ב 20 בינואר 1952 התכנסו בתל אביב בדחיפות עשרות יצרני גלידה, שלגונים וקרחונים. "צרה גדולה נפלה לפתח ביתנו", דיווח יו"ר האיגוד, דב בן צבי. "נודע לנו שמשקיעים מבלגיה מתכוונים להקים כאן בית חרושת גדול ומשוכלל בשם 'ארטיק', שייצר מדי יום 15 אלף מנות גלידה לפחות, בשלב הראשון, וכמות בלתי מוגבלת של קרחוני אסקימו".

באותו זמן פעלו בארץ 32 יצרנים רשומים תחת איגוד )סקציית( גלידה ואסקימו, כולם היו קטנים בהיקף פעילותם. במהלך ,1953 עם תחילת פעילות "ארטיק", סגרו יותר מ 20 מהם את עסקיהם, ואילו שמונה יצרנים אחרים התאגדו למפ על שהוקם בפתח תקווה בשם "קר טיב", שניסה להתחרות ב"ארטיק", אך ללא הצלחה.

עד אמצע שנות ה 50 השתלטה "ארטיק" על כ 80 אחוזים משוק הג לידות בארץ והעסיקה 600 עובדים. החברה החלה לייצר בחודשי החורף מוצר אירופי בצורת ביסקוויט עם כיפת שוקולד ומילוי קרם, ונתנה לו את שמו העברי: קרמבו.

מפעל "ארטיק" נסגר ב 1972 אחרי שצבר חובות כספיים גדולים. מכונות הייצור נמכרו, ושמות המו תגים השונים )ארטיק, סנקור, לוקס ועוד( פוזרו בין כמה יצרנים. רק הק רמבו המשיך לעשות חיל, וישראל נחשבת כבר שנים לאלופת העולם בתחום הקרמבואים. בחורף ,2018 למשל, נצרכו בארץ 50 מיליון יחי דות של הממתק.