הערב יעלה בבתי הקולנוע "הכרוו ניקה הצרפתית", סרטו החדש של ווס אנדרסון, מי שנחשב אחד הבמאים היצירתיים והאקסצנטריים של הוליווד. אנדרסון חתום על סרטים עטורי שבחים כמו "משפחת טננבאום" ו"מלון גרנד בוו דפשט", שזכה בארבעה פרסי אוסקר.

שמו המלא של הסרט הוא "הכרוניקה הצרפתית של הליברטי, קנזס איבנינג סאן", ומדובר בדרמה קומית שאותה מגו דיר אנדרסון "מכתב אהבה לעיתונות".

ההשראה לסרט היא המגזין הוותיק "הניו יורקר", ובמרכז העלילה כתב עת פיקטיבי שעומד לצאת במהדורה אחרונה מיוחדת, על פי צוואתו של העורך ארתור האוויצר ג'וניור, שאותו מגלם ביל מארי ("אבודים בטוקיו"). האוויצר נפטר, ומשאלתו האחו רונה היא גיליון מיוחד שבו יפורסמו מחדש שלוש כתבות נבחרות. הסרט בנוי מהסיו פורים העצמאיים שמאחורי אותן כתבות.

כמיטב המסורת בסרטיו של אנדרסון, גם הפעם מוביל את הסרט אנסמבל שחקנים גדול ומרשים, שחלקם מפציעים לתפקיד קטן בלבד. בין השחקנים בסרט: אוון וילו

סון, אנג'ליקה יוסטון, אליזבת מוס, טילדה סווינטון, בניסיו דל טורו, טימותי שאו לאמה, סירשה רונן, אדוארד נורטון, לייב שרייבר, ווילם דפו וזוכי האוסקר פרנסס מקדורמנד, אדריאן ברודי וכריסטוף וולץ.

הסרט הצטלם כבר לפני שלוש שנים, אבל יציאתו נדחתה בשנה וחצי בשל הקוו רונה. הוא הוקרן לבסוף בבכורה בפסטיבל קאן בקיץ האחרון, ובביקורות הולל כ"ווס אנדרסון במלוא הדרו". גם בסרט זה ניו כרות הססגוניות, הסימטריה והוויזואליה המיוחדות, שכה מאפיינות את הבמאי.

סרט הבכורה של אנדרסון )52( היה "פשיעות קטנות" ,1996ומ שאותו כתב ביחד עם אוון וילסון. הם המשיכו לעבוד יחד על התסריטים של "המרוץ לצמרת של מקס פישר" ,1998ומ ושל "משפחת טננבאום" ,20%0%1ומ שעליו היו מועמדים לאוסקר בקטגוריית התסריט המקורי. לאורך השנים אנדרסון גם ביים שני סרטי אנימציה, "מר שועל המהולל" 20%0%9ומ ו"אי הכלבים" ,20%18ומ ששניהם היו מועמדים לאוסקר בקטגוריית סרט האנימציה.

סרטו המעוטר ביותר הוא "מלון גרנד בודפשט" ,20%14ומ שהיה מועמד לתשו עה פרסי אוסקר, כולל בקטגוריות הסרט, הבימוי והתסריט הטוב ביותר. הסרט גרף בסוף ארבעה אוסקרים, אבל בקטגוריות הטכניות.

במהלך קידום הסרט "הכרוניקה הצרפו תית", אמר אנדרסון כי "הסרט הוא אוסף של סיפורים קצרים, משהו שתמיד רציתי לעשות, מחווה למגזין 'הניו יורקר' ולסוו פרים שהתפרסמו בסגנון מאופיין משלהם. יש בו כבוד למילה הכתובה. היא מופיעה בכל מיני אופנים בסרט, בכתוביות ובטקו סטורה של הדפוס בעיתון. הסרט גם מראה את הקשר בין עיתונאים שכותבים מהמו ערכת, שזה עולם שהולך ונעלם. עבורי, בכל כתבה הגיבור הוא הכותב".

אנדרסון התייחס לחופש היצירתי שחו שוב לו כקולנוען. "בשלב מסוים בקריירה פשוט החלטתי שאני הולך לעשות רק מה שאני רוצה", אמר. "אם אני רוצה לעשות רצף של פריימים עם מסך רחב בשחור לבן - אז זה מה שאני הולך לעשות. ואם אני רוצה חלק מסוים מצויר - אז אני עושה זאת. כשהתחלתי לעשות סרטים, תמיד תהיתי 'האם אפשר לעשות את זה?' כיום אני לא טורח לשאול יותר. מובן שבתמהיל הסופי הכל צריך לעבוד יחד. חייב להיות קצב שכולם מתאימים לו".