ב־21 באוגוסט תעלה באופרה הישראלית ההפקה "רומיאו ויוליה" מאת בליני, ולראשונה תהיה זו הפקה כלישראלית: הבמאי, המעצבים האמנותיים, המנצח וצוות הזמרים - כולם ישראלים.

אף שהדבר נבע בין השאר מאילוצי הקורונה, שמקשים מאוד להביא ארצה זמרים אורחים מחו"ל, יש בהפקה כלישראלית הרבה סיבות לגאווה מקומית. מתברר פתאום שיש בארץ זמרים וזמרות טובים דיים. על האנסמבל הישראלי המוכשר מנצח מנהלה האמנותי של האופרה הישראלית, דן אטינגר, שגם הוא ליהוק מעט מפתיע לאופרה של בליני.

"מי שמכיר אותי יודע שאני לא מרבה לנצח על אופרה 'בל קנטו' (אסתטיקת שירה שפרחה באיטליה במאה ה־91, מ"א), וזה מעט מוזר כי אני בעצמי זמר", אומר אטינגר. "במהלך הקריירה שלי התרכזתי ברפרטואר אחר, ולאו דווקא מתוך בחירה. עולם האופרה אוהב לקטלג מנצחים, ואותי קטלגו הרבה פעמים כמומחה לרפרטואר גרמני או לרפטואר רומנטי איטלקי, ובאמת במהלך הקריירה שלי כמעט לא ניצחתי על אופרות 'בל קנטו'. גם הפעם הייתי אמור לנצח על 'האיטלקייה באלג'יר' שעלתה בחודש שעבר, אבל בגלל כל מיני אילוצים מצאתי את עצמי מנצח דווקא על 'רומיאו ויוליה', לראשונה בקריירה שלי".

אטינגר וצוות הזמרים כולו ניגשים ליצירת המופת של בליני בפעם הראשונה. "יש משהו נורא מיוחד בראשוניות, בפגישה ראשונה עם יצירה. על האריות המפורסמות ביצירה ניצחתי פעמים רבות, אבל זו הפעם הראשונה שאני מתעמק בטקסט של בליני", הוא אומר.

על הקאסט הכל־ישראלי הוא אומר כי "זה עשוי להביא גם לשינוי תודעתי. למרות שהשילוב בין כוחות מקומיים לבינלאומיים הוא שילוב מפרה, צריך לזכור שיש לנו אנסמבל זמרים שלא נופל מכל אנסמבל בבתי האופרה בעולם".

"רומיאו ויוליה" מתרכזת כולה בקול האנושי. דקויות הדרמה של שייקספיר לא ממש עניינו את בליני, שהתעניין הרבה יותר בגבולות הביטוי הקולי. "יש משהו בסיסי, אבסולוטי, בשירה הזאת, וחלק מהתפקיד שלי כמנצח זה לשמור על הזמרים כדי שיוכלו לבצע את התפקידים כהלכה", אומר אטינגר. "הגוף של הזמרים הוא גם הכלי שלהם, ובכל פעם מחדש המנגנון הזה מעורר בי פליאה: איך ייתכן שקול עצום כזה מופק בצורה טבעית?"