העיתונאים בראו גולם עצום ובלתי מתפקד המודבק בעזרת סיכות שדכן וסלוטייפ ונשען על קולות אנטי ציוניים, והם יודעים את זה. אבל הם חייבים להוכיח שהוא מפואר וחינני

הבשורה הגיעה אל המסכים. סוףבסוף הוסרה הסכנה על חופש העיתונות, והדמוקרטיה ניצלה. לכן יכלו עיתונאי ישראל לצאת ממאורותיהם ולהאיר את עיב נינו במרכולתם. כידוע, אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר, ועל כן העיתונות הנושכת הישראלית הבזיב קה השבוע בסדרת סקופים מרהיבה שגורמת לפרשת ווטרגייט להיראות כמו מבזק במקומון "קול הקריות". ואילו חשיפות:

מורן אזולאי חשפה שביומה הראשון והשני כשרה, מרב מיכאלי נצפתה כשהיא "משוחחת עם העובדים, שואלת על עבודתם ועל תחושותיהם בתפקיד", ואז עלתה על רכבת וצולמה כשהיא "משוחחת עם נוסב עים". אבל רכבת זה לחלשים, הכתבת ענבל טויזר הפציצה עם תמונה של השרה מירב כהן באוטובוס "כאחד האדם" (ציטוט אמיתי). השאירו את הממחטות בחוץ: למרות הרף העצום, כתבת "הארץ" נעה לנב דאו הצליחה להתעלות עם תמונה של זנדברג, שרת הסביבה החדשה שלנו, תחת הכותרת "יפה לה ירוק".

וזה רק מתאבן. באולפן שישי הצטיינו עם הכוב תר "תקדים: שרים שאוהבים את התפקיד". זה באמת קרה. הכתבה שרדה את כל שדרות העריכה והפיקוח, ויצאה לפועל כשיועז הנדל הוא הפנים שלה, בצליב לה מסוקסת מתחת למים. בב21N הוחלט לנצח בקרב עם "שר התיירות הכי חתיך שהיה לנו" (ציטוט של בנט) + תמונה חשופת חזה של יואל רזבוזוב המסוקס.

וכך זה נמשך (שוב, לא המצאנו כלום): "ההרגלים הבריאים של גוש השינוי", "טקסט מטורף של אלקין!" וגם כתבת וידאו על "האביר של בנט" כשאביר קארה מפציע מאחורי הילה קורח כשהוא רכוב על סוס (הבב נתם? כי הוא אביר) ועוד.

על כולם התעלה כמובן נפתלי בנט, ב"פרסום ראב שון" של נחמה דואק כשהחליט לעשות מעשה בלתי נתפס, ולהתקשר לחברי הקואליציה כדי לשאול לשב לומם. "אם היה לו זמן", אמר לי גורם בכיר המתגורר בתוך הראש שלי, "הוא גם היה מקריא להם סיפור, אבל אתה יודע - אין זמן. ביידן בממתינה". וכך זה נמשך: דיווחים רציניים וחסרי בושה.

אבל צחוק בצד. עולה שאלה רצינית, בטח מצד כותב שורות אלו, שפגש ומכיר חלק מהכתבים המוזכרים כאן ויודע שלפחות חלקם אנשי מקצוע רציניים: הם לא מתפדחים להעלות ידיעות כאלו? אפילו לא קצת? ובכן, התשובה היא לא. לפחות לא כלפי חוץ.

הסיבה היא ש"ממשלת השינוי" היא ממשלה שנוב צרה, נהגתה וגם הורכבה בידי אותה ברנז'ה. מחוץ לכותלי האולפנים והפורטלים אין לממשלה הזו רוב בישראל. לראש הממשלה עצמו אין אפילו רוב בקרב הרוב הזעיר של מצביעיו, שאותם, אגב, הוא השליך כלאחר יד לטובת עוד כתבת חשיפה על כך שהוא "עובד 17 שעות ביממה ובודד, זהו המחיר שאותו משלם ראש ממשלה בישראל" .)N12(

אותם עיתונאים בראו גולם עצום ובלתי מתפקד שמודבק בעזרת סיכות שדכן וסלוטייפ ונשען על קולות אנטיבציוניים, והם יודעים את זה. אבל הם חייבים להוכיח שהוא מפואר ואמיתי, שהוא מייצג, עממי, משלנו, אהוב. אם הם לא יעשו את זה, ייחשף הבלוף: אין באמת דבר כזה "ממשלת ריפוי", וביחד איתו הם ייחשפו כבלופרים.