כך נראית מדינה ללא משילות: במשך ימים ארוכים נערכות פרעות ביהודי הערים המעורבות. בתי כנסת נשרפים וספרי תורה מחוללים. יהודי נשרף חי בעכו, אברך מושפל על ברכיו, מביט ברודפיו כמו בפולין. כבישי הארץ ריקים מפחד הפורעים. אבא ואמא נאבקים בחיות אדם התובעות את דם ילדיהם, הגיהינום נמצא במרחק טעות הקלדה ב .waze

עכשיו הכל בחוץ. הנשק החם שהיה בבתים, השנאה שמטפטפת שנים לאוזני הילדים. השקר הבוטה שעליו בנויה אשליית ה"דו קיום".

הציבור הישראלי יכול להמשיך ולשיר "להיות עם חופשי בארצנו" בשעה שפורעים חסרי עכבות מטילים עוצר על המדינה. הם אדוני הרחובות.

אם להיות מופתע ממשהו, זה מההפתעה עצמה. כולנו ניגשנו ליומנאי המשטרה להגיש תלונה בדרך לחברת הביטוח, אף אחד לא העלה על דעתו שמישהו יעיף מבט על התלונה עצמה. אין משטרה. ולמה שתהיה כאשר צמרת הארגון, במשך שנים, עסוקה בהלשנות הדדיות בין ני צבים, תלונות מוצדקות ותלונות שווא על הטרדות מיניות. מישהו באמת חשב שתחת צמרת רקובה כל כך יכול להתקיים איזשהו מנגנון מתפקד? אין משטרה.

הריקבון מתחיל מלמעלה. כשבעלי הבית האמיתיים של המדינה, אלה שאומרים "אסור" או "מותר", הם שופטי בג"ץ ולא נבחרי ציבור, אתה מקבל ראש ממשלה ללא שיניים, שר ללא שיניים ובאופן צפוי עד כאב - שוטר שעומד מול מחבל שמחזיק נשק חם רק בשביל לגלות שגם לו, לשוטר, אין שיניים. אותו השוטר יודע שגורלו ייחרץ על ידי יועצים משפטיים. זוכר איך חמש דקות לאחר פרסום פרשת אלאור אזריה הזדרזו הרמטכ"ל ושר הביטחון, בצעד מביש ונבזה, לנער מעל עצמם את החייל. במקום להעמיד עצמם חומת מגן בינו ובין ההמון, הזדרזו הפחדנים לתפוס מרחק.

שנים של תעמולת ארס כנגד מוסדות המדינה בשלו והגיעו לפרקן. כשערוצי הטלוויזיה מריצים מסע שקרים על אודות עם מפולג ומסוכסך, עלילות דם על מדינה בהתפרקות, מה לנו כי נלין על השוטר שמגיע לזירת פשע עם ציוד מלא ואפס מוטיבציה?

הציבור היהודי מושפל, מבוזה, משווע לראות את הצדק נעשה; את המחיר שנגבה בפועל, אבל הקריאות להתפטרות השר לביטחון הפנים הן לשפוך את התינוק עם המים. על אמיר אוחנה מוטלת כל האחריות לתיקון המצב, ועל כך ישפוט אותו הציבור, אבל להעניש אותו על ההפקרות של קודמו בתפקיד יהיה צעד מטופש ונפסד. לו היו שואלים אותי מי ראוי שיעמוד בראש המשרד שזקוק בדחיפות להחייאה ולשיקום הייתי אומר, גם היום, דווקא היום, אמיר אוחנה.

השינוי הגדול, השינוי האמיתי היחיד, הוא זה שכדאי שיתחולל אצל כולנו. השאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו היא איזה שוטר הוא רוצה לפגוש מהצד השני של .100 האם הוא רוצה מישהו שבא לע שות את העבודה המלוכלכת, יעלה מה שיעלה, או שהוא רוצה משטרה יפה וצודקת, מכילה ושוויונית, שעיקר דאגתה שמירה על זכויות הפרט ללא הבדל דת, מין, או נטייה לאלימות. אוכל לסיים רק ברמז: האופציה השנייה נוסתה, הביטו החוצה מהחלון.