לא בגלל הקרע. נכונותו של נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, להיכנס לעובי הקורה של הסדר הטיעון עם בנימין נתניהו - היכתה רבים בתדהמה. ברק הוא איש מבריק, חכם גדול, בקי במשפט, מבין דבר מתוך דבר, איש מוסר ממדרגה ראשונה ופטריוט גדול. בשנים שחלפו מאז סיום תפקידו הוא עוסק בהוראה ובמחקר, ומתרחק מן העין הציבורית. גילוי מעורבותו במאמץ של נתניהו להגיע להסדר בטרם תסתיים כהונתו של אביחי מנדלבליט, הפתיע רבים.

אין, עקרונית, פגם במעורבותו. נתניהו ביקש לקבל, באמצעותו, גיבוי להסדר טיעון עתידי, מול היועץ המשפטי ומול עתירות אפשריות לבית המשפט העליון, וברק סבר כי הוא עושה מעשה המיטיב עם החברה היש ראלית, חריג ככל שיהיה. יכולים לאהוב את מעורבותו ויכולים שלא לאהוב אותה, ולראות בה סוג לגיטימציה למדיניות ההרסנית והצינית של נתניהו כלפי בית המשפט ואוכפי החוק, אבל בשום אופן אי אפשר לקבל את הסברו של ברק באשר למה שהניע אותו לתמוך בעסקה.

ברק הסביר את מעורבותו בתהליך בכך שביקש למנוע קרע בעם. אבל הוא הרי יודע כי אנחנו חצויים, וכי כל מחצית תפרש את העסקה בדרך הפוכה מזולתה. אלה יראו בה קטיעת משפט באיבו כדי להציל את מי שלא ראוי להצילו, ואלה יראו בה הצלחה של האליטות להוריד את מנהיגם האהוב על ברכיו. את הקרע בעם אפשר, אולי, להקטין באמצעות חינוך לדמוקרטיה, לקבלת הכרעת הרוב, לעמידה על זכויות המיעוט. לא על ידי עסקת טיעון.

אני מאמין כי ברק השתמש בטיעון השחוק של "אחדות העם" משום שזה היה לו נוח יותר מלהסביר כי לא היה רוצה לראות רה"מ נוסף במדי אסיר. לכאורה, זו אינה סיבה לגיטימית. אם הוכח כי פלוני עבר עבירה חמורה - מן הראוי שישלם את חובו לחברה. אבל אפשר להניח כי ברק רואה בכך סוג של עונש לחברה הישראלית, הצופה במצעד של נשיא, ראש ממשלה, ואולי עוד ראש ממשלה לכלא, וחושש מכך שישראל תיתפס כמ דינה שעבריינים מושלים בה. זהו שיקול שאי אפשר לבטלו במחי יד, ואם אכן זה היה השיקול מאחורי מעורבותו של ברק - חבל שלא חשף אותו. לא כדי להרגיע את טיסנקרופ. בעוד יומיים אמורה הממשלה לדון בשאלת הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לחקר פרשת רכישת הצוללות וספינות הטילים מחברת טיסנקרופ הגרמנית. אנשי מערכת הבי טחון הבכירים ביותר מדברים על הפרשה כאירוע המושחת ביותר בתול דותינו. הם מעלים סימני שאלה המציגים, לכאורה, מצב שבו לא האינטרס הביטחוני אלא אינטרסים של טובות הנאה עמדו מאחורי ההתעקשות על מספר הצוללות ועל החברה שתייצר אותן עבורנו. מדובר בעסקאות של שני מיליארדי יורו, והסיפורים המסופרים בהקשרן מסמרי שיער - כולל נכונותו של נתניהו להשלים עם מכירת צוללות גרמניות למצרים, מבלי שנועץ בגורמי מערכת הביטחון האמונים על כך. הטענה שאין להקים ועדת חקירה לפני השלמת עסקה עם טיסנקרופ, משום שהחברה הגרמנית אמרה שאם יתברר שמדובר בנגיעות של שחיתות, לא תמכור צוללות לישראל - היא מגוחכת.

כאשר מניע כזה מתפרסם הוא עלול לגרום לחברה הגרמנית לשקול מחדש את העסקה, הרבה יותר מאשר במצב שבו מוקמת ועדת חקירה המבקשת להבין מה קרה כאן, ואם יש צורך - לנקות את האורוות.

נראה שמדובר במניע אחר לדחיית ההחלטה הישראלית, ומניע זה עלול להיות רצון שלא להרגיז מישהו, כדי שלא ייסגרו דלתות לאופציות פו ליטיות עתידיות. אם כך הוא הדבר - זהו מניע פסול, וביום ראשון צריך להחליט, סוף סוף, על הקמת ועדת חקירה ממלכתית.