באמצע ספטמבר 1951 החלו מפע לי תעשייה רבים באזור חיפה והצפון לקבל שיחות טלפון בהולות ממשרד ראש הממשלה בירושלים, שבהן נצטוו מנהלי המפעלים להכין עצמם להש תתפות ב"שבוע התעשייה" - שאורגן בחיפזון ותוכנן להיות מושק לקראת סוף אותו חודש.

העילה להתנהלות הבהולה הגיעה ממרחקים, מוושינגטון: ארבעה חודשים קודם לכן, במאי ,1951 הגיע לארה"ב ראש הממשלה, דוד בן גוריון, כדי לקדם את השקת מפעל "מלווה העצמאות", שנועד לגייס מיהדות העולם הלוואות לישראל לתקופה של 30-20 שנים.

התחלת מפעל המלווה נראתה מבטיחה: בן גוריון כיבד בנוכחותו לאורך שלושה שבועות, במטוס אל על שהוצמד אליו, כנסים שנועדו לעו דד את הקהילות היהודיות ב 16 ערים גדולות בארה"ב להשתתף במלווה הע צמאות. בכל מקום שאליו הגיע ראש הממשלה המתינו לו אלפי יהודים נלה בים, וחלקם פתחו את הלב ואת הכיס ורכשו איגרות מלווה בסכומים גבוהים.

אולם, עם עזיבת בן גוריון את ארה"ב פגה ההתלהבות בקרב הקהילות, וועדת המלווה בוושינגטון חשבה על דרך להלהיב מחדש את יהדות אמרי קה באמצעות הצגת הישגי התעשייה המרשימים של ישראל הצעירה.

חיפה, שהיתה כבר אז עיר עם רי כוז גבוה של מפעלי תעשייה, נבח רה להיות מוקד האירוע: הקונסוליה בוושינגטון גייסה במהירות עשרות עיתונאים, שהוטסו לארץ, ובשבועות לאחר מכן פורסמו בעיתונות היהודית באמריקה כתבות מפרגנות על "ההת פתחות התעשייתית המרשימה" של ישראל, עם אזכור של מפעל מלווה העצמאות לצידן.

עם זאת, במקביל פורסמו כת בות שטענו ששבוע התעשייה הוא רק "פרופגנדה", ושמפעל הצמיגים החדש "ג'נרל טיירס" בפתח תקווה, למשל, שאותו השיק בן גוריון במה לכו, היה רחוק למעשה 18 חודשים מתחילת פעילותו. נוסף על כך, נטען שעלות הייצור בישראל גבוהה בה שוואה לאירופה, ולכן "למוצרי הת עשייה הישראלית אין סיכויים רבים בשווקי חו"ל".