עיתון ישראל היום

כן, זה גם אנטישמי

עלי עדי עלי עדי הוא פעיל פוליטי וחברתי ובעל תואר בכלכלה ובקולנוע

את הכעס על מדינת ישראל אני מכיר מקרוב, כי היה לי אותו, כילד שגדל בחינוך ערבי בכפר בדואי. אני מכיר את הכעס הזה מקרוב כי אני שומע אותו גם מערבים ברשתות החברתיות. לכן אני יכול להבין אותו.

נשמעת לאחרונה טענה ישראלית פופוליסטית שגורסת כי הכעס של הערבים על ישראל נובע בעצם מאנטישמיות, )אנטי יהודיות ליתר דיוק( ולא רק מתחושת דיכוי ומכאב לאומי. את הטענה הזאת דחיתי בעבר: הרי מי שיראה את שורות הגופות לאחר מלחמות ישראל עם לבנון ועזה, לא יכול שלא לחוש כעס וכאב. אבל היום, עד כמה שזה חסר אחריות להגיד דבר כזה בעת שבה חשוב מאוד להרגיע את הצדדים: אני אוכיח שהטענה הפופוליסטית היא נכונה.

מראות של מתים ושל הרס במלחמה מעוררים כל אדם בעל לב. אבל צריך להתבונן בהקשר הפוליטי הרחב של העניין: המזרח התיכון מוכה מלחמות. שורות של גופות ראינו בסוריה, בלבנון, במלחמת המפרץ, במ לחמת תימן סעודיה ועוד. איך התגובה הזועמת ביותר מופנית בעיקר אל עבר ישראל? התשובה שוכנת ברבדים עמוקים יותר מהשאלה הפוליטית.

כן, מקור הסכסוך שאנו רואים כיום הוא אנטישמיות. פשוט מאוד כי מה שמניע את חמאס ואת הצעירים להתקומם, זו אמונה מוטעית על מדינת ישראל ועל היהודים. אותם אנשים מאמינים שאם לא תוקפים את יש ראל, היא תהרוס את אל אקצא, וכי אין דרך אחרת לגונן עליו; שאם לא

נלחמים בשוטרים ישראלים בירושלים, הם ישלימו את הטיהור האתני בעיר. אותם אנשים מאמינים שאין מקום לערוצי הידברות ולמו"מ מדיני עם ישראל, שהיא "מבינה רק כוח". אותם אנשים, לכן, רואים בהתקוממות כדרך האחרונה לעמוד מול אותו בולדוזר ציוני מרושע.

והשקר הזה, שנבנה על שנאה עתיקת יומין ונטווה מסיפורי מעשיות, רחוק מאוד מהמציאות. מי שמקשיב ליהודים, ובקי ולו מעט בפוליטיקה הפנימית בישראל, מבין שאין למדינת ישראל אינטרס לפגוע באתרים היסטוריים, בטח שלא במסגדים בהר הבית. מי שמכיר את השיח הפ נים ישראלי מבין שישראלים הם עם שוחר חיים שמפחד ממלחמה, שאם עוזבים אותו לנפשו הוא לא יתקוף. מי שמכיר את המצב בישראל, מבין שישראל מבליגה על ירי טילים לשדרות וליישובי הדרום כבר שנים וזה מעיד על מדיניות הכלה, לא על תוקפנות יזומה.

את האמת הפשוטה הזאת לא יידע ערבי עד שלא ייצא מתיבת התהודה שבה גדל, שמסמנת את היהודי, שוב כמו פעמים רבות במהלך ההיסטו ריה, כאכזר חמדן ומחרחר מלחמות. ביום שהערבים יבינו שישראל מד ברת בשפת האדם, ולא בשפת הדם שהעולם הערבי למד לדבר בה, יהיה ניתן לגשר על הפערים הפוליטיים והטריטוריאליים באלף ואחד ערוצים אחרים, שלא נגמרים בשורות של גופות.

דעות

he-il

2021-05-18T07:00:00.0000000Z

2021-05-18T07:00:00.0000000Z

https://digital-edition.israelhayom.co.il/article/282303913028528

Israel Hayom