המושבה

ההולנדית בישראל, שמנתה שלוו שה מאמנים בסוף אוגוסט, התקפלה היום סופית בשעות הצהריים עם ההודעה של ארו ווין קומאן שאינו יכול עוד. למנחם בגין זה לקח שש שנים, לקומאן שלושה חודשים וקצת. הוא יעזוב עם טופס מחלה והמלצה מהרופא לעזוב את הכדורגל מייד, ולא לחשוב עליו בכלל כי זה עלול לסדר לו פרפור פרוזדורים. אבל קומאן החביב הצהיר היום שימשיך להיות אוהד של בית"ר. אני ממליץ לו, כאוהד, לא לצפות במשחקים של הקבוצה גם אחרי שיהיה בביתו בהולנד, אם הוא רוצה להאריך חיים. חשבנו שקומאן יסיים אפילו קודם, אבל הוא שרד כמעט עד נר רביעי. אם צריך להטיל אשמה על מישהו במועדון הזה, קומאן הוא אחרון בשרשרת המזון. מעבר לזה שהחתמתו היתה תמוהה, שלא לומר תלושה מהמציאות ומהחיים בכלל - בית"ר מעמיסה על עצמה מעונה לעונה ערימות ענו קיות של מחדלים, וקומאן בעצם עשה לעצו מו טובה גדולה כשוויתר על האפשרות להיות זה שיחזה בטקסים העצובים בסוף העונה. בית"ר מדשדשת כבר הרבה שנים, אבל בפעם הראשונה יש קונצנזוס בסביבת המועדון שמדובר בעונת התרסקות שבסיכוי טוב תסתיים בירידת ליגה. לבית"ר, כפי שהיא היום - כמועדון וכקבוצה - אין מה למכור. אין לה נכסים על המגרש, אין לה נכסים ניהוליים, אין לה חזון, ויש לה רק כתמים הולכים ומתרחבים בגוף, שמקרבים אליה דמויות הזויות ומרחיקים ממנה אנשים נורמטיביים. מובן שלרגעי התהום האלה מוזעק כרגיל, יוסי מזרחי. יש לו טלפון אדום בבית ובאוטו, ומהו צד השני עונה אלי אוחנה בהקלטה. מזרחי יגיע מתנשף, יעלה על טרנינג ומשרוקית, יגיד שעכשיו צריך מלחמה, אבל גם לאיש הטוב הזה אין מה להציע עוד. להציל את בית"ר מירידה זו אולי מטרה, אבל אם היא לא תרד היום, היא תרד מחר. היא התחברה כבר למכשיר האקמו, ואנחנו יודעים מה אחוזי ההישרדות של מי שנזקק לו.