מתי בפעם האחרונה היית אצל רופא?

"לצערי, לפני שלושה שבועות נדבקתי בקורונה והייתי מאושפז שישה ימים בבית החולים. הסטורציה שלי ירדה ל 75 אחוזים, שזה מאוד נמוך, אז מצד אחד אמרו לי לקרוא תהילים ומצד שני חיברו אותי לכל מיני מכונות כדי להקל עלי את הנשימה. נעזרתי ברופאים המדהימים של ברזילי, שהם באמת מסורים ונותנים מעצמם הכל עבור כל אחד. עם כל המורכבות, הלוחמים בלבן - ככה אני קורא להם - נאבקים ומטפלים בכל חולה. היה לידי חולה קורונה בן 95 שהצוות טיפל בו במסירות, ולצערי הבנתי שהוא נפטר אחרי שהשתחררתי. "נדבקתי באירוע גדול שבו הייתי שלושה ימים לפני האשפוז. הייתי כבר אחרי שני חיסונים, אבל בגלל הגיל שלי עוד לא עברתי אז את החיסון השלישי. הייתי באירוע של חברים שהבת שלהם התחתנה. בכלל, בכל יום יש לי 4-3 אירועים, ואני קופץ ומברך את כולם, כי כולם רוצים שראש העיר יבוא לאירועים שלהם, יצטלם איתם ויהיה חלק מהשמחה. אני מגיע ומצטלם בכיף, ואמשיך להגיע. כולם אוהבים שאוהבים ומכבדים אותם, וגם אני. באירועים כאלה אומרים לי הכל: 'ראש העיר, תודה שעשית משהו יפה בשכונה הזאת', או 'אתה יודע, יש לי בעיה שצריך לטפל בה'. אני מקשיב לכולם. "היום אני יודע עד כמה לחיסונים יש משמעות גבוהה. אני מרגיש טוב עכשיו, אבל עוד לא חזרתי לכושר מלא. חזרתי כמובן לעבודה שוטפת, ולדעתי בעיר מעדיפים אותי ככה מאשר במיטה בבית חולים, כי משם הפעלתי את כולם בזום והם סבלו ממני מאוד. בקורונה הבנתי

גם שהעבודה אף פעם לא נגמרת, אבל חייבים למצוא זמן למשפחה ולזוגיות. הגוף לא יכול לעבוד כל יום מ 7 בבוקר עד 1 בלילה".

מתי בפעם האחרונה שרת?

"לפני כמה חודשים שרתי את 'שדות של אירוסים' במסיבת יציאה לפנסיה של חבר עירייה. כילד לא היה לנו בבית כסף לחוגים ולא למדתי שירה או פיתוח קול, אבל היתה לכולם אפשרות להשתתף בתחרות שירה ב'בית ג'רפי', מתנ"ס ברמת אשכול. בתחרות בוחרים את הטובים ביותר, ובסוף יש מופע ופרס - אורגן. זכיתי פעמיים במקום השני, ואמא שלי התעצבנה. היא חשבה שבגלל שראש העיר בוחר אני לא מסיים ראשון, אמרתי לה אז 'אל תדאגי אמא, יום אחד אני אהיה ראש העיר'. כשנבחרתי החזקתי את תיק הנוער, וגיליתי שתחתיי באגף יושב השופט שהעניק לי את המקום השני. סגרנו מעגל".

מתי בפעם האחרונה קיבלת מחמאה?

"אני מקבל הרבה מחמאות וגם הרבה ביקורות. ביום שנבחרתי אמרתי לטלי אשתי שכנראה זה לא בשבילי, והיא ענתה 'בחרו בך כתומר, תישאר תומר'. היא תמכה ותומכת בי, נתנה לי להיכנס לסחרור ולבית משוגעים הזה, וזה לא מובן מאליו. בזכותה החלטתי שאני נשאר תומר. אני לא צריך חליפה ועניבה ולא להפוך להיות מישהו אחר. אני יכול לקחת טרמפיסט ב 12 בלילה או לשבת עם עובד ניקיון ולשתות קפה, ואז ללכת לעבוד על תוכנית מתאר ארצית. זה אני. אני מנהל תקציב של יותר מ 2.5 מיליארד שקלים של העירייה, וזה אותו

תומר ששאלו איך הוא יהיה ראש עיר, בגלל שיש לי רק 12 שנות לימוד. לא אשכח את הימים הראשונים שבהם אמרתי לעצמי שאוכיח לכולם. ישבתי בכל לילה עד 2 לפנות בוקר מול המראה בחדר הארונות ולימדתי את עצמי איך לדבר, איך להגות, איך לנאום. אני אוהב לדבר מהלב ולא מטקסט כתוב. ראיתי איך ביבי מדבר ולמדתי ממנו".

מתי בפעם האחרונה התפללת?

"היום בבוקר. התפילה מחברת אותי להודות לבורא עולם, ואני קורא תפילה בכל פעם שאני יוצא מהבית. אני אדם מאמין. לא חובש כיפה, אבל שומר שבת. בבית אוכלים כשר וצמנו בכיפור. השבת נועדה כדי להיות עם המשפחה, ואם לא הייתי שומר, הייתי עובד כל השבת. "שאלת השבת נוגעת גם לאשקלון. העיר שלנו מעורבת, ואני שומר על הצביון הזה. אין אצלנו קריות חרדיות. רצועת החוף פתוחה לכולם, אבל לא צריך לפתוח הכל, כמו חנויות ומרכזים מסחריים, זה לא נכון. יש משהו מיוחד במתנה שקיבלנו כדי שניהנה מהיום הזה. אני לא רואה טלוויזיה בשבת אלא מוצא זמן למשפחה, לשיר ולשחק איתם דמקה ומונופול. "הרב שלי, הרב יצחק ברדא, חלה בקורונה והבריא. התפיסה שלו היא לא להחזיר בתשובה ולגרום לאנשים להניח תפילין, אלא אחדות וחיבורים. הוא גר בשמשון, וכל השכנים שלו הם עולים חדשים ולא שומרים שבת. הם מכבדים אותו, והוא מכבד אותם. אני לא אוהב פנאטיות בשום תחום. כולם יכולים לחיות עם כולם, לאהוב את כולם ולתרום לכולם. בכל מקום יש את הקיצוניים, שרוצים שהכל יהיה סגור בשבת, אבל זה לא יקרה. כולם יכולים לחיות ביחד, ואם זה עובד טוב באשקלון כבר קרוב ל 30 שנה, למה לשנות?"

מתי בפעם האחרונה שוחחת עם אמא שלך?

אנחנו מדברים בכל יום. אמא שלי, רחל, נתנה לי את העצה הכי טובה שקיבלתי בחיים: 'גם מי שעשה לך רע - תעשה לו טוב'. אמא עדיין גרה בשכונת מגדל, בבית שגדלתי בו ברחוב העבודה. היינו 12 נפשות בבית. "אני מתגעגע מאוד לאבא שלי, יעקב, שנפטר לפני חמש שנים. הוא היה אדם מיוחד שידע לעמוד על עקרונותיו. כזה שאפשר ללמוד ממנו איך לגדל משפחה עם כל הקשיים, ובעיקר לחנך לערכים. בזכותו לא הגעתי לפשיעה, בניגוד להרבה חברים שלי שגדלו בשכונה המורכבת שחיינו בה. בזכותו אני נמצא במקום שאני נמצא בו היום. בכל יום כיפור הגעגוע אליו חוזר, כי הוא נפטר ממש רבע שעה אחרי שהגענו הביתה מבית הכנסת".

מתי בפעם האחרונה טסת?

"אני לא טס הרבה, אבל לפני קצת פחות משנתיים שיגעו אותי מבולטימור לבוא לספר על אשקלון, בגלל שאנחנו ערים תאומות. למדתי שם הרבה, למשל על המתנ"סים שלהם ואיך הם

עובדים על חיבור קהילות. אחרי סוכות אני מתכוון לטוס לתערוכה בשווייץ, כי אנחנו רגע לפני יציאה למכרז לבניית פארק מים חדש, בצביון של העיר. אשקלונה היתה פעם פארק מים נחשב, היום היא לא רבע מהגודל של המימדיון. בעזרת השם, אממש בקדנציה השנייה שלי את שלב המלונאות, וליד פארק המים והגולף שיקומו ייבנו 750 יחידות פאר. הבנייה תארך כשמונה שנים, ובעזרת השם, עדיין אהיה ראש העיר. אהיה ראש העיר עד שלציבור יימאס ממני. אני אוהב את מה שאני עושה, ויש לי עוד הרבה מה לעשות". מתי בפעם האחרונה טעית?

"עשיתי טעויות, למשל שהיה לי חשוב לקיים מופעי זיקוקים ביום העצמאות הקודם, בשנת .2020 כילד ממשפחה מעוטת יכולת, בכל שנה חיכיתי מאוד לזיקוקים. זו היתה מבחינתי ההופעה הכי גדולה שיש. רצינו חמישה מוקדים והתכוננו למופעים, אבל בציבור התחיל שיח ברמה הארצית והיה דיון נוקב בנושא. אני התעקשתי לקיים את הזיקוקים, למרות שאמרו לי שזו לא התקופה, ובסוף לא קיימנו את המופעים כי התושבים לא רצו. אני ראש עיר מאוד נגיש. לחצי מהעיר יש את הנייד שלי, והוא כל הזמן מצלצל. אתמול בעשר בלילה תושב החליט שהוא רוצה להעביר את הבן שלו בית ספר, אז הוא התקשר. למי ששולח הודעה תמיד חוזרים מהלשכה, ואני עונה בעצמי אם אני יכול. אני אוהב אנשים ואוהב לענות בעצמי. ראש עיר צריך לדעת לקבל החלטות, לעמוד מאחוריהן ולדעת שיש מחיר. אצלי מילה זו מילה. ראש העיר יכול להיפגע, אבל ברגע שזה נוגע לתושבים אני לא מוותר. אין אצלי הנחות לאף אחד, לא לקבלני ניקיון ולא לאחרים". מתי בפעם האחרונה ביקרת במתנ"ס? "בקורונה עשינו הרבה מפגשים ביןדוריים, בין האוכלוסייה הצעירה לבוגרת. הם סיפרו לדור הצעיר מה היה בשואה, חלק מה היה ברוסיה, במרוקו או בטריפולי. יש לנו את המרכז לעיוור, מקום שפיתחתי, ויש עוד פרויקטים חברתיים לבעלי צרכים מיוחדים. כשהייתי ילד לא היה לנו כסף לחוגים. לכדורסל נתנו לי להיכנס כשמנהל המתנ"ס לא היה. היתה מזל, מנהלת החוג, שהיתה שורקת לי והייתי נכנס ומשחק, אבל לא הגעתי הרבה לסל כי הייתי גמד. "בבית הייתי משחק אותה הכי גיבור בעולם. היה קשה והתביישתי לבקש, כי ידעתי שהצרכים הבסיסיים חשובים. ידענו להתחלק ולהסתדר עם מה שיש. אבא שלי ז"ל היה שולח אותי למתקן שבו חילקו גמ"חים והיו ארגזים לסחוב. כדי שלא יראו אותי לוקח, הבאתי שקית כהה ושמתי בה את האוכל. הייתי בן תשע או עשר, והיום כראש עיר אני יודע איך לעשות את זה בצנעה - להגיע לכל בית או לחלק תלושים למי שצריך בלי להבליט את הנזקקות ובלי לפרסם. "כשהייתי קורא מונים בחברת החשמל והייתי צריך לנתק דירה לאישה מבוגרת מהעדה המרוקאית, שלא דיברה עברית. הבנתי את השפה, כי היא דומה לטריפולטאית ובבית דיברו עברית וגם טריפולטאית. נכנסתי אליה הביתה, ראיתי את המקרר הריק, ולא רק שלא ניתקתי לה את החשמל, הפעלתי את החבר'ה שלי ודאגנו לטפל בה. כבר הייתי חבר מועצת העיר ואמרו לי 'מה, קורא מונים יהיה ראש עיר?', אז כן, קורא מונים, מסגר, אינסטלטור וראש עיר". מתי בפעם האחרונה פחדת?

"בקורונה. ראיתי שהמצב יכול להידרדר בכמה דקות, ופתאום מרדימים ומנשימים בן אדם. במלחמה לא פחדתי, אין לך זמן לפחד, רק לנהל את המערכה ולאחד את כולם, להקרין חוסן לתושבים. דאגתי לשלומם, ויצאתי אישית תחת אש כדי לשכנע אותם להיכנס לבתים. היו דברים מורכבים ברמה הביטחונית שלא יכולתי לדבר עליהם וגם אשתי לא ידעה. היו החלטות שהיה צריך לקבל עם צה"ל ועם הממשלה, והיו החלטות שרק ראש העיר מקבל. היו לנו מקרים של 22 זירות בובזמן, ותוך חצי שעה הן טופלו. "אם זה היה תלוי בי, הייתי מחסל את כל חמאס והגי'האד, גם במקרה של מלחמה כוללת. כל מדינה נורמטיבית לא היתה נותנת להם להתנהג כמו שהם מתנהגים. זה ביזיון. כולם מספרים סיפורים, אבל דין העוטף, שדרות ואשקלון הוא לא כמו דין תל אביב. לא יעזור כלום. אחת הסיבות שנכנסו לשומר החומות היא שירו על תל אביב וירושלים. אם לא, זה לא היה קורה. יותר מזה, בושה שארגון כמו חמאס מצליח להגיע לכל כך הרבה אמל"ח ולבזות את מדינת ישראל. לא ציפיתי לדבר כזה". מתי בפעם האחרונה כעסת?

"בסבב הלחימה האחרון מול עזה. להפקיר עיר של יותר מ־04 אלף תושבים זה דבר בלתי נתפס. כעסתי, אני עדיין כועס, ואני לא מתכוון לוותר. לא יעזור כלום, הממשלה תיתן לתושבים מה שמגיע להם. אני מאוד אוהב את התושבים, והם נותנים לי גיבוי מלא. לראות את התושבים בגבעת ציון, בשכונת שמשון וברמת אשכול כשהם כאלה חסרי אונים, ואתה מתחנן אליהם שיתפסו מחסה - זה ביזיון למדינת ישראל. השלטון כפה עלינו את המציאות הזאת, והוא צריך לתת לתושבים את הכלים להתמודד איתה. על זה הכעס שלי. "בסופו של דבר, מדובר בפחות ממיליארד שקלים. בעזרת השם, אעשה הכל כדי להשיג את הכסף הזה. יש הישגים שכבר השגתי, למשל כשקיבלתי את מה שרציתי עבור מרכז החוסן. אני מכיר את הבעיות האלה מקרוב. יש לי ילד בן ,10 נהוראי, שלא ישן לבד. אני מרדים אותו או אמא שלו, והוא לא נשאר בבית לבד. רעשים מקפיצים אותו. הוא נדרך מאופנוע שנוסע בשכונה, וקשה לו מאוד לחזור לשגרה. אני מכיר מקרוב את הבעיות ויודע שיש גם פתרונות". מתי בפעם האחרונה הרגשת גאווה? "כשזכינו בפרס החינוך. מדובר בהישג עצום, כמו לזכות באולימפיאדה. יחד עם זאת, נמשיך לשפר את החינוך. זה נושא שחשוב לי כי אני מבין שברגע שנחנך לערכים ולמצוינות, ההצלחה תהיה אדירה, ומובן שהתנאים של הילדים ושל המשפחות ישתפרו".

כשהייתי ילד לא היה לנו כסף לחוגים. מזל, מנהלת חוג הכדורסל, היתה שורקת לי והייתי משחק. אבל לא הגעתי הרבה לסל כי הייתי גמד"