עיתון ישראל היום

המציל הפולני

אלדד בק, ורשה

סטניסלב זאביילו היה דיפלומט פולני אלמוני, ששימש נציג של ממשלת פולין הגולה בצרפת של וישי אבל עכשיו מתברר כי מתחת לפני השטח הפעיל זאביילו רשת ענפה להצלת יהודים המשרדים שניהל סיפקו ליהודים מסמכים מזויפים שקבעו כי מוצאם נוצרי או ארי, השיגו עבורם אשרות יציאה מצרפת ואשרות כניסה למדינות באמריקה, באסיה ובאפריקה, ואף שחררו עצורים יהודים מידי המשטרה הצרפתית זו היתה אחת הפעולות הנועזות ביותר שיזמו דיפלומטים פולנים כדי להציל יהודים: מאות, ואולי אלפים, חבים את חייהם לזאביילו ולאנשיו

ב־92 באוקטובר 1942 יצא מברק חשאי מצרפת הכבושה למשרד החוץ של הממשלה הפולנית הגולה בלונדון, שנשא את הכותרת "פעולות הרשויות בצרפת נגד היהודים". את המברק כתב סטניסלב זאביילו, דיפלומט שהפך לנציג הלא רשמי של הממשלה הפולנית הגולה בצרפת של משטר וישי ועמד בראש הנציגויות הפולניות ב"שטח החופשי" - האזור שהיה בשליטת משטר וישי.

זאביילו, מתברר עכשיו, היה אחד הגיבורים האלמונים של מלחמת העולם השנייה. הוא הפעיל רשת ענפה של הצלת יהודים, שדבר קיומה לא היה ידוע עד כה ברבים. מאות ואולי אלפי יהודים חבים את חייהם לו ולאנשיו.

המברק ששלח זאביילו בסוף אוקטובר ,1942 שנחשף כעת בספר חדש שפרסם "המכון הפולני לעניינים בינלאומיים", הוא עדות לאחת הפעולות הנועזות והגדולות ביותר שיזמו דיפלומטים פולנים ברחבי העולם כדי להציל יהודים מידי הגרמנים.

פרטיה של הפרשה העלומה עומדים בסתירה מוחלטת לטענה המקובלת, שלפיה ממשלת פולין הגולה לא פעלה באופן נחרץ למען אזרחיה היהודים.

שבועיים אחרי שיגור המברק כבש הצבא הגרמני את "השטח החופשי", והפעולות להצלת יהודים - שהחלו עם תבוסתה של צרפת בפני הגרמנים - הפכו מורכבות ומסוכנות יותר. זאביילו סירב להוראת הממונים עליו לעזוב מייד את צרפת; הוא סבר שלגרמנים יהיו עניינים דחופים יותר לטפל בהם מאשר הרשת הפולנית שהפעיל בשטחי צרפת.

"כאן ביצעתי טעות גורלית, וכך החל סיפור נפילתי", יודה שנים לאחר מכן בספר זיכרונותיו. בדצמבר 1942 הסגירה אותו ממשלת וישי לידי הגסטאפו. במשך כשנה הוא נחקר על ידי הגרמנים בפריז, ואחר כך הועבר למחנות הריכוז בוכנוואלד, דורה וברגן־בלזן - שם שוחרר בתום המלחמה. לאחר המלחמה שב זאביילו לפולין ועמד בראש "המכון הפולני ליחסים בינלאומיים". הוא הלך לעולמו .1970־ב

בשנות הי02 והי03 היגרו אלפי יהודים מפולין לצרפת, מסיי בות פוליטיות וכלכליות. לפני מלחמת העולם השנייה התגוררו בצרפת כי001 אלף יהודים ממוצא פולני - שליש מכלל היהודים במדינה. מחשש לחזרה המונית של יהודים פולנים לשטחה, לנוכח ההגירה היהודית משטחי הרייך הנאצי, הכריזה פולין בי1 באפריל 1938 על שלילת אזרחותו של כל מי שחי מחוץ לפולין יותר מחמש שנים ו"איבד קשר עם הלאומיות הפולנית". כך הפכו רבבות יהודים ממוצא פולני לחסרי לאום ואזרחות.

בי1 בספטמבר 1939 פלשה גרמניה לפולין ופרצה מלחמת העולם השנייה. בי71 בספטמבר פלשה בריה"מ לפולין מכיוון מזרח, והמדינה חולקה לשניים. חברי הממשלה הפולנית, חיילים פולנים ויהודים רבים נמלטו לכל עבר. הממשלה הפולנית, שהפכה לממשלה גולה, התיישבה תחילה בצרפת, לשם גם הועברו כוחות צבא פולניים. עם כיבוש צרפת בידי הגרמנים, ביוני ,1940 עברה הממשלה הפולנית הגולה ללונדון, יחד עם ממשלות נוספות של מדינות שנכבשו בידי הנאצים. חיילים

פולנים רבים נותרו מאחור, בצרפת.

לאחר כניעתה חולקה צרפת לכמה אזורים, ובראשם השטח הכבוש בצפון המדינה ובמערבה, שנוהל בידי הגרמנים, ו"השטח החופשי" במרכז ובדרום, שנוהל בידי משטר וישי. יהודים רבים נמלטו מהשטח הכבוש ל"שטח החופשי" – שם, למרות המדיניות האנטישמית המוצהרת של משטר וישי, הם חשו בטוחים יותר.

עם זאת, בסדרת צווים שפרסם משטר וישי החל מאוקטובר 1940 בוטלה אזרחותם הצרפתית של יהודים רבים, שהתאזרחו החל מסוף המאה הי91, ובהם יהודים ממוצא פולני שהפכו לחסי רי לאום ואזרחות. נוצרה חלוקה מנהלית בין "יהודים צרפתים", שעליהם ביקש משטר וישי להגן במידה מסוימת מפני הגרמנים, לבין "יהודים זרים", שחייהם הפכו הפקר.

1941יב התחילו הגרמנים לבצע מעצרים של מאות יהודים בשטחים שהיו נתונים לניהולם. הם הועברו למחנות ריכוז, ומשם נשלחו למחנות ההשמדה. גם משטר וישי הקים עשרות מחנות ריכוז לזרים, ובכללם יהודים פולנים רבים. ביולי 1942 ארגנו הגרמנים מעצרים המוניים של יהודים בפריז, בסיועה הפעיל של המשטרה הצרפתית. העצורים, רובם "יהודים זרים", כולל מאות ילדים, הועברו להשמדה במזרח.

סטניסלב זאביילו נולד 1902יב בסביבות וילנה. הוא סיים תיי כון בוורשה, למד משפטים באוניברסיטה בפוזנן ובתום לימודיו הצטרף למשרד החוץ הפולני. בשנות הי03 שירת כדיפלומט בבלגרד ובמוסקבה וכיהן כאחראי ל״מחלקה הסובייטית״ וכסגן מנהל המחלקה הפוליטית במשרד החוץ בוורשה. לאחר פרוץ המלחמה עבר לצרפת, עם כל הממשלה הפולנית.

לאחר שמשטר וישי נכנע ללחץ הגרמני וניתק את היחסים הדיפלומטיים עם הממשלה הפולנית, הפכו הנציגויות הדיפלוי מטיות הפולניות באזור החופשי ל"משרדים פולניים", שטיפלו בענייניהם של הפולנים הרבים בצרפת. זאביילו מונה למנכ"ל המשרדים הללו.

15 באוגוסט ,1942 זאביילו למשרד החוץ הפולני: ״יש מעצרים וגירושים המוניים לעבודה בגרמניה. במהלך מבצעי ציד אדם ילדים נלקחים מאמותיהם, דבר שגרם להרבה מאוד מקרי התאבדות. למעשה, כל היהודים נדרשים לשאת סימנים מיוחדים" ,1967 מתוך ספר הזיכרונות של זאביילו: ״ידענו כבר על גורלם הטרגי של היהודים בפולין... לכן התחלנו במבצע הצלה גדול. התרתי לכל המשרדים הפולניים לעשות כל שביכולתם כדי להציל את האנשים שבסכנה, גם אם מדובר היה בזיוף מסמכים" 21 באוגוסט ,1942 זאביילו למשרד החוץ הפולני: "נושא הסגרת היהודים לגרמנים עורר סערה גדולה, וכמה פקידים בכירים במשרד הפנים ובשירות הסוציאלי לזרים מפגינים באופן פומבי את ביקורתם ואומרים שאינם מתפטרים כדי שיוכלו לחבל בהוראות"

רבים מהפולנים ששהו בצרפת היו יהודים. חלקם לא הסדירו כלל את מעמדם בצרפת והיו חסרי תעודות ומעמד. לעיתים קרובות הם לא ידעו כלל פולנית, מאחר שהשפה הרווחת בקרב הציבור היהודי הפולני באותם ימים היתה יידיש.

"יהודים פולנים שחיו בצרפת החלו ליצור קשר עם הנציגויות והמשרדים הפולניים כדי לקבל מסמכים, שיאפשרו להם לקבל תלושי מזון או להימלט מהמדינה", אומר מארק פרנאל, היסטוריון ודיפלומט לשעבר, שחקר את הפעילות של "רשת זאביילו" בארכיון משרד החוץ הפולני. "לנוכח גל הפניות הללו ורדיפת היהודים הגוברת הורה זאביילו 1941־ב לכל המשרדים שניהל לא להימנע מזיוף תעודות ומסמכי זיהוי ליהודים. תחילה היו אלו תעודות מזויפות, שאישרו שנושאיהן הם נוצרים; ואחר כך תעודות שהעידו על 'מוצאם הארי'.

"במקביל, פעלו פקידי 'המשרדים הפולניים' מול הרשויות הצרפתיות כדי להשיג ליהודים אשרות יציאה מצרפת ואשרות כניסה למדינות באמריקה, באסיה ובאפריקה, שסירבו ברובן לקבל לתחומם מהגרים יהודים. לשם כך הונפקו מסמכים מזויפים על השתייכותם של יהודים לדת הקתולית או לגזע הארי".

אחד מנתיבי הבריחה הראשיים עבר בליסבון. הנציגות הפולנית בפורטוגל מילאה תפקיד חשוב בתיאום העברתם של פליטים יהודים מפורטוגל למדינות אחרות, בעזרת הנציגויות הדיפלומטיות של פולין במדינות אלו. נתיב בריחה יבשתי אחר הוביל מצרפת לשווייץ השכנה, שם פעלה הנציגות הפולנית, בראשות השגריר אלכסנדר לאדוש, לספק מסמכים רשמיים או מזויפים לאלה שביקשו להגיע. הנציגות הזאת גם ביצעה זיוף של מסמכים דרום־אמריקניים, שהועברו ליהודים בשטחים הכבושים. פקידי "המשרדים הפולניים" בווישי פעלו גם לשחרר עצורים יהודים מידי המשטרה הצרפתית. בנוסף, ניהלה רשת זאביילו פעולה נרחבת להענקת סיוע כספי לאזרחים פולנים, ובהם יהודים רבים.

בספר זיכרונותיו, שפרסם בוורשה ,1967־ב התייחס זאביילו בקצרה לפועלו במפעל ההצלה. 1941־ב" הגרמנים לחצו על הצרפתים להתחיל בדיכוי. הגל הראשון היה נגד יהודים זרים, והוא התחיל במעצרים שביצעו הצרפתים ובהעברת העצורים ל'מחנות מעבר'.

"ידענו כבר על גורלם הטרגי של היהודים בפולין ועל הכוונה להעביר את העצורים לנאצים למשלוח למזרח. לכן התחלנו במבצע הצלה גדול. התרתי לכל המשרדים הפולניים לעשות כל שביכולתם כדי להציל את האנשים שבסכנה, גם אם מדובר היה בזיוף מסמכים ובהענקת תעודות אריות פיקטיביות. זה היה די פשוט, כי השלטונות הצרפתיים - בעיקר בדרום, לא הכירו את המראה החיצוני היהודי. יכולנו להציל ממעצר יהודים רבים, ואפילו הצלחנו לשחרר אסירים ממחנות המעבר".

המברק ששלח זאביילו בסוף אוקטובר 1942 שופך אור רב יותר על הפעולות שביצע. "בגלל הלחץ של המשטרה על היהודים הזרים, 'משרדי הִמנהל של הפולנים' החלו להנפיק תעודות המאשרות את דתם של מגישי הבקשות על בסיס תעודות הטּבלה או תעודות שהוצאו רק לצורך זה בידי כמרים פולנים. במשך תקופה מסוימת רשויות המשטרה קיבלו מסמכים כאלו. לעיתים הן התרצו מתשובות על דתם של אנשים (ללא הצגת מסמכים מאשרים; א"ב), או שקישרו את עניין הדת עם סוגיית ארץ המוצא.

"עם זאת, מסמכים אלו הפכו מהר למדי ללא מספקים, ובמקרים מסוימים המשטרה החלה לדרוש באופן קפדני תעודות של מוצא ארי בהתאם לדרישות הצווים הצרפתיים. 'משרדי הִמנהל' לא יכלו להנפיק מסמכים כאלו בגלל היעדר תיעוד (חוסר יכולת של אנשים להציג את המסמכים הרלוונטיים ולהביא אותם מפולין), וחשוב מכך, בשל סיבות פורמליות הנוגעות לחוסר היכולת להנפיק תעודות כאלו בשל הנהלים הפולניים הלגאליים. באופן תיאורטי, האנשים הנוגעים בדבר יכלו לפנות ישירות לקומיסריון הכללי לשאלות יהודיות (המשרד של משטר וישי שטיפל בעניינים היהודיים; א"ב), אבל הם היו נתקלים באופן אוטומטי במכשול של אי־היכולת להגיש את המסמכים הנדרשים, שלא לציין את מכשול הזמן. שכן לקומיסריון נדרשים לפחות שישה חודשים להנפיק תעודת מוצא ארי לאזרחים צרפתים, שמביאים את כל התיעוד הנדרש.

"במצב הזה נבחר פתרון לא ישיר: משרדי המנהל חדלו להנפיק תעודות דתיות, ובמקומן הם מעניקים תעודה המאשרת שנושאה רשאי להגיש בקשה ל'תעודת מוצא ארי' במשרד הממשלתי הצרפתי הרלוונטי. עד כה תעודות כאלו היו מספיקות גם כדי לאפשר עזיבה (של צרפת), וכן בהצגת מסמכים תקפים בפני המשטרה המקומית״.

זאביילו סיפר על חלקם של כמה מעוזריו בפעולות ההצלה, בראשם הדיפלומט צ׳סלאב בוברובסקי. לפני המלחמה עבד בוברובסקי בקונסוליה הפולנית בפראג, ואחר כך עבר למשרד התעשייה והסחר ולמשרד החקלאות בוורשה. כחייל בצבא פולין נמלט מארצו והצליח להגיע לצרפת, שם נטל חלק בפעילות הצלב האדום הפולני.

ביוני ,1941 בלחץ הגרמנים, הופסקה רשמית עבודת הארגון, אבל נמשכה תחת שמו של ארגון חדש, ״החברה להגנת הפולנים בצרפת״. בוברובסקי מונה לאחראי לפעולות מיוחדות מטעם הארגון, ועסק בעיקר בהעברתם של יהודים מצרפת לשווייץ, לאחר שדרך הבריחה מדרום צרפת לספרד נסגרה כמעט לחלוטין. המוברחים קיבלו דרכונים פולניים, שהונפקו עבורם בנציגות הפולנית בברן.

"עומס ההצלה העיקרי היה על כתפיו", כתב זאביילו. "ההצלה האפשרית היחידה היתה באמצעות הברחת היהודים לשווייץ, כי ספרד כבר לא היתה בטוחה. בוברובסקי השקיע מאמצים רבים ורשם הישגים רבים. נדהמתי מכך, שלאחר המלחמה הוא היה צריך להתמודד עם האשמות אנונימיות שרדף יהודים בצרפת". 1943־ב הצליח בוברובסקי להימלט מידי הגסטאפו ולהגיע ללונדון, שם הצטרף לשורות הממשלה הגולה.

צלע חשובה נוספת במבצע ההצלה היה אלכסנדר מנישק, ששימש מזכיר השגרירות בפריז, ולאחר מכן בווישי. מנישק פעל להשגת אשרות יציאה מצרפת ואשרות כניסה למדינות אחרות לפולנים, ובהם יהודים רבים, שהוצגו כעובדי השגרירות הפולנית שנזקקו לפינוי דחוף מצרפת. הוא השיג ויזות כניסה לברזיל משגריר ברזיל בצרפת, שחתם על מאות ויזות בדרכונים דיפלומטיים, בדרכוני שירות ובדרכונים קונסולריים שמנישק הביא לו. השגריר, לואיס מרטינס דה סוסה דנטאס, שפעל בניגוד למדיניותה המוצהרת של ממשלת ארצו שסירבה לאפשר ליהודים להיכנס לברזיל, זכה בשנת 2003 בתואר חסיד אומות העולם על פועלו להצלת יהודים בשואה.

המכון לעניינים בינלאומיים, שבו עבד זאביילו לאחר המלחמה, איתר בארכיונים ברחבי העולם מאות מברקים דיפלומטיים של הממשלה הפולנית הגולה ואיגד אותם לספר, "בפני השואה", החושף את היקף פעולות ההצלה שביצעו דיפלומטים פולנים בזמן המלחמה.

"יש מאות אלפי מסמכים, שלא היו מקוטלגים בתיקים מיוחדים על השואה, כי הדיפלומטים לא הבינו באותה תקופה שהם עוסקים במשהו נורא כמו השואה", אומר ראש המכון, ההיסטוריון סלאבומיר דבסקי. "הם גם לא עשו בהתחלה הבחנה בין פליטים יהודים לפליטים לא־יהודים. כולם היו עבורם פליטים.

"אבל 1940־ב הדיפלומטים הפולנים התחילו להבין שיש הבדל בין מצבם של היהודים למצבם של הלא־יהודים. פולנים לא־יהודים עברו בקלות למדינות אחרות - באמריקה, באפריקה, אבל שום מדינה לא הסכימה לתת ליהודים פולנים להיכנס אליה, גם לא בעלות הברית - בריטניה, ארה"ב, קנדה.

"הדיפלומטים הפולנים במדינות השונות היו צריכים לטפל בפליטים שאיש לא רצה בהם, והתחילו למצוא פתרונות יצירתיים. למשל, 'להטביל' יהודים לנצרות. כך עלה בידם לשלוח אלפי יהודים, ש"הפכו" לנוצרים, למדינות דרום אמריקה. מאות נשלחו לפלשתינה.

"בצרפת, הדיפלומטים הפולנים ראו שהגרמנים מגלים אגרסיביות מיוחדת כלפי יהודים, הבינו שהיהודים במלכודת, והתחילו להנפיק להם דרכונים. בשלב מסוים נגמרו להם הדרכונים, והם התחילו להנפיק אישורים קונסולריים על אזרחות פולנית.

1941־ב" הלחץ הגרמני על וישי גבר. היו הגבלות. הפיקוח הוגבר. הדיפלומטים הפולנים יכלו לעזור לפליטים יהודים פולנים באמצעות אספקת מסמכים לחסרי מסמכים, ואלפי יהודים, שחלקם כלל לא דיבר פולנית, הצליחו לברוח לספרד ולפורטוגל בעזרת המסמכים הללו. עם הזמן חלק מהדיפלומטים הפולנים פיתחו מוטיבציה רגשית בהגשת הסיוע, בעקבות הדיווחים על גורל היהודים בשטחים שהנאצים כבשו. הדיפלומטים לא יכלו לדווח לממונים עליהם על האופי של הפעילות הבלתי חוקית שלהם, גם לא במברקים החשאיים".

דבסקי מספר כי לפני תחילת המחקר הוא לא היה מודע להיקף הפעילות. "חקרו הרבה דברים שקשורים למלחמה, אבל סיפורם של הפליטים כמעט לא ידוע. פליטים אינם קורבנות, והם גם לא גיבורים. הם היו אנשים נואשים, שאיש לא רצה בהם".

ב־51 באוגוסט 1942 שיגר זאביילו מברק למשרד החוץ של הממשלה הפולנית הגולה בלונדון, ובו דיווח על התחלת הגירושים ההמוניים של יהודים מצרפת. וכך כתב: ״גוברת האינטנסיביות של הפעילות האנטישמית, שמבוצעת על ידי המשטרה הצרפתית באזורים הכבושים, לבקשת הגרמנים. יש מעצרים וגירושים המוניים לעבודה בגרמניה. במהלך מבצעי ציד אדם ילדים נלקחים מאמותיהם בתחנות משטרה רבות בפריז, דבר שגרם להרבה מאוד מקרי התאבדות. למעשה, כל היהודים נדרשים לשאת סימנים מיוחדים.

"עד כה הרדיפות הללו אינן נוגעות ליהודים בלגים, הולנדים, סובייטים ואמריקנים, ובאופן כללי, לכל היהודים שמוגנים באופן חוקי על ידי מדינות ניטרליות. מספר היהודים הפולנים והאנשים מחוסרי הלאום שגורשו מאזור פריז מוערך ב־04 אלף. יחס חסר רחמים ורדיפות מעוררים התמרמרות כללית בקרב האוכלוסייה, המופנית גם נגד הממשלה וגם נגד הפולשים. אנחנו עדיין מבחינים בבריחה המונית של יהודים לשטח החופשי, שם הם מופנים על ידי המשטרה למחנות בידוד״.

במברק נוסף ששלח באותו יום פירט זאביילו: ״הם (גורמים בממשל וישי; א"ב) יידעו אותי שהממשלה הצרפתית תסכים להסגיר 10,000 יהודים זרים מהאזור החופשי, שיילקחו ממחנות בידוד, לכאורה לעבודה בגרמניה. מעשית, אלו יהיו בעיקר יהודים פולנים וחסרי לאום.

"התערבתי נמרצות אצל ברסי (פייר ברסי, מבכירי משרד החוץ הצרפתי) בעניין, בהדגישי שזו תהיה הפרה של העיקרון בדבר אי־העברה בכפייה של זרים כלשהם לידי הגרמנים, וציינתי את ההשלכות של זה על ההמונים הפולנים, הנאמנים והשלווים עד כה. ברסי אמר לי בכנות שלמשרד החוץ הצרפתי אין כל השפעה על ההחלטה של ממשלת צרפת, ושהם שמעו על החלטות דומות רק בדיעבד.

"חוץ מזה, הגרמנים דרשו את העברתם של יהודים

29 באוקטובר ,1942 זאביילו למשרד החוץ הפולני: "תעודות המאשרות את דתם של מגישי הבקשות על בסיס תעודות הטּבלה או תעודות שהוצאו בידי כמרים פולנים, כבר אינן מספקות. משרדי המנהל מעניקים כעת אישור רשאות להגיש בקשה ל'תעודת מוצא ארי'" 15 בספטמבר ,1942 שר החוץ הפולני לנציגות בליסבון: ״מאחר שיהודים פולנים מועברים מצרפת לידי הגרמנים, אני מבקש לעשות כל מאמץ להשיג בדחיפות ויזות פורטוגזיות למשפחות חיילים יהודים וליידע מייד את כל הנוגעים בדבר השגת הוויזות" 22 בספטמבר ,1942 שר החוץ הפולני לנציגויות באמריקה: ״בהמשך להנחיות ביחס למבצע האנטי־יהודי בצרפת, אני מבקש מכם לבקש מהמדינה שבה אתם מכהנים מכסה של ויזות לאזרחים פולנים בצרפת, שתקל עלינו לשכנע את הרשויות להרשות להם לעזוב"

אזרחי הרייך הגרמני ואוסטריה השוהים בצרפת, דבר שכנראה בוצע. הם עדכנו אותי שנשיא המYMCA האממ ריקני התערב בעניין אצל פטאן (ראש משטר וישי), שאמר שהוא לא יכול לעשות דבר בעניין, ואצל לאוואל (ראש ממשלת וישי) שאמר שהוא מתכוון להציל יהודים צרפתים מדרישות (הסגרה) גרמניות נוספות באמצעות פעולה המכוונת נגד יהודים זרים״.

במ12 באוגוסט 1942 שיגר זאביילו מברק חשאי נוסף ללונדון על המשך גירוש היהודים מצרפת: ״להשלמת המידע ששלחתי במברקים הקודמים על מבצע הגימ רוש של יהודים גם מהשטח הכבוש, אני מדווח שבמ32 בחודש זה הם אמורים להיות מרוכזים בנקודות איסוף, שמהן יישלחו למזרח. לפי מידע עכשווי, גירוש היהודים צריך לכלול גברים בגילאי 55-18 בעלי אזרחות גרממ נית, פולנית, צ'כוסלובקית, אסטונית, לטבית, ליטאית וסובייטית, וכן בלארוסים וחסרי אזרחות בכלל. נשים וילדים אמורים להישאר, לפחות לעת עתה.

"הגירושים נוגעים לכל מי שהגיע לצרפת אחרי 1 בינואר ,1936 אם שמרו על אזרחותם הקודמת, קיבלו בעלי מעמד של אדם חסר אזרחות או שקיבלו בינתיים אזרחות צרפתית. לפי המידע העדכני ביותר, הבנתי שהקריטריון של מועד ההגעה לצרפת הוחמר והוקמ דם למ1 בינואר .1933 ההיבטים הטכניים של ההכנות לגירוש, הסלקציה והכנת הרשימות הופקדו בידי שימ רות הרווחה לזרים, וכל העניין מטופל בידי משרד הפנים המקומי.

"אני גם יודע שללא קשר למבצע הגירוש, 3,500מכ יהודים שברחו מהאזור הכבוש כדי להימנע מרדיפות - זרים או כאלה שקיבלו אזרחות צרפתית - כבר הועברו לנקודות איסוף ויגורשו בקרוב. אומרים שיהודים אלו, גם מהשטח הכבוש וגם מהשטח החופשי, לא יגורשו לשלזיה - שם ממוקמות נקודות חלוקה, אלא רחוק יותר, למזרח. כלומר, היעד הסופי שלהם יהיה ָבַסרביה (השטח בין רומניה לבריה"מ; א"ב), היכן שמספר גדול של יהודים ממדינות אירופיות שונות רוכז לאחרונה.

"כל נושא הסגרת היהודים לגרמנים עורר סערה גדולה, וכמה פקידים בכירים במשרד הפנים ובשירות הסוציאלי לזרים מפגינים באופן פומבי את ביקורתם ואומרים שהם לא מתפטרים ממשרותיהם כדי שיוכלו לחבל בהוראות הרשויות. שמעתי הצהרות דומות מצד מפקדי משטרה מחוזיים וסגניהם. התחושה בעניין זה

קשורה לגישה הכללית שמתחילה להתפשט בקרב כמה משרדים ממשלתיים של סלידה ברורה מראש הממשלה".

ממברק זה ברור שזאביילו, עובדיו והפקידים הצרמ פתים שעימם היו בקשר עדיין לא היו מודעים לסיבה האמיתית למשלוח היהודים מצרפת לפולין. סביר להניח שהפקידים הצרפתים לא היו מתוודים בפני זאביילו על ביקורתם ביחס למעצר היהודים וגירושם אלמלא חשו שהם יכולים לסמוך עליו.

במברק של זאביילו ללונדון במ13 באוגוסט הוא כתב: ״הסגרתם מצרפת לגרמניה של יהודים אזרחי גרמניה הגדולה ומדינות המזרח הכבושות, ובכלל זה יהודים פולנים, כבר החלה. קדם לכך ציד אדם של יהודים ומעצר נפרד במחנות של גברים, נשים וילדים. יש פאמ ניקה גדולה וייאוש בקרב היהודים ודיווחים על מקרי התאבדות המוניים... החברה הצרפתית, וגם הממשל, מלאים תחושת סלידה ממעשים אלו. לנוכח התערמ בויות רבות מבחוץ ומבפנים טוענת ממשלת צרפת שהיא אינה יכולה לעכב את מבצע הגירושים. אני מעריך שיש לפתוח בקמפיין בינלאומי נרחב, המגנה את צרפת על התנהגותה כלפי היהודים״.

במברק נוסף ממ9 בספטמבר 1942 דוחק זאביילו בממונים עליו להגיש מחאה רשמית על גירוש יהודים מצרפת: ״הסגרת יהודים זרים, בכלל זה פולנים, לגרמ מנים, כמעט הושלמה. לדעתי, הסגרת אזרחים פולנים לאויב, ובהם לוחמים, מחייבת תגובה חריפה, בייחוד מאחר שזו הפרה של כללים בסיסיים ותקדים שיאיים בעתיד על כל הפולנים בצרפת.

"אני מציע להגיש מחאה של ממשלת פולין לאחת הנציגויות הצרפתיות במדינות הניטרליות. מסיבות טקטיות התערבות ישירה מצידי לא יכולה להיות מסמ פיק תקיפה, בייחוד לא בכתב. בגלל מצבם הכולל של ענייני פולין אני צריך לשמור על אפשרות קשר ושימ תוף פעולה עם משרד החוץ הצרפתי״.

במ41 בספטמבר שלח שר החוץ החדש בממשלה הגומ לה, אדוארד רז׳ינסקי, מברק לזאביילו והודיע לו כי הוא מתכוון לפעול בנושא. למחרת כתב שר החוץ הפולני לנציגות בליסבון: ״מאחר שיהודים פולנים מועברים מצרפת לידי הגרמנים, אני מבקש לעשות כל מאמץ להשיג בדחיפות ויזות פורטוגזיות למשפחות חיילים יהודים וליידע מייד את כל הנוגעים בדבר לגבי השגת הוויזות, כך שהם יוכלו לנסות בעצמם לעזוב את צרפת״.

במ22 בספטמבר 1942 פרסם רז'ינסקי הנחיות לנמ ציגויות הדיפלומטיות בוושינגטון (עם בקשה להעביר אותן גם לקובה), בבואנוס איירס, במקסיקו, בלימה ובבוגוטה. הוא ביקש לפעול מול שלטונות אורוגוואי, בוליביה, פרגוואי, פורטוגל, שווייץ וקנדה, להשגת סיוע ליהודים. ״בהמשך להנחיות קודמות ביחס למבצע האנטימיהודי בצרפת, אני מבקש מכם לבקש מהממשלה במדינה שבה אתם מכהנים להעניק מכסה מסוימת של ויזות לאזרחים פולנים בצרפת, שתקל עלינו לשכנע את הרשויות בצרפת להרשות להם לעזוב ולקבל מקלט זמני בשווייץ ובפורטוגל״.

שבוע לאחר מכן, במ92 בספטמבר, שלח שר החוץ מברק לשגריר פולין בוושינגטון: ״אני מבקש ממך להגיש לשגריר וישי בוושינגטון איגרת הכוללת את המחאה של ממשלת פולין על הוראות הגירוש של אזרחים פולנים יהודים. ממשלת פולין רואה בממשלת וישי אחראית למסירתם של אזרחים פולנים לגרמנים, לסבל ולמוות הבלתי נמנע של רבים מהם - שאותם ממשלת וישי היתה חייבת למנוע״.

בסוף אוקטובר ,1942 כשזאביילו שלח את מברקו החשאי למשרד החוץ הפולני בלונדון עם תיאור פעומ לת ההצלה שניהל, היתה הממשלה הפולנית מעורבת בניסיון נואש להעביר מצרפת לארה"ב 500 ילדים יהודים אזרחי פולין. זו היתה כנראה הפעולה הגדולה האחרונה בטרם התפרקה רשת הסיוע הפולנית, בגלל הרחבת הכיבוש הגרמני לדרום צרפת. השגריר הפולני בוושינגטון הבטיח לממשל האמריקני שפולין תתיר את שובם של הילדים לשטחה לאחר המלחמה, ושהם לא יישארו למעמסה על האמריקנים.

קבוצת הילדים היתה אמורה לעבור דרך פורטוגל, אבל הנחיתה של בעלות הברית בצפון אפריקה טרפדה את מבצע ההצלה. במ91 בנובמבר עדכן האחראי לענייני פליטים בנציגות הפולנית בפורטוגל את הממשלה הגומ לה, כי ממשל וישי החליט לא לאשר את יציאת הילמ דים היהודים. בשלב זה כבר פלש צבא גרמניה ל"שטח החופשי", והחל במשלוח יהודים למחנות ההשמדה.

70 שנים אחרי

he-il

2022-01-21T08:00:00.0000000Z

2022-01-21T08:00:00.0000000Z

https://digital-edition.israelhayom.co.il/article/283184381806176

Israel Hayom