בישראל חיים היום כ 700 אלף איש עם מוגבלות תפקודית חמורה, כ 12% מהאוכלוסייה מעל לגיל 20 - כך עולה מנתוני הלשכה המרכזית לס טטיסטיקה, המתפרסמים לרגל היום הבינ"ל לזכויות אנשים עם מוגבלות. בקרב אוכ לוסייה זו, כ 7% מתקשים בהליכה ובעלייה במדרגות, או שאינם מסוגלים לכך כלל.

הנתונים מראים כי ארוכה הדרך לשיפור חיי אנשים עם מוגבלות. כך, למשל, כ 22% מהאנשים עם מוגבלות העידו כי אינם מרו צים מחייהם, ו 55% העידו כי אינם מרוצים ממצבם הכלכלי )לעומת 7% ו 33% בהתאמה בשאר האוכלוסייה(. עוד עולה מהנתונים כי 14% מהאנשים עם מוגבלות )מעל לגיל (20 חשים בדידות לעיתים קרובות, ו 14% חשים שאין להם למי לפנות בשעת מצוקה )לעומת 4%ו 5%בהתאמה בקרב שאר האוכלוסייה(. כמו כן, 34% מהאנשים עם מוגבלות חשו אפליה כלשהי בשנה האחרונה )לעומת 24% בשאר האוכלוסייה(.

על פי נתוני זרוע העבודה במשרד הכלכ לה, משנת 2020 חלה ירידה של כ 20% בה עסקתם של עובדים עם מוגבלות במשק. לא זאת בלבד, 53% מהעובדים שיש להם מוגב לות כלשהי מדווחים כי חלה החמרה במצבם הכלכלי עקב המשבר. לפני הקורונה, שיעור התעסוקה בקרב אנשים עם מוגבלות עמד על כ ,55% ומתוכם 20% אשר היו זכאים לקצבת

נכות; זאת בהשוואה לשיעור ההשתתפות בתעסוקה של כלל האוכלוסייה .(65%)

מנגד, כעת חלה ירידה תלולה בנתוני ההעסקה. לפי נתוני הלשכה המרכזית לס טטיסטיקה והנציבות לשוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, בנובמבר 2020 כמעט מחצית מהמועסקים עם מוגבלות דיווחו על החמרה במצבם; 48% מהם השיבו שנעזרו כלכלית בבן משפחה, או שנאלצו לשבור תוכנית חי סכון או לקחת הלוואה כדי להתקיים. במדינה מנסים למצוא פתרון לקושי של בעלי מוג בלות, ויצאו בקמפיין תחת הכותרת "החיים השתנו". זאת כדי להעלות מודעות לתוכנית "תעסוקה שווה" של מינהל תעסוקת אוכלו סיות בזרוע העבודה במשרד הכלכלה.

כבר מגיל צעיר, יש מקום לשיפור היחס לאנשים עם מוגבלות: בכל מעונות היום השיקומיים טוענים כי המדינה מפקירה את בעלי המוגבלות. כך למשל, עמותת אלי"ע - עמותה שלא למטרות רווח המתמחה בטי פול בתינוקות, בפעוטות ובילדים עם עיוורון או עם לקויות ראייה - מפעילה מעונות יום שיקומיים, שבהם פעוטות אמורים לקבל טי פולים פרא רפואיים בתקצוב משרד הבריאות.

בפועל, המעונות מתמודדים עם מצוקת כוח אדם של מטפלים, בשל עיוות מפלה המובנה בתקצובם. מצב זה גם לא מאפשר להעסיק אנשי מקצוע איכותיים בשכר הולם, ולא משאיר ברירה לרבים אלא לפנות לטיפול בקהילה, לא פעם בהשתתפות עצמית גבוהה, או בשוק הפרטי למי שידו משגת.