טוב עשה הרמטכ"ל, אביב כוכבי, כשבחר לייחד זמן במה לך ביקורו השבוע ביחידת אגוז לשיחה אישית עם סגן נ', שירה והרג בשבוע שעבר שני מפקדים ביחידה, רס"ן אופק אהרון ורס"ן איתמר אלחרר ז"ל, בתאונת אימו נים בנבי מוסא. באופן טבעי, החיבוק בסיטואציות כאלה הולך למשפחות. למי שנותרו ביגונן, שאין לו מזור. שתי המשפחות השכולות שונות זו מזו בתגובתן לאירוע, אבל אבלן זהה.

ההתמודדות שלהן רק החלה; הן יידרשו ללא מעט תעצומות נפש כדי להתמודד בהמשך עם תוצאות התחקיר - ואחר כך עם מסקנות צוות החקירה - שיגלו את המובן מאליו: שרשרת של טעויות, חלקן קשות, הן שהובילו לתוצאה הקטלנית.

סגן נ' כבר נחקר השבוע במשטרה הצבאית על חלקו באירוע. זה הליך פרוצדורלי: מצ"ח חוקרת כל מקרה שבו נהרג חייל בצבא. אם בסופם של התחקירים יתברר שהיתה רשלנות מצידו, עלולה חקירת המשטרה הצבאית ללבוש פנים אחרות. זה תהליך שעוד ייקח חודשים ארוכים; עד אז, טוב עושה צה"ל כשהוא מחבק את הקצין היורה, שגם הוא קורבן של התאונה. דחיקתו הצידה עלולה היתה להיות הרת אסון.

לבחון את הוראות הפתיחה באש

הרמטכ"ל נהג נכון גם כאשר מיהר למנות צוות חקירה ברא שותו של אלוף. כוכבי הבין שזאת תאונה אחת יותר מדי, במועד רגיש מדי: 10 ימים אחרי התרסקות מסוק העטלף, שגם בה נהרגו שני קצינים, וכאשר אמון הציבור בצבא מעורער.

בעבר, נהג צה"ל למנות צוותים כאלה, בראשות אלופים, בתדירות גבוהה יותר. ייתכן שזה נבע מהעובדה שהיו יותר אירועים מהדהדים שדרשו חקירה, וייתכן שזה נבע מהיעדר חשש מביקורת )פנימית וחיצונית(. כך, מינה הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק את דוד עברי לחקור את אסון המסוקים, את גבי אשכנזי לחקור את אסון השריפה בסלוקי, ואת גבי אופיר לחקור את אסון השייטת. דן חלוץ מינה את גיורא איילנד לחקור את חטיפתו של גלעד שליט, ואת דורון אלמוג לחקור את חטיפתם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב.

מינויו כעת של אלוף )מיל'( נועם תיבון נועד לשדר מסר שהאירוע ייחקר עד תום. בשונה מהתחקיר המבצעי המיידי, שבודק מה קרה ואיך קרה, צוות החקירה אמור להסתכל רחב ועמוק יותר: על היחידה )אגוז( ויחידות האם שלה )חטיבת הקו מנדו ואוגדה ,(98 ועל התרבות הארגונית, האימונית והמבצעית ביחידות האלה ובאחרות.

לרינונים שנשמעו השבוע בצה"ל על כך שתיבון מונה כי הוא "נוח" לכוכבי - אין מקום. נכון שהשניים קרובים, אבל טבעי שהרמטכ"ל ימנה מישהו שהוא סומך עליו. תיבון הוא קצין מקצו עי, הגון וישר, שיודע להרים דגל כשהוא מזהה בעיות או תקלות. הגעתו המיידית לשטח, שעות לאחר האירוע, הבהירה שהוא לא איבד את האינסטינקט הבסיסי לראות בעיניים ולחוש בעצמו, לפני שיתעצבו גרסאות.

האתגר של תיבון - וכפועל יוצא מכך של צה"ל - לא פשוט. אגוז, כמו אחיותיה לחטיבת הקומנדו, מגלן ודובדבן, הפכה בש נים האחרונות לחוד החנית המבצעי של צה"ל. הן האגרוף החזק והמהיר ביותר שיש לצה"ל כמעט בכל מתאר: מול חיזבאללה בלבנון, מול חמאס בעזה, מול הטרור הפרו איראני בגבול סוריה.

ספק אם יש עוד יחידות שהוקפצו כל כך הרבה פעמים, שעשו כל כך הרבה פעילות מבצעית, ששכבו כזאת כמות של שעות וימים בסבך. זאת מהותן; לכן הביקוש אליהן בקרב המתגייסים שני רק ליחידות המובחרות )ולא בפער גדול(.

בגדול, יש שלושה דברים שהופכים את היחידות האלה למה שהן. האנשים, האמצעים וההשקעה )באימונים בעיקר(. האנשים הם הסיפור העיקרי. הם הטובים ביותר, ולא כמליצה. זה נכון אצל החיילים, וזה נכון שבעתיים אצל המפקדים. לא סתם פנתה השבוע היחידה לכמה קצינים שהשתחררו באחרונה, כדי שיחזרו לשירות ויסייעו לייצב את המערכת מחדש.

אגוז ואחיותיה מעודדות אצל המפקדים יצירתיות, יוזמה, תעוזה. זה בדנ"א של היחידה עוד מימי ארז צוקרמן וצ'יקו תמיר, שה קימו את היחידה כדי להילחם בחיזבאללה בדרום לבנון. זה מה שהפך אותה לטובה ביותר בלחימה בטרור, אבל יש לזה גם צד שני: היצירתיות והתעוזה, החשיבה מחוץ לקופסה, באות לעיתים ביחד עם אי הקפדה על נהלים. בעניין הזה אגוז לא לבדה; ריבוי תאונות הנשק ביחידת דובדבן ותרבות האימונים ביחידת מגלן מעידים שגם שם יש מי שבטוחים שהכללים - שנכתבו בדם - פחות רלוונטיים עבורם.

כך, נדרש לוודא אם האימון בנבי מוסא כלל את הבייסיק: הכנת תיק אבטחת מחנה עם הגעת הכוחות; הגדרת נוהלי שמירה ברורים במחנה ולכל כוח עצמאי מחוץ למחנה; הגדרת הוראות פתיחה באש ברורות במרחב; "ארגון השטח" שכולל הגדרה מדויקת היכן שומרים, מהן הנקודות המנהלתיות ועוד; שליטה של חמ"ל הגדוד בכל התנועות של יחידות המשנה, וחלוקה ברורה של השטח לתאי שטח )שתואמים את מספרי שטחי האש במפות שטחי האש(; ועוד.

הפיתוי האוטומטי יהיה כעת לנסות "ליישר" את אגוז בפרט, ואת חטיבת הקומנדו בכלל. זה לא צפוי לעבור בלי מסקנות אישיות; התאונה בנבי מוסא קשה ומיותרת מכדי שלא יהיו לה אחראים. מי שיחקור - ויעמיק לכדי היסטוריית גניבת האמל"ח ביחידה, ומי אמר מה בעקבותיה - עלול לגלות שהופעל לחץ בעקבות אובדן אמצעי ראיית הלילה קודם לתאונה. ממילא, עולות כאן גם שאלות נוקבות בנוגע למידת הבקרה של המפק דות השונות על האימון ועל המפקדים, ובמשתמע - לאחריותן לתוצאה הקטלנית.

טוב תעשה הוועדה אם תבחן באומץ גם את ההחלטה לשנות את הוראות הפתיחה באש. השינוי המקורי נעשה עוד בתקופתו של הרמטכ"ל הקודם, גדי איזנקוט, בנוגע לגנבי אמל"ח שפועלים בתוך הבסיסים, אולם כוכבי הרחיב את השינוי גם לגניבות אמל"ח בשטחי האימונים. בצה"ל טוענים בתוקף שהשינוי לא גרם לתוצאה הקטלנית, אבל הבדיקה נדרשת בשביל העתיד: הוראות הפתיחה באש לא נועדו לפגוע בחיילים, הן מגינות עליהם.

מתעקשים על נרטיב שגוי

גורמים פוליטיים וגם בכירים בצה"ל )כולל קצינים בשרשרת הפיקוד שמעל אגוז( טענו השבוע בלהט שאהרון ואלחרר הם הקורבנות הראשונים במאבק על הריבונות בנגב. זאת אמירה פופוליסטית שמקילה ראש במציאות: מותם היה תוצאה של שרשרת של תקלות, שלא קשורה בצורך להחזיר את המשי לות בדרום.

המאבק בגניבות האמל"ח הוא מהמוצדקים שיש. בדיוק כמו המאבק נגד האלימות המשתוללת בכבישי ובערי הנגב. זה מאבק לאומי, שצה"ל הוא חלק ממנו. אבל הדרך לנהל אותו היא במ חשבה, בתכנון ובכוונה - ולא באלתור. כוונתם של הקצינים באגוז - היורה וההרוגים - היתה טובה, והעידה על כל הערכים הנכונים ובראשם התקפיות וחתירה למגע, אבל התוצאה מלמדת שהיא בוצעה באופן כושל. במקום להתעקש על נרטיב שגוי, טוב יעשו הנוגעים בדבר אם יתגייסו לתיקון אמיתי - כדי למנוע את האירוע הבא.

היצירתיות והאומץ באים לעיתים עם אי הקפדה על נהלים, ואגוז לא לבדה; ריבוי תאונות נשק בדובדבן ותרבות האימונים במגלן מעידים שגם שם יש מי שבטוחים שהכללים פחות רלוונטיים עבורם

הבעייתית, לתחושתם, של בכירי מערכת אכיפת החוק. ההרגשה היא כי משפט נתניהו, מאז שהחל, התחיל לספק את הסחורה בתחום הזה. שיטות חקירה בזויות. הדחת עדים. ראיות שנויות במחלוקת באישומים המרכזיים. כתב אישום ששונה כמה פעמים, וסעיפי אישום שנמ חקו והוחלפו. הדעה הרווחת אצלם היא שככל שהמש פט יימשך - כך יתגלו וייחשפו יתר הכשלים, ויתגלו לעין כל התפרים הגסים המרכיבים את התמונה המלאה והמעוותת.

עסקת טיעון תגדע את התהליך בעודו באיבו. אבל הגרוע מכך הוא שראש הממשלה הבא, כל ראש ממשלה, כבר ילמד את הלקח. יהיה כנוע יותר וצייתן הרבה יותר למערכת המשפט. סילוקו של נתניהו מהחיים הציבוריים יהווה אבן דרך לכל הבאים אחריו. העברת מסר שעם המערכת הזאת לא מתעסקים. שמי שירצה לעשות שינוי יוכל אולי להתחיל, אבל הסוף יהיה כמו של קודמיו - אולמרט ונתניהו.

אצל אולמרט היה להם קל בהרבה. אחרי מלחמת לבנון השנייה צנחה הפופולריות של ראש הממשלה, ובסקרים עמדה מפלגתו על נתון חד ספרתי. רק מנדטים בודדים מעל מספר המנדטים שמקבל ראש הממשלה הנוכ חי. כאשר נפתחו חקירות המשטרה כוחו הפוליטי של אולמרט כבר לא עמד לו, וממשלתו קרסה. נתניהו לא רק שלא ירד במדד הפופולריות, אלא אף עלה במהלך החקירות והמשפט.

נתניהו הבין את הלקח בעקבות הרשעתו של אולמרט ולכן התעקש להישאר במערכת ולא לפרוש. עדיף כראש ממשלה, אבל אם לא מסתייע - לפחות ראש ממשלה חליפי או לכל הפחות ראש אופוזיציה. נתניהו הבין שהפופולריות שלו היא קלף שאותו יוכל לשלוף ברגע האמת, רגע שקורם עור וגידים בימים אלה.

בסוף, זו החלטה אישית

ועוד נתניהו ראה איך אולמרט נכנע ופרש עוד אפי לו לפני הגשת כתב האישום נגדו, ונותר למעשה ללא אמצעים וללא הגנה. והחליט שאצלו זה לא יקרה, לכן התעקש להישאר. והיה עוד דבר שראה אצל אולמרט. איך לוקחים ראש ממשלה, מאשימים אותו בשלושה תי קים ובחמישה סעיפים, ואיך למרות הזיכויים המהדהדים ברובם, נכנס למאסר ממושך.

כמו אצל נתניהו, גם לאולמרט היו שלוש פרשות שבהן הואשם: מרכז ההשקעות, מעטפות הכסף )טל נסקי( וראשונטורס. בעוד נתניהו הואשם רק בשלושה סעיפי אישום, אולמרט בחמישה: שוחד, מרמה, הפרת אמונים, רישום כוזב במסמכי תאגיד וקבלת דבר במר מה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי בירושלים זיכה את אולמרט כמעט בכל הסעיפים בכל הפרשות, למעט בעבירת הפרת האמונים בתיק מרכז ההשקעות. העונש שנגזר עליו היה מאסר על תנאי וקנס, אולם בית המשפט העליון הפך את ההחלטה, הוסיף כמה סעיפי אישום קלים, ששוחד לא היה אחד מהם, וגזר עליו שמונה חודשי מאסר בפועל.

נתניהו, שכנראה באמת ובתמים משוכנע שלא עשה דבר אסור, יודע שלא מספיק שיצליח להוכיח שלא היה שוחד בתיק 4000 - והוא כנראה אכן מצליח - וכי מספיק אישום קטן יותר, כמו מרמה באחת הפרשות האחרות, כדי שהשופטים במחוזי או העליון יגזרו עליו מאסר בפועל. הוא רואה גם את תומכיו שולחים אותו להילחם עד הסוף, ואפילו מגייסים כספים רבים עבורו, הוא נהנה ומתרגש מהתמיכה, אבל יודע שבין כותלי הכלא יישב לבד. הדילמה של נתניהו היא מבחן של מנהיגות: אם יישאר להוביל ציבור, להוביל דרך, יהיה המחיר אשר יהא, או שיעדיף לפרוש ולעשות לביתו. להותיר את המאבקים או הכניעה לאחרים.

בעוד נתניהו חוטף ממעריציו, סופג ביקורת גם היועמ"ש אביחי מנדלבליט מתומכיו. ההטפות על של טון החוק, על הצורך בהגנה על מערכת שלטון החוק ושומרי הסף נכונות רק כאשר הן מצד מסוים של המפה הפוליטית. גם במקרה הזה מוכיחים רבים ממחנה השמאל כי שנאת נתניהו חזקה מכל אג'נדה. שומרי הסף חשו בים, רק אם הם ממלאים את ייעודם לרדוף את הימין. גורמי האכיפה ראויים להגנה מפני תוקפיהם, אלא אם כן הם חדלים מלחפש אחר עבירות אצל מחנה היריב.

ובשולי הדברים: שר הבריאות השתתף השבוע במ סיבת עיתונאים שבה נחשף סל התרופות החדש ונראה מדושן עונג מתמיד. את ליטרת הבשר שלו לקהילה שאליה הוא שייך הצליח להביא, כאשר הוועדה אישרה טיפולי שינוי קול לטרנסג'נדרים. בעוד שר הבריאות של כולם מקדם אג'נדות פרוגרסיביות ומחייך מאוזן לאוזן, ייאלצו חולי סוכרת להוציא הון על אוזמפיק כדי לנהל חיים תקינים, וחולי מיאלומה נפוצה והנטינגטון ימשיכו לנהל את חייהם ללא תרופות ראויות במחיר שפוי.