פותחים תיק: "את החיים אפשר להבין רק לאחור. אבל יש לחיות אותם קדימה". הציטוט הידוע של הפילוסוף והתיאולוג הדני סרן קירקגור מובא אמנם רק באפילוג שבסוף הספר, אבל זהו הציר המרכזי שעליו הוא סובב. השוטר, בארי סאטון, מנסה למנוע מאישה צעירה להתאבד בקפיצה מגורד שחקים. מהשיח ביניהם מבינים שהעולם מתמודד עם סוג חדש של מגיפה בשם FMS או "תסמונות זיכרונות כוזבים". היא גורמת ללוקים בה להיחשף בבת אחת לסט של זיכרונות מפורטים מחיים אחרים לגמרי. רבים לא עומדים בהלם של חייהם הכפולים ומתאבדים. ההתאבדות שלא הצליח למנוע רודפת את בארי, שהופך לגיבור הספר. גבולות הז'אנר: הספר ראוי לניתוח הרבה יותר מקיף מזה שאתם קוראים. הוא עוסק בזיכרונות שלנו ובתפיסת התוד עה את המציאות והזמן. האם מה שאנחנו רואים כרגע מתרחש באמת בהווה? "מה שאנחנו קוראים לו 'הווה' הוא לא ממש רגע. הוא פרק זמן בעבר הקרוב", אומרת הלנה, הגיבורה הטרגית של הספר, לאחר שהיא מסבירה ש"המידע הוויזואלי והשמיעתי מגיע לעיניים ולאוזניים במהירויות שונות, והמוח מעבד אותו במהירויות שונות... המוח... מסדר בסדר הנכון את הפלט העצבי ומאפשר לנו לחוות אותם יחד... בעיכוב של חצי שנייה". הציטוט של נבוקוב, "הזמן אינו אלא זיכרון בהתהוות", מקבל משמעות חדשה - ומצמררת.

מדד המתח: למרות הדיון המעמיק במשמעות הזמן והזיכרון, המחבר אינו שוכח לרגע שמדובר במותחן. בהישג ספרותי יוצא מן הכלל, המתח אינו "נלווה" לדיון הפילוסופי, וגם לא מדובר בשני קווי עלילה שמתקדמים במקביל. זהו נרטיב אחד, המת קדם אמנם במשכי זמן שונים, אבל ביחידה אחת מלוכדת של דיון מדעי )שנמתח לקיצוניות של מדע בדיוני(, עלילה מותחת ואזהרה חמורה מפני המשמעויות ההרסניות של משחק בזיכרון האנושי. בסופו של דבר, מדובר בהצלת האנושות מידי עצמה.

שורה תחתונה: מותחן נפלא, עמוק ומשובח. ●

רקורסיה, בלייק קראוץ', מאנגלית: כנרת היגינס דוידי, ידיעות ספרים, 365 עמ'