מערכות צבאיות באירופה לא מנהלים בחורף. נפוליאון למד זאת על בשרו בשערי מוסקבה. גרמניה הנאצית חוותה זאת בשערי סטלי נגרד. המלחמות של היום אמנם אינן דומות למלחמות של אז - הצבאות המודרניים, שיטות הלחימה ושדות הקרב של היום שונים מאוד מאלו של אז - אבל גם היום רצוי מאוד לא לנהל מערכות צבאיות באירופה בחורף. לא קוראים תיגר על כוחות הטבע. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ודאי מודע לתובנה זו. אבל מי צריך מערכה צבאית כשהחורף מספק כלי נשק אידיאלי, שהוא הקור? החורף אפשר לפוטין בשנים האחרונות לנהל מלחמה בשיטה אחרת, יעילה למדי: כל מה שצריך היה לעשות זה לסגור את צינורות אספקת הגז למדינות אירופיות התלויות ברוסיה - ואירופה נכנעה. שכן אירופה, שתלויה למדי בגז הרוסי, לא יכולה להרשות לעצמה חורף קר ולחלופין - יקר.

וכך, בעוד האיחוד האירופי נערך להגברת העיצומים על רוסיה, כת גובה עתידית להתגרות כלשהי על גבול אוקראינה - הבהיר אתמול שר החוץ האוסטרי, אלכסנדר שאלנברג, את המובן מאליו: כל סנקציות אירו פיות עתידיות לא יוכלו לכלול את אספקת הגז הרוסי לאירופה. זה יהיה מאוד קונטרה פרודוקטיבי. ובברלין, בירת אירופה דה פקטו, מודעים לכך היטב. לא לשווא פעלו הגרמנים בשנים האחרונות להקים צינורות אס פקה תת ימיים מרוסיה לגרמניה, שיעקפו את מדינות הלוויין לשעבר של רוסיה במזרח אירופה. אך בכך הפכה את עצמה גרמניה לבת ערובה בידיה של רוסיה, ומרחב התמרון שלה מול פוטין צומצם.

אנגלה מרקל ידעה במהלך כהונתה כקנצלרית להראות לפוטין את מגבלותיו, כשהיה בכך צורך. מרקל לא מנעה מפוטין לפלוש לאוקראינה ולפגוע בריבונותה. היא בעיקר הגיבה לפעולותיו ומנעה הסלמה נוספת. היא הלכה תמיד על החוט הדק, המתוח מעל המציאות האירופית: אירופה לא יכולה להרשות לעצמה עימות צבאי עם רוסיה. אין לה את היכולות הצבאיות לכך ואין לה את תעצומות הנפש הנדרשות לעימות כזה. אירופה מפחדת, ופחד הוא תמיד נקודת פתיחה גרועה ביותר למלחמות. מרקל, אין לשכוח, היתה גם זו שהחליטה בגחמה רגעית לסגור את כורי החש מל הגרעיניים בגרמניה, ובכך הגבירה את תלותה של ארצה בגז הרוסי.

אך מרקל, שמצאה שפה משותפת עם פוטין, כבר אינה קנצלרית. בל שכת הקנצלר בברלין יושב אולאף שולץ, קנצלר בהרצה שמתמודד עם בעיות פנים רבות ועומד בראש ממשלת שמאל מרכז, שהבהירה באופן ברור את עמדתה הלעומתית העקרונית למשטרו של פוטין. התפטרותו המיידית בסוף השבוע האחרון של מפקד הצי הגרמני, סגן אדמירל קיי אכים שנבאך, בעקבות הערות שהשמיע על המצב באוקראינה, מעידה על הרוחות הנושבות בברלין. שנבאך הגיש את התפטרותו לאחר שנחשפו ברבים בסוף השבוע האחרון התבטאויות שהשמיע על כך שחצי האי קרים - שטח אוקראיני שאותו סיפחה רוסיה - אבוד. הרצון האוקראיני להצטרף לשורות נאט"ו הוא אחת הסיבות המרכזיות למתיחות הנוכחית עם רוסיה.

הזעם האוקראיני עשה את שלו, לפחות למראית עין מדינית. עם זאת, המציאות הכלכלית אינה מתירה לגרמנים למתוח יותר מדי את החבל מול מוסקבה: גרמניה לא יכולה לחצות קווים אדומים מסוימים, שיג רמו לפוטין להגיב באופן שיפגע בגרמניה. לכן ברלין עומדת בסירובה לבקשות אוקראינה להעביר לה ציוד צבאי, שנדרש ליחידות המתנדבים שזו מקימה, וכן לבקשות המדינות הבלטיות להעביר לאוקראינה ציוד לחימה גרמני ישן שסופק להן לפני שנים.

אף שההתגרות של פוטין באירופה נמשכת כבר יותר מעשור, אירופה לא השכילה להכין את עצמה ליום שבו תידרש להציג מול רוסיה יכולות הרתעה צבאיות. האירופאים בנו יותר מדי על מטריית ההגנה האמריקנית, ולא על יכולותיהם העצמיות. המשבר הנוכחי אמור להביא את האירופאים להודות לנשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, שכן הוא היה מי שעמד על כך שהחברות האירופיות בנאט"ו יתחילו להשקיע יותר בצבאותיהן, לאחר שנים ארוכות מדי של צמצומים והזנחה. אך האירופאים שוכנעו מאוחר מדי והגיבו לאט מדי. כעת הם די משותקים, וממילא הם מעולם לא יודו שטראמפ צדק בדבר כלשהו.

אף שההתגרות של פוטין באירופה נמשכת כבר יותר מעשור, אירופה לא השכילה להכין את עצמה ליום שבו תידרש להציג מול רוסיה יכולות הרתעה צבאיות