מכתב האישום נגד ליברמן שהתגלגל לידיו.

ליועץ המשפטי הבא לא תהיה מחויבות לאישומים נגד נתניהו כפי שיש למנדלבליט. זה לא הימור גדול מדי לתת למשפט לזרום עוד תקופה מסוימת, בהנחה שקריסת התיקים תימשך. יש סבירות שהקלון יהפוך לקיקלון. לתביעה ולשופטים יהיה עניין מוגבר בסיום הפרשה.

משטר חד־מפלגתי בין מרב מיכאלי, פרופ' קרמניצר ופיטר ביינרט נמתח קו אחד - והוא רוב הציבור היהודי בניהול ענייני המדינה

לפני כשנה קיבלתי מסר מאדם בלתי מזוהה, שחזה - והמילה "חזה" לא מדויקת כי הוא כאילו ידע ודיווח - שמתארגן משטר "חד־מפלגתי כפי שהיה בתקופת אהוד ברק כראש ממשלה שיצר את מפלגת 'ישראל אחת'; כולם ביחד נגד נתניהו. זה מה שעלול להיות כאן בקרוב וזו התוכנית. כל המפלגות משמאל ומימין יתאחדו נגד נתניהו ויקימו קואליציה מפלצתית שאליה יצטרפו בהמשך גם המפלגות הדתיות, אחרת יישארו ללא תקציבים, וכך יישבו להם כולם יחד בקואליציה ענקית כמעט ללא אופוזיציה, עם שיתוף פעולה של תשעים אחוז מהתקשורת, בכירים מאנשי הביטחון לשעבר, אנשי האקדמיה, התרבות וכמובן רשויות החוק".

מה שהתארגן ובוצע הוא מרחיק לכת. מי שמסוגל לזה, יוכל להמשיך הלאה ולרוקן ממדינת ישראל את התוכן והמהות שלה.

ראיתי השבוע מכתב אותנטי בכתב ידו של הטרוריסט המיתולוגי קרלוס, שפרץ את הדרך יחד עם יאסר ערפאת לאל־קאעידה, בן לאדן וממשיכי הדרך בטרור האסלאמיסטי באירופה, בארה"ב ובישראל. הוא כתב בשנת 2002 כי "למרות הטבח המתמשך שהוא תוצאה של המלחמה הזוועתית בארץ הקודש - אני משוכנע בעמדתי שהשלום ינצח כאשר היהודים הישראלים יהיו אזרחים שווים של פלשתין רב־תרבותית, רב־דתית, חופשית ודמוקרטית".

אני בטוח שמרב מיכאלי ומרדכי קרמניצר היו חותמים על המלל הזה. פיטר ביינרט, בוודאי. גלעד קריב. מי שארגן את "ממשלת המפלגה", שמרחיק את רוב הציבור היהודי מענייני המדינה, יהיה מסוגל להוביל את ישראל אל החזון הפוסט־לאומי, הרב־תרבותי, רב־דתי. בייחוד כשלצדו בעל ברית חזק ואמין כמו מנסור עבאס.

העוצמה המופגנת במשפט נתניהו מראה את היכולות. אפילו באותם חלקים בתקשורת שהיו אמורים להוביל את תנועת ההתנגדות, אפשר להבחין בסדקים.

"אנו נקרא יישר כוח!" מכתב מהגנזך מלמד כמה משפחת אהרנסון סבלה מהתנכלות ציבורית מתמשכת, ובכל זאת נכנסה למיתולוגיה

אחד מגיבורי התקופה שצמחו על רקע משפט נתניהו, הוא מושיק קוברסקי. הוא נצר לבני העלייה הראשונה, משפחה שמקורה בנס ציונה. לא מזמן הוא שלף מהגנזך מכתב שכתבה רבקה אהרנסון ב־21 במאי ,1927 לאחד מאבות אבותיו: ..." לדאבוני הגדול לא אוכל קבל עלי את התפקיד אשר אותו הצעת לפני במכתבך. במשך השנים האחרונות נוכחתי לדעת כי אנחנו האהרנסונים, הננו חוטאים גדולים בזאת שהננו עוזרים למי שהוא. אהרן ושרה וחבריהם הביאו קלון וחרפה ואסון על עם ישראל בכלל ויהודי ארץ-ישראל בפרט. אלכסנדר אהרנסון ממש החריב את האכרים בארצנו בכלל ואת חברי המרכז של 'בני בנימין' בפרט. אנכי הפעוטה, גזלתי את כל האדמות של הגברת פלז. ועוד ועוד. אתכבד בזה להודיעך, כי למן היום ואילך, האהרנסונים שוב לא יחטאו עוד. יעשה הישוב את אשר יעשה, ואנו נקרא ישר-כח!"

רבקה בכלל עוד לא ידעה ששמה של ארץ ישראל יהפוך לפלשתין או פלסטין או פלשתינה. היא מדברת על המורשת. מתברר שהיה ניסיון רב שנים לגרור את שם האהרנסונים בבוץ. אלא שכבר שנות דור שאהרן ושרה רכשו את מעמדם בהיסטוריה כמיתוסים הרואיים.

עניין של הישרדות אחרי נתניהו, הקרב הראשי יהיה בין ברקת לאדלשטיין - ורבים עשויים לחבור לליכוד, כולל גדעון סער עצמו

לפי הסקרים, נתניהו הוא הנכס האלקטורלי הגדול של הליכוד, אבל יתקשה להרכיב קואליציה, או יותר נכון - לפרק את מפלגת הממשלה על מרכיביה; ואילו הליכוד בהנהגת הטוענים לכתר נחלש במידה רבה והשלטון עלול להישאר בידי יאיר לפיד.

יש כנראה הסכמה בליכוד שאחרי סבב הפריימריז הראשון יעלו שניים אחד נגד השני, ואלו ניר ברקת ויולי אדלשטיין. ברקת, על הנייר, פופולרי יותר. אין לדעת כמה מה"פופולריות" שלו מתוזמרת. כמנהיג לאומי, אדלשטיין עדיף. לישראל כץ, המנוסה והמתאים ביותר מבין המועמדים לראשות הממשלה, חסר מסלול שבאמצעותו הוא כובש את הליכוד.

אם נתניהו הולך הביתה, ייקח לליכוד בין חודשיים לארבעה חודשים עד שייבחר היו"ר החדש, שהוא על פי החוקה המועמד לראשות הממשלה. הנכס של הליכוד זה ההליך הדמוקרטי, התחרותי, שיחזיר לו תומכים רבים שכרגע נודדים בסקרים למפלגות לוויין. יש סבירות שהמועמדים המובילים יהיו מסוגלים לקלף מתוך ממשלת בנט־לפיד, עוד בכנסת הנוכחית, כמה מרכיבי ימין ואולי גנץ - כדי להרכיב ממשלה חדשה. הסיכוי לכך יגבר ככל ששלטון לפיד ייראה קרוב ומאיים יותר.

הבעיה היא שמרכיבי ממשלת המפלגה אוהבים אותה יותר ממה שנדמה. ימינה וסער יעדיפו מקום בממשלת ליכוד. זה יעזור להם לשרוד בבחירות הבאות. יש אפשרות שגדעון סער יקבל מקום בליכוד, אך לא בחבילה עם חבריו. ספק אם הליכודניקים מהשורה יאפשרו את זה.

אופוזיציונר מן היסוד עם לכתו של פרופ' אליעזר שביד - חלוץ, לוחם פלמ"ח ויהודי לאומי

בשבת, לפני כמעט שבועיים, בילה צבי צמרת עם אליעזר שביד בביתו באבו תור. למחרת נפל פרופ' שביד על ראשו, בביתו, נוצר שטף דם במוחו וכעבור עשרה ימים נפטר.

באותה שיחת נפש ביניהם חזר שביד לחוויות המעצבות של חייו במלחמת השחרור. הוא היה לוחם פלמ"ח והשתתף בקרבות נבי יושע וצפת בצפון, ובכיבוש לוד במרכז. "בשלב מסוים אחרי שכבשנו את העיר", סיפר שביד שהיה אז בן ,19 "הרגשנו כאילו כובשים אותנו. היינו מוקפים. חיילים ירדנים שהתערבבו באוכלוסייה היו יורים עלינו. הגירוש נעשה בלית ברירה. אחרי הכיבוש. לא היתה שום ברירה". ובכל זאת, שיירות הפליטים מלוד נחרתו בזיכרונו של שביד והעיקו עליו כנראה כל חייו.

הוא נולד בירושלים אך לא היה צבר טיפוסי. היתה בדמותו תערובת שבה היהודי היה דומיננטי יותר מהילידי. בכל זאת הלך לתנועת נוער חלוצית ולפלמ"ח. הוא לא שלל את היהדות הגלותית וגם לא התנגד ליידיש.

באותה שיחה אחרונה, נזכר צבי צמרת, "הוא סיפר שהוא סירב להצטרף לחבורה שירתה על אלטלנה; והסיבה שנתן: כי לא יורים על יהודים, וביחוד לא על יהודים פליטי השואה".

1979־ב קיבל שנת שבתון מהאוניברסיטה העברית, ועל פי הדרישות היה אמור לבלות אותה בחו"ל. הוא סירב, ועשה את שנת השבתון בקריית שמונה. באותה עת היתה קריית שמונה שדרות כפול אשקלון כפול מאה.

בתקופת פרשת לבון הוא השתייך בצורה רופפת לקבוצת "מן היסוד", האופוזיציונית לבן־גוריון. בהדרגה התחזק בעמדתו הלאומית, ובשנים האחרונות הפך לאופוזיציוני מאוד כלפי בית המשפט העליון. הוא טען ש"חוק כבוד האדם וחרותו מזהה את האדם עם אנוכיותו; לעומת זאת, חוקת תורת משה מזהה את חרות האדם (עם) אחריות לעצמו ולכל הסביבה האנושית... שבתוכה הוא חי".

1979־ב קיבל פרופ' אליעזר שביד שנת שבתון מהאונ' העברית, ועל פי הדרישות היה אמור לבלות אותה בחו"ל. הוא סירב, ועשה את השבתון בקריית שמונה. באותה עת היתה קריית שמונה שדרות כפול אשקלון כפול מאה

אהפוליטית ירועי השבוע האחרון הוכיחו שוב כי למערכת

בישראל יש ציר אחד שהכל נעים סביבו. בנימין נתניהו שמו. למראית עין עסקו חברי הממשלה בענייניהם, אבל בפועל רק דבר אחד העסיק אותם - עסקת טיעון, כן או לא. רבים מהם יודעים כי לא רק עתידו של נתניהו ייגזר בימים אלה, אלא גם עתידם שלהם.

בתחילת השבוע, כאשר הדיווחים בתקשורת שיוו את התחושה כי אוטוטו נחתמת עסקה ונתניהו פורש מה חיים הפוליטיים, ניסו כמה מחברי הכנסת של הליכוד ליזום מהלך שיאפשר לו להמשיך להיות יו"ר המפלגה גם אחרי פרישתו מהכנסת. כמה מטרות יש לה ליוזמה, ולכן חברו אליה לא רק נאמני נתניהו בסיעה אלא גם אחרים. הישארותו, כך סברו, תעניק למפלגה את הזמן הדרוש להתארגן ולבחור יו"ר חדש. להכניס את הלי כוד לסחרור של בחירת יו"ר זמני במרכז, ואז פריימריז לראשות המפלגה בקרב המתפקדים - מהלך כזה עשוי ליצור כאוס של ממש, חשבו.

אבל היוזמה טורפדה. כמה מהמועמדים לראשות המ פלגה הבהירו כי מרגע שנתניהו חותם - עליו לעזוב מייד. מי שלא יכול להיות חבר כנסת לא יכול להיות ראש תנועת הליכוד, אמרו ליוזמים. זאת, מאחר שחוקת המפלגה קובעת שיו"ר המפלגה הוא מועמדה לראשות הממשלה. אם הוא לא יכול להיות רה"מ, גם ראש המ פלגה הוא לא יכול להיות, הסבירו וקברו את המהלך.

אחד המועמדים שלא יאפשרו כיפוף של הכללים הוא ישראל כץ. כץ נחשב חזק במרכז. כיו"ר זמני יוכל להיבחר. היחיד שמאתגר אותו שם הוא אולי יולי אדל שטיין. בטח שלא ניר ברקת. אם ייבחר, יוכל כץ לנסות במשך כמה חודשים לפרק את הממשלה ולהקים ממשלה אחרת בראשותו. הדבר יעניק לו יתרון בפריימריז בקרב המתפקדים.

אבל דרכו של כץ לא תהיה קלה. יתר המועמדים לא יישבו בחיבוק ידיים ויראו אותו משתלט על התנועה באמצעות כוחו במרכז. בימים האחרונים ניסו כמה מהם לפנות לחיים כץ ולבקש ממנו לדרוש את תפקיד היו"ר הזמני, כמי שמכהן כעת כיו"ר המרכז. על פי החוקה, עד לקיום בחירות במרכז - יו"ר המרכז עצמו משמש יו"ר זמני. לא בטוח שחיים כץ ירצה ללכת נגד ישראל כץ. בעבר היו השניים ציר מרכזי משותף. אבל הלחץ עליו גובר.

יתר המועמדים לראשות המפלגה הבהירו אמנם כי הם

ארדן עשוי להיות לא רק המועמד המועדף על חברי הליכוד לתפקיד היו"ר, אלא גם על בנט ושקד. אף שהגיע מהמפלגה היריבה, כשגריר באו"ם שמר על ממלכתיות ומבחינת בנט סיפק את הסחורה

לא מוכנים שנתניהו יישאר יו"ר עד לבחירות, אבל גם לא מוכנים שלתפקיד היו"ר הזמני ייבחר אדם שמתכוון להתמודד על הנהגת המפלגה. החשש המרכזי שלהם הוא מפני זחילה לממשלה שתותיר אותם בחוץ. אותם מוע מדים הודיעו לישראל כץ כי הם לא מוכנים שיתמודד גם ליו"ר הזמני וגם ליו"ר הקבוע ואף איימו כי הדבר עשוי לפרק את הליכוד. את כץ בינתיים האיומים לא משכנעים. את מערכת הבחירות שלו מול חברי המרכז יתחיל שנייה אחרי שנתניהו יחתום, אם יחתום. אם ייבחר, יודיעו יתר בכירי הליכוד כי כל מו"מ פוליטי שינהל כץ לא יהיה מקובל עליהם, וכי הוא פועל ללא סמכות. מכאן הדרך לכאוס, אולי אפילו לפילוג, קצרה מאוד.

הקו האדום החדש של לפיד

רה"מ נפתלי בנט ורה"מ החליפי יאיר לפיד אמרו השבוע כי אין לדעתם סיבה לפרק את הקואליציה, שכן על אף מורכבותה היא מתפקדת לא רע, ולכן עליה להישאר בהרכבה הנוכחי. ללפיד אין ולא היתה אפש רות לקואליציה מסוג אחר. לבנט כן. לכן, דבריו על כך שהממשלה הנוכחית עברה ממעמד של "אין ברירה", כפי שהגדיר אותה לפני כמה חודשים, למעמד של "ממשלה טובה המתפקדת היטב" - לא מאוד מפתיעים. הרי בכל ממשלה אחרת יאבד את הבכורה. צירוף המקרים הנ דיר שאפשר לו להקים ממשלה של 61 ח"כים ולעמוד בראשה עם שישה מנדטים בלבד באמתחתו, לא יהיה רלוונטי בכל הרכב קואליציוני אחר.

לכן, יותר מדברי בנט ולפיד, היה מעניין לשמוע את דבריהם של גדעון סער ואילת שקד. יותר נכון את שתי קתם. לא בכדי שתקו. בשתי המפלגות שוררת הערכה כי השניים, יחד עם גורמים נוספים בימינה ובתקווה חדשה, החליטו להיות מתואמים בכל מה שקשור להתפתחויות הפוליטיות בליכוד אם נתניהו יפרוש. היו"ר הבא בליכוד עשוי להיות כרטיס הכניסה שלהם חזרה למפלגת האם. תמורת כס ראש הממשלה יעניק יו"ר הליכוד חנינה לבנים שסרחו ועזבו את גוש הימין, ימחל להם על חטאי העבר של הקמת הממשלה הנוכחית ויקבל את פניהם לליכוד בשמחה. הסיטואציה הזאת תעניק ניצחון לכל הצדדים: לליכוד עם חזרתו לשלטון, ולפליטי ימינה ותקווה חדשה - אופק פוליטי שכה חסר כעת.

בהקשר זה, שם נוסף בפריימריז לראשות הליכוד שקצת נשכח מעבר לים הוא גלעד ארדן. העיתוי אמנם לא משהו עבורו. בכל זאת לעבור עם המשפחה לניו יורק, להתרגל לסביבה החדשה ולמוסדות החינוך, לשפה ולתרבות, ואז לקפל ולרוץ בין הסניפים והחתונות - זה לא משהו שתכנן לעשות עכשיו. ובכל זאת ההזדמנות לכבוש את ראשות הליכוד, הראשון שעושה זאת אחרי עידן נתניהו - כנראה לא תותיר לו ברירה.

ארדן עשוי להיות לא רק המועמד המועדף על חברי הליכוד אלא גם על בנט ושקד. אף שהגיע מהמפלגה היריבה, כשגריר באו"ם שמר על ממלכתיות ומבחינת בנט סיפק את הסחורה. מבין המועמדים לראשות הליכוד היה מעדיף בנט את ארדן, גם אם השניים ימצאו את עצמם בסופו של דבר משני עברי המתרס.

לפיד הפנים את התמורות והשינויים הטקטוניים בקואליציה וכבר סימן את האויב הבא, כלומר הדבק הבא בימים שאחרי נתניהו: מפלגת הציונות הדתית. מפלגה אנטי ציונית כמו בל"ד, הגדיר אותה השבוע, כשנשאל מדוע הגיש ערר על חוק האזרחות של שמחה רוטמן, שאושר בוועדת השרים לחקיקה. אפילו מפלגת העבודה לא התנגדה אלא נמנעה.

לפיד אולי שכח שאך לפני רגע היו שותפיו הבכירים בנט ושקד שותפים לאותה מפלגה אנטי ציונית, וגם הם שכחו להעיר לו על כך השבוע. לפיד סימן בכך קו אדום. הוא יהיה מוכן להרחבת הממשלה, כנראה גם למו"מ עם הליכוד ללא נתניהו - וכל זאת בלבד שהציונות הדתית לא תהיה חלק מהחבילה. מעבר לנושא הערכי, שכנראה פריך יותר מכפי שהוא מוצג על ידי לפיד, מזהה האח רון בפרישת נתניהו - אם תתרחש - לא רק זרז לפירוק הממשלה, אלא הזדמנות לתקוע טריז בתוך מחנה הימין. נתניהו הוא הדבק העיקרי של הקואליציה, אבל גם של האופוזיציה. לא פלא שכאשר אפשרות הפרישה עלתה, החלו ביהדות התורה לפזול לכיוון הממשלה.

קלף מיקוח - אהבת הקהל

רבבות התורמים לקמפיין מימון ההמונים לכיסוי הוצאות משפטו של נתניהו לא תומכים בראש הממשלה לשעבר תמיכה עיוורת. מבחינתם המשפט הזה חשוב מאין כמותו. רבים מהם הצטרפו לתמוך בליכוד ממפלגות אחרות, לעיתים אפילו מהמחנה הנגדי, רק בגלל המש פט. בגלל ההזדמנות לניקוי אורוות. בגלל ההתנהלות