ספורט הוא עניין תרבותי. במשחקים האולימפיים הדבר הזה בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר, כשניתן ממש לראות אילו תרבויות עוסקות באילו ענפים, ומי טוב במה. רכיבה על סוסים היא דוגמה נהדרת.

אתמול, במרכזה של שכונת סטאגאיה - הרמת אביב של טוקיו - נערך הגמר בקפיצות האישיות בזירה מהממת ביופיה ומעוצבת בטוב טעם. 15 המכשולים שהיו פזורים בה, שאותם צריכים לעבור הרוכבים בזמן מסוים מבלי להפיל, אופיינו בסממנים יפניים כמו גינת נוי, ארמון קיסרות, עצים מקומיים וגם פסל מלחיץ של לוחם סומו, שבבוקר התחרויות הפריע לסוס של הרוכב הישראלי טדי וולוק ולרוכבים אחרים.

האווירה במקום שונה מבכל אתר תחרויות אולימפי. באוויר ניחוח ממלכתיות, אפילו אצולה, והמשתתפים בהתאם. מתוך 30 הרוכבים והרוכבות שהגיעו לגמר (אין הפרדת מגדר, גם לא בין הסוסים), 22 הם מאירופה. בריטניה, סקנדיביה, אזור צרפת ובלגיה - שם תרבות הרכיבה קיימת ומקובלת.

אשלי בונד, רוכבת אמריקנית בת 36 שמתגוררת היום בבלגיה, מייצגת במשחקים האלה את ישראל, שבה בחרה לפני שלוש שנים. "אבא שלי נולד בחיפה אחרי שסבתא שלי היגרה לארץ בשנות ה־04, בזמן מלחמת העולם השנייה. ישראל חשובה לה ולאבא שלי, כך שזה כבוד גדול להביא את ישראל לזירה הגדולה הזאת". בונד וסוסה דונטלו עלו לגמר לאחר שהרשימו במוקדמות וסיימו במקום השלישי, אבל אתמול לא הצליחו לשחזר את הביצוע. פגיעה במכשול וסיום בזמן איטי מהמותר עלו לצמד בחמש נקודות פסילה, שהשאירו אותם במקום ה־11 בסיום התחרות. "המסלול היה גדול מאוד וחשבתי שזה מתאים לסוס", הסבירה בסיום, "אבל הוא רק בן ,10 הוא לא מנוסה. הוא מאוד סולידי ותמיד נותן מעצמו ,100% ולמרות שלא הצלחנו להיכנס לשישייה המובילה - אני מעבר למרוצה".

דונטלו - הכוכב האמיתי של האירוע

בהיעדר תרבות רכיבה בישראל, הענף הזה לא פשוט לתיווך. מעבר לחוקים ולשיטת הניקוד, בימים האחרונים נשאלו ברשתות החברתיות לא מעט שאלות על היחס לסוסים, ועל הצורך בענף כזה במשחקים האולימפיים בעידן שבו גוברת המודעות לרווחת בעלי החיים. אשלי, שמתייחסת אל דונטלו ככוכב האמיתי של האירוע, מדברת אליו, מטפחת אותו ומחזקת אותו בסיום כל ביצוע, הסבירה בסיום שהמניעים שלה ושל מתחריה טהורים לגמרי. "יש לי אותו כבר ארבע שנים, הוא הכל בשבילי, אני עושה את זה מאהבה לספורט ולא הייתי עושה כלום בלעדיו. הוא בעל חיים מופלא, יש לנו קשר מיוחד".

כשנשאלה על הטיפול בו ועל היחס

אליו, השיבה: "מטפלים בו יותר טוב משמטפלים בי. הוא ישן המון, מטייל, מאכילים אותו 4-3 פעמים ביום, מקלחת ביום, מסרקים אותו, עושים לו טיפולים עם קרח, אמבטיות קצף, טיפולים הומיאופתיים, אוהבים אותו ומתייחסים אליו כמו המלך שהוא".

סביר להניח שהדברים האלה לא ישכנעו את המתנגדים לדבר, אבל אין שום ספק שאשלי החיננית אוהבת את הסוסים שלה (יש לה עשרה כאלה) ודואגת להם מעומק ליבה. "אני קודם מתפללת שהוא לא ייפגע, ואחר כך שננצח", הסבירה.

כעת, לרוכבת בת ה־63 ולדונטלו בן ה־01 נותרה התחרות הקבוצתית בסוף השבוע, ובכל מקרה היא מתכננת להמשיך ולייצג את ישראל, כשהפנים שלה כבר לפריז .2024 "תודה רבה לכולם", סיכמה בעברית קליפורנית, "אני מודה לכם על התמיכה וניפגש בשנה הבאה בירושלים". אולי עד אז הרכיבה על סוסים כבר תהיה חלק מהתרבות של המדינה.