כשביקש, לפני שנים, התסריטאי והסופר וויליאם גולדמן לסכם במשפט את חוויותיו מו%03 שנות פעיו לות הוליוודית, הוא קבע: "אף אחד לא יודע שום דבר. הצלחתו או כישלונו של סרט הם עניין אקראי לחלוטין". מבט על הכישלונות האחרונים של אולפני מארוול, המותג הקולנועי המצליח ביותר של תקופתנו, יכול לאשש את קביעתו של יוצר "הנסיכה הקסומה". מבט זה אף עשוי ללמד אותנו לא מעט על מקומם של גיבורים ועל אופיו של מעשה הגבורה עצמו בתרבות הפופולרית של ראשית המאה הו12.

את ההצלחה המסחרית של מארוול בעשור האחרון יש לתלות בסיבות שונות. הסרטים השונים שהופקו שם, ואשר הציבו במרכזם דרך קבע גיבוריועל הנאלו צים להיאבק, מדי סרט וסרט, על שלומם ועל ביטחוו נם של תושבי הארץ, שילבו עשייה קולנועית רהוטה ועלילה שנעה בין פרצי פאתוס להומור עצמי מבורך. מיומנות קולנועית אמנם אינה מובנת מאליה, אך נדמה כי את הפיכת "היקום הקולנועי של מארוול" לסדרת הסרטים הפופולרית ביותר של תקופתנו יש לתלות ביכולתם של מנהלי האולפן לברוא עולם, שערכיו פנו במישרין אל עולמנו התרבותי.

הסרטים האחרונים שיצאו מפס הייצור של מארוול זכו לעביט שופכין ביקורתי. הסיבה ברורה: את מקומם של בני האדם החליפו בדמויות המתגאות במוצאן האלוהי

יותר מכל דבר אחר, השכילו להכיר לנו שם גיבוו ריועל שאנושיותם היא אומנותם. מול עינינו הוצגו נער חלוש גוף מברוקלין ההופך ל"קפטן אמריקה", יזם ציני המאמץ את שריון "איירון מן" או חבורת לוזרים הנשלחת לשמש "שומרי הגלקסיה". סגולתם וייחודם של הגיבורים לא נבעו מהיותם בני אלים, נהפוך הוא. הם עוצבו כמורכבים וכפגומים. אנושיים, אנושיים מדי. יכולתם להתגבר על תכונות האופי הדפוקות ולבו צע, מדי פעם, את המעשה הנכון, סיפקה לנו הגדרה מדויקת לטיבה של גבורה עכשווית. גיבורים אינם נולדים גיבורים. הם הופכים לכאלה כשהם נאבקים קודם כל בעצמם. הצלחתם לעולם אינה מובטחת, וכל יום עלול לזמן להם מאבק אימתני נוסף. חוסר יכולתנו לעופף באוויר או לשלוח קורי עכביש מפרק היד לא מנע מאיתנו מלהזדהות עם האנושיות הגורפת של "הפנתר השחור" ו"אנטמן". מעשי הגבורה שחוללו על המסך נטעו בכולנו את האמונה כי גבורה היא תכונה המסורה לכל אדם, וכי יש בכוחנו לנצח כל מלחמת אינסוף אם רק נסרב לאבד תקווה.

אלא שלאחרונה החל משהו להשתבש. הסרטים האחרונים שיצאו מפס הייצור של מארוול זכו לעביט שופכין ביקורתי, וגם התוצאות בקופות אינן כשהיו. הסיבה ברורה: את מקומם של בני האדם החליפו שם בדמויות המתגאות במוצאן האלוהי. את מקומם של סיפורים על אודות גיבורים ארציים השואפים אל השו מיים, תופסים לאחרונה בני אלים העושים את המסו לול ההפוך. גבורתם היא עניין מולד, ובשל כך מעורר פיהוק. מתברר כי את הגבורה שלנו אנחנו מעדיפים עשויה מחומרים טבעיים בלבד, ואל הקולנוע נגיע רק אם נוכל להתרגש שם מניסים, מתשועות וממלחמות שהם מעשי בני אדם.

בדומה למורשת החנוכה, מספק גם הקולנוע הוכחה לצורך העלוזמני בגבורה אנושית, בסיפורים על "מעו טים מול רבים" שעוברים מדור לדור. לנוכח אנטיוכוס או תאנוס היתה ונותרה אנושיותנו כוח העל העוצמתי ביותר והעשוי לגרש כל חושך, בימים ההם, בזמן הזה.