign of the Times"‬ המ צליח. אבל איכשהו, נראה שגם הפעם הצ ליח סטיילס לדלג בקלילות מעל המשוכות והוציא את אלבומו הטוב ביותר עד כה. בעיקר משום שמדובר באמן כה ורסטי לי, עד שפשוט יש בו קצת עבור כל אחד.

רוצים Fאנק קליל ממחוזות הפרינס

והסטיבי וונדר? קחו את ‪Music for a"‬ ‪."Sushi Restaurant‬ אוהבים את מייקל ג'קסון מהאייטיז? הנה ‪Late Night"‬ "Talking ."Daydreaming"ו סול, R&B ודיסטורשן רוק נפגשים ."Daylight"ב סטיילס במיטבו כשהוא באזורי הבלדה, וגם מאלה יש באלבום הזה בשפע, בדמות ‪"Little Freak"‬ היפהפה, "Grapejuice" "Matilda"ו הפולקי.

כן, יש פה גם שירי הכוונה גברית לנשים אבודות, שמתאימים למעריצות הוותיקות של להקתו לשעבר, וואן דיירקשן )למשל השיר ,("Boyfriends" אבל הטוב בהחלט עולה על הרע כאן. את האלבום כולו מבצע סטיילס בקלילות אותנטית של אמן חופ שי מהגדרות, ונראה כי הוא באמת מצליח לשחק על כל המגרשים - ולנצח.