עיתון ישראל היום

מי יושב מאחורי ההגה?

בתחילה הצהיר ה FBI כי החטיפה בבית הכנסת בטקסס "לא היתה קשורה לקהילה היהודית" ● טעות זו, שלא היתה מקרית, מלמדת על מעורבות "אנשי המקצוע" כקובעי המדיניות והתודעה

כל הראיות נגדו".

לדברי דותן, "כל הרעיון של שלטון החוק הוא שכל אדם צריך לקבל את יומו בבית המשפט. אצלנו נוצר עיוות: אומרים לשר 'אם העמדה שלך תיראה לנו, יהיה לך ייצוג בבית המשפט, ואם היא לא תיראה לנו, אז לא יהיה לך ייצוג בבית המשפט'".

דותן סבור שהחלטת בג"ץ למנוע את ייצוגו של רבין בפרשת דרעי לא היתה נכונה, אך גם סבור שבחיי המעשה, ברוב המקרים היועץ המשפטי לא מתעמת עם הממשלה. הקונפליקטים מתגלעים רק במקרים נדי רים יחסית, במיוחד אלה שיש בהם החלטות ערכיות או בעלות משמעות פוליטית מיוחדת.

הוא נותן כדוגמה את פרשת עודד גולדרייך, שווע דת פרס ישראל המליצה להעניק לו פרס ישראל בחקר המתמטיקה. שר החינוך הקודם יואב גלנט והשרה הנוכחית שאשא ביטון החליטו לא לאמץ את ההמ לצה, בגלל עמדתו של גולדרייך לגבי אוניברסיטת אריאל. "אומרת שרת החינוך שבגלל עמדתו היא לא רוצה לתת לו את פרס ישראל, כי בפרס ישראל יש גם שיקולים ערכיים. אף אחד לא חולק על כך שיש שיקולים ערכיים", אומר דותן. "תאר לעצמך שהיה מתברר שחתן פרס ישראל מסוים הוא אוהד של המפלגה הנאצית או שהוא עשה מעשה נורא, אף אחד הרי לא היה בא בטענות לשרה. אלה עניינים ערכיים, שאין בהם שחור ולבן".

לדבריו, "יש כאן עמדה של השרה שבוודאי אפשר להגן עליה בבג"ץ. יכול להיות שהעמדה לא תזכה בבג"ץ, ואולי אפילו אפשר לומר שהסיכוי שלה לנצח לא גבוה - אבל הוא קיים. אז במקרה כזה, השרה לא תקבל ייצוג?"

דותן מכנה את המצב הקיים בישראל "מערך המפ טי דמפטי", על שם הדמות מהספר "עליסה בארץ הפ לאות", שכן במסגרת תיאטרון האבסורד הזה, מופיעים בפני בית המשפט שני צדדים שלמעשה מסכימים אחד עם השני - ושניהם תוקפים את הממשלה. "זה משחק מכור", הוא אומר.

לבונטין משתמש בדימוי אחר מעולם הספרות. לה תחזקות מעמדו של היועץ, הוא אומר, יש ביטוי בעייתי במילים ובשפה. "חוות דעת מחייבת היא בעצם לא חוות דעת אלא הוראה - אבל בשפה המשפטית קוראים לה 'חוות דעת' ו'ייעוץ'. אצלנו, ורק אצלנו, אומרים שהיועץ 'מייצג' את הממשלה גם כשהוא משתיק אותה, מבקש פסק דין נגדה ושולל ממנה ייצוג אמיתי באמצעות פרקליט אחר. ייעוץ בישראל הוא לא ייעוץ, וייצוג הוא לא ייצוג". העיוותים האלה, לדברי לבונטין, רק מפרי

עים לחשיבה בהירה: "הם מזכירים את ה Newspeak של ג'ורג' אורוול, ומנוגדים לחלוטין ליסודות המשפט והמשטר המקובלים בעולם.

"מאז סוף שנות ה ,80 המערכת המשפטית אצלנו מונעת מתחושה של חירום ושל שליחות. היא מרגישה כמו הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, שצריך לעשות הכל כדי להגן על שלטון החוק. האיומים על שלטון החוק בהחלט קיימים, וצריך להיאבק בהם. אבל המ טרה קצת קידשה את האמצעים, והמאבק על שלטון החוק מתנהל לפעמים בדרך שבעצמה לא מסתדרת עם שלטון החוק. חשש טבעי ובריא מהממשלה ומה פוליטיקה נהפך למין פוביה, שהיא לא טבעית ולא בריאה. הפוביה הזאת הצמיחה אצלנו תפיסה שגויה, אנטי משפטית ומאוד מזיקה".

בסופו של דבר, הכתובת לבעיה הזאת צריכה להיות אצל נבחרי הציבור. חתולים אינם מצטיינים בשמירה על השמנת, ובני אדם אינם נוטים לוותר על כוח שני תן להם. להפך, יש להם נטייה לרצות עוד ועוד ממנו, אלא אם כן עוצרים אותם. זה נכון לגבי פוליטיקאים, אבל גם לגבי משפטנים, שצברו בעשורים האחרונים בישראל כוח מופרז.

העובדה היבשה היא שאין בשום מקום אחר בעולם דמות עם סמכויות נרחבות כל כך כמו היועץ המשפטי לממשלה בישראל. רק הכנסת צריכה ויכולה להג דיר מהן סמכויותיו של היועץ, מה מותר לו לעשות ומה לא. כל עוד זה לא יקרה, השיבוש שחל בישראל מבחינה דמוקרטית רק ילך ויחריף. אחרי הכל, כוח הוא עניין רציני מדי בשביל להשאיר אותו רק בי דיהם של משפטנים.

במאוחר שבת שעברה פרץ מחבל אסלאמי חמוש לבית הכנסת "בית ישראל" בקוליוויל, טקסס, והחזיק ברב ובשלו שה מתפללים יהודים נוספים כבני ערובה. 11 שעות

יותר, לאחר שבני הערובה הצליחו לברוח ואנשי הבולשת הפדרלית (FBI) הרגו את המחבל, ניגש מאט דה סרנו, מפקד הזירה מטעם הבולשת, אל העיתונאים במקום, והודיע שהמניע של המחבל לא היה אנטישמי ו"לא היה קשור לקהילה היהודית".

הנתק המוחלט בין דברי קצין ה FBI הבכיר לבין האירוע שע ליו פיקד בקוליוויל גרם לסופת ביקורת מצד יהודים אמריקנים. ביקורת דומה נשמעה גם בחלק מערוצי התקשורת בארה"ב. בעקבות התגובות, וגם כתוצאה מהתבטאות הנשיא ג'ו ביידן שהואיל בטובו לכנות את האירוע "מתקפת טרור" - אם כי לא ידע להגיד "למה המחבל השתמש בביטויים אנטישמיים ואנטי ישראליים" - שינה ה FBI כעבור יום את גרסתו. בסופו של יום התבייתה הדוברות של הבולשת הפדרלית על גרסה שלפיה אכן האירוע בבית הכנסת היה מתקפת טרור אנטישמית.

יש אנשים בצד מסוים של הקשת הפוליטית שיתארו את הניסיון של דה סרנו להסתיר את המניע האנטישמי של המ חבל המוסלמי ככישלון "מקצועי". דה סרנו, יטענו, הוא הרי איש מקצוע, לא פוליטיקאי. ועל כן, כל דבר שהוא עושה נובע משיקולים מקצועיים ולא פוליטיים. את הכישלון שלו יש לתקן בחיזוק "המקצועיות" שלו ושל אנשיו.

אבל מבחינה מקצועית טהורה, לכל הדעות דה סרנו ואנ שיו פעלו היטב. עובדה, בני הערובה יצאו ללא פגע והמחבל נהרג. הטענה השקרית שדה סרנו השמיע על אודות המהות האידיאולוגית פוליטית של המתקפה על היהודים בבית הכנ סת לא היתה טעות מקצועית. היא היתה התבטאות פוליטית אידיאולוגית. והיא לא מתקיימת בחלל ריק.

טרור, לפי משרד המשפטים

בעשור וחצי האחרונים, גם ה FBI וגם משרד המשפטים האמ ריקני עברו תהליך של פוליטיזציה ורדיקליזציה. התהליך הזה הביא בשנת 2013 לאכיפה בררנית של דיני מיסוי כנגד ארגונים בעלי השקפות שמרניות רפובליקניות. הוא הביא גם לפעילות בלתי חוקית של זרועות המודיעין האמריקניות נגד הקמפיין לנשיאות של דונלד טראמפ ב .2016 באופן בלתי חוקי ומתוך אינטרסים פוליטיים מובהקים, ראשי ה FBI ומשרד המשפטים ניצלו לרעה את סמכותם "כגורמי מקצוע" כדי לנהל חקירה פוליטית לא מבוססת על עובדות כנגד טראמפ ויועציו. חקירות אלה, שעלו למשלמי המסים עשרות מיליוני דולרים, חיבלו בחו פש הפעולה של הנשיא לשעבר וממשלו במשך שנתיים וחצי, תוך פגיעה קשה בשקט הציבורי ובמדיניות הפנים והחוץ של ארה"ב.

מכאן הדרך קצרה להתייחסות לפיגוע הטרור בבית הכנסת. כבר שנתיים שה FBI ומשרד המשפטים מתעקשים מסיבות פוליטיות שאיום הטרור המשמעותי והמסוכן ביותר על ארה"ב אינו טרור אסלאמי, או טרור מצד ארגוני שמאל אלימים כגון ANTIFA ו ‪,Black Lives Matter‬ שהבעירו את ערי ארה"ב בשנת .2020

כפי שהבהירו ראש ה FBI כריסטופר ריי ושר המשפטים מריק גרלאנד בעדויותיהם בפני הקונגרס בשנה האחרונה, מבחינת מע רכת המשפט איום הטרור הגדול באמריקה מקורו בתומכי הנשיא לשעבר טראמפ. בהתאם להנחת היסוד הזאת, זרועות אכיפת החוק והלוחמה בטרור בארה"ב משקיעים היום את רוב משא ביהם ומרצם בחקירת אמריקנים שהשתתפו או תמכו במהומות על גבעת הקפיטול ב 6 בינואר .2021

שינוי הגרסה של ה FBI לגבי מהות המתקפה בקוליוויל הוא כמובן דבר חיובי. אולם שינוי אמיתי בטיפול באיום האנטישמיות והטרור האסלאמי ייבחן רק בהמשך הדרך; נדע את זה לפי הפ עילות של ה FBI ושל משרד המשפטים בטיפול באירועי ובאיומי טרור ואלימות היוצאים מקרב מחבלים אסלאמים ותומכיהם.

האמירה הפוליטית המטעה במזיד של דה סרנו הבהירה אמת פשוטה שבדרך כלל מוסתרת מאחורי מילים גבוהות בעד "אנשי המקצוע", שכביכול משרתים את הציבור בשירות הציבורי ללא משוא פנים, ונגד נבחרי העם הפועלים מתוך "שיקולים פולי טיים" שהם תמיד נחותים, גסים ואף מושחתים. האמת הפשו טה היא שבשאלות אידיאולוגיות ומדיניות אין לעובדי מדינה, בכירים ומקצועיים ככל שיהיו, כל יתרון על שאר הציבור - לרבות נבחריו.

לא עושים חשבון לאף אחד

כדי להבין במה מדובר נמשיל את עובדי המדינה בחברה דמוקרטית למכוניות שמסוגלות לנסוע לאן שהנהג מכוון אותן. בכירי השירות הציבורי אמורים לפעול כמו חברי צוות אחזקה של צי מכוניות ולדאוג לתחזוקה, חלקי חילוף, החלפת שמנים וניקוי פילטרים.

הנהג אמור להיות הציבור. מי שמייצג אותו חייב לו דין וח שבון. אלו נבחרי הציבור. נבחר הציבור לא צריך לדעת איך פועלת מכונית כדי לדעת לאן הוא רוצה לנסוע, ותפקידם של בכירים בשירות הציבורי אינו להגיד לנבחרים לאן לנסוע, אלא רק לספק להם את הכלים שיאפשרו להם להביא את המכונית לאן שהם קובעים, כשליחי הציבור.

כאשר משרתי ציבור ממונים בוחרים בעצמם לאן לנסוע ותו פסים את ההגה, הם לא פועלים כאנשי מקצוע אלא כפוליטי קאים. יתרה מזו, הם פועלים כפוליטיקאים מהזן הגרוע ביותר - כאלה שלא חייבים דין וחשבון לציבור. במילים אחרות, הם פועלים כרודנים.

אם המצב חמור באמריקה, בישראל הוא חמור הרבה יותר. לא רק שאצלנו, כמו אצלם, עורכי דין בלתי נבחרים בפרקליטות המדינה ובמשרד היועץ המשפטי לממשלה קובעים מהלכים על פי עמדותיהם הפוליטיות ללא קשר לשיקולים מקצועיים. אצלנו, בשיתוף פעולה עם שופטי בית המשפט העליון שאינם נבחרים על ידי הציבור או נבחריו, המשפטנים קובעים את מדיניות החוץ והביטחון, את מדיניות המיסוי והאנרגיה, את מדיניות ההגי רה, את גבולות חירויות הפרט, את מדיניות הלחימה בפשיעה תוך שימוש באכיפה בררנית ופוליטיות, את מדיניות הבריאות ועוד. הם ניכסו לעצמם את הסמכות לקבוע מראש אילו חוקים ניתן לנסח ולקדם, ובדיעבד - אילו חוקים שחוקקו כדין יזכו להישאר בספר החוקים.

אצלנו הפקידים הבלתי נבחרים, שאינם חייבים דין וחשבון לאיש, גם חוקרים, מגישים כתבי אישום, מעמידים לדין, קוב עים סעיף שאיננו עונש - "קלון" - ושולחים לכלא נבחרי עם שמעיזים למרות הכל להתיישב בכיסא הנהג, לתפוס את ההגה ולנסות לנהוג בכיוון שהציבור רוצה.

אם הציבור מעוניין שהמדינה תשקף ותקדם את רצונותיו ולא תרדה בו או תהלך עליו אימים, הצעד הראשון וההכר חי שעליו לנקוט הוא סילוק "אנשי המקצוע" הבלתי נבחרים מכיסא הנהג. ●

בישראל, בשיתוף פעולה עם שופטי בית המשפט העליון שאינם נבחרים על ידי הציבור או נבחריו, המשפטנים קובעים את מדיניות החוץ והביטחון, את מדיניות המיסוי והאנרגיה, את מדיניות ההגירה ואת גבולות חירויות הפרט

מכרזים / הודעות לציבור

he-il

2022-01-21T08:00:00.0000000Z

2022-01-21T08:00:00.0000000Z

https://digital-edition.israelhayom.co.il/article/282437057496672

Israel Hayom