פני עשר שנים חווה רן שפירא, עורך דין ומוזיקאי, את הפתגם "הסנדלר הולך יחף", על בשרו. שפירא ,)42( עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית, הגיע עם אשתו אלדנה, אז בת ,31 לבית החולים שיבא בתל השומר לקראת מאורע משמח - לידת בתם הבכורה מיה - אולם האירוע הפך למסוכן, מפחיד וטרגי.

לבני הזוג נולדה כאמור במזל טוב בת, אולם אלדנה סיימה את הלידה בתרדמת, וסביב השתלשלות האירועים עלו סימני שאלה רבים באשר לרשלנות רפואית, שהביאה אותם למצב החדש.

תקופה לא קלה עברה על המשפחה עד שהתעוררה אלדנה, אחרי כחודש וחצי, יצאה למסע שיקום מעורר השראה וחזרה לאחר יותר משנה לבית בחולון, שבו התא המשפחתי נדרש להסתגל לשגרה חדשה. לאורך כל הדרך תמך בה שפירא ועודד אותה, הפך את הבית לקן חם ואוהב, ובעיקר נשען על מה שהציל אותו מאז היה ילד בן 14 - המוזיקה. לצד עבודתו בעולם המשפט והמאבק היומיומי שלו עבור נפגעי רשלנות רפואית, הוא מעולם לא זנח את התשוקה האמיתית של חייו, שאותה הוא חוגג היום עם אלבום חדש (רביעי במספר) בשם "כמה שורות", שמספר את סיפור חייו בצלילים.

"אלדנה, שהיתה החברה הראשונה שלי, קנתה לי בגיל 14 את הגיטרה החשמלית הראשונה שלי. קודם ניגנתי בגיטרה קלאסית", הוא מספר איך הכל התחיל. "הוריי בדיוק הודיעו על פרידה, וכילד בן ,14 שמחפש את עצמו ומתבגר מהר בגלל הסיטואציה, מצאתי במוזיקה מפלט".

"ילד עם נפש שבירה"

"כמו ילד מתלהב, הייתי כותב מילים של שירים שהשפיעו עלי על קירות החדר, למשל שירים של פינק פלויד ורדיו הד", הוא צוחק, "ובמקביל כל הזמן כתבתי והלחנתי. הבנתי שהמוזיקה מחזיקה אותי. הייתי ילד עם נפש שבירה שהמוזיקה היתה לו לחבל הצלה, וידעתי שזה לתמיד. למדתי במגמת ספורט בתיכון נווה שרת בחולון, אבל זה היה בשילוב של מגמת המוזיקה, ככה שהופעתי בקונצרטים של המגמה.

"לפני הצבא הציעו לנו להיות בגרעין נח"ל שהמטרה שלו לעזור לבני נוער בסיכון באמצעות המוזיקה, ובמקביל לעשות שירות קרבי מלא בגדוד .50 אחרי קורס חובשים קרביים עברנו לשנת משימה תוך כדי השירות (מה שלימים מכונה שנת שירות) ועבדנו בלוד עם בני נוער בסיכון, שלהם סייענו באמצעות מוזיקה. יצרנו איתם קשרים חברתיים והובלנו אותם לעתיד טוב יותר, וזה היה מדהים.

"יום אחרי הצבא נרשמתי ללימודי מוזיקה בבית הספר רימון, במגמת הלחנה ועיבוד, למרות שחששתי מהלימודים כי הפורמליזציה לא עושה לי טוב בדרך כלל. אהבתי את החופש, לא אהבתי חוקים, ובאמת כעבור שנה, למרות שזה בית ספר מדהים שנתן לי המון כלים, עזבתי. הבנתי שבישראל, אם אני רוצה להתעסק במוזיקה וגם להתפרנס בכבוד, אני צריך לחפש מקצוע שבו גם אשמור על יצירתיות". ובחרת דווקא במשפטים? "תתפלאי, אבל גיליתי במשפטים מקום לביטוי עצמי כמעט מוחלט. אחרי שלומדים את הבסיס, אפשר לקחת את המקצוע הזה לאיזה כיוון שרוצים. ידעתי שזה מקצוע מכובד שאני גם יכול לעזור דרכו לאנשים ודרך זה לרפא את עצמי, וגם לשמור על היצירתיות. נמשכתי אוטומטית לתחום הנזיקין, הרגשתי שזה התחום היחיד שבו אני באמת עוזר לאנשים ושגם יש בו יצירתיות. בתוך זה התמחיתי ברשלנות רפואית, תחום מאוד אינטליגנטי בעיניי, שבו אתה צריך להיות אובר יצירתי ולקרוא דברים שקשורים לרפואה. התחלתי ללמוד במקביל להקלטת האלבום הראשון, 'מתחיל לרוץ', שיצא 2005־ב בחברת הד ארצי, בהפקה מוזיקלית של טל שגב".

שפירא התגלה כמטאור בעולם המשפט. עם תום לימודיו 2007־ב עשה סטאז' באחד המשרדים הגדולים בארץ, נשאר שם כשנה ולאחר מכן הקים משרד עצמאי עם שותף, רפאל אלמוג, בשם "אלמוג שפירא". מה שהתחיל כמשרד קטן בתל אביב הפך מאז לאחד המשרדים הגדולים והמובילים בתחום הנזיקין כיום.

בעולם המוזיקה, הוא גילה שהדרך קצת יותר קשה. למרות זאת, עם אמונה עצמית, כישרון, עבודה קשה והמון קסם אישי, הצליח לסלול לעצמו את הדרך.

אנחנו נפגשים ב"פאפאיתו" בתל אביב, מתחם חזרות והופעות בניהולו של איתי בן מרגי, חבר ילדות של שפירא שגם הפיק לו את האלבום החדש. "איתי הוא מפיק מוזיקלי בחסד ויש לו כישרון טבעי ונדיר. הוא חבר קרוב שמלווה אותי בחיי עוד מתקופת התיכון, ובמקביל הוא תמיד תמך בי והיה שם איתי בכל הדרך המוזיקלית שלי, החל מהאלבום הראשון ועד היום. לא זכורה לי הופעה אחת שבה איתי לא היה לצידי, ואני גם לא רואה מצב שתהיה כזו. ממש שמחתי כשאיתי התחבר לשירים והסכים להפיק את האלבום החדש, 'כמה שורות'".

בוא נחזור רגע לאלבום הראשון. אתה מוציא אותו ובטוח שזהו? אתה הולך לכבוש את תחנות הרדיו ואת העולם?

"הייתי ילד בן 26 שמוציא אלבום ראשון ובטוח שהקהל ייחשף לשירים שלי ובעצם אשיג את מה שחלמתי עליו, אבל מגלה שהעולם לא ישב וחיכה לשירים של רן שפירא. למרות שהיו הופעות כל הזמן, הדיסק נמכר בעיקר בהופעות, ומעט עותקים נמכרו בחוץ. גיליתי את העולם האמיתי, שהיום אני חי אותו. זה לא היה מאכזב, אלא יותר מחנך.

"לא ראיתי את זה כמרוץ. גילה אלמגור אמרה פעם שמוזיקה ומשחק הם דברים שאם אתה יכול לא לעשות, אל תעשה - והיא צדקה. אני לא יכול לא לעשות את זה. אין לי שליטה. זה לא משהו בעל ערך כלכלי או חומרי, אלא ערך נפשי, רוחני ואמנותי, וזה הכי חשוב".

לא סתם שפירא מדבר על הרוח ועל הנפש. המוזיקה היתה המרפא והאור בתקופות חשוכות שידע בחייו. 2008־ב התחתן עם אלדנה, חברתו הראשונה מהילדות (במשך השנים נפרדו השניים לתקופה, אך נשארו חברים טובים ובשלב מסוים חזרו והחליטו להקים בית ומשפחה), והשניים התחילו את החיים כזוג צעיר, עורך דין בתחילת הקריירה שהוציא אלבום ראשון ומנהלת מותג בקוקה־קולה ישראל, החברה המרכזית למשקאות, שלדבריו "ייעדו אותה לתפקיד מאוד בכיר מהר מאוד, היא סוג של גאון". בתוך קצת יותר משנה נכנסה אלדנה להיריון, וכשהיתה בשבוע ה־03 הודיעה לו יום בהיר אחד שהיא נוסעת לבית החולים תל השומר.

"אלדי אמרה לי שמצאו לה קצת חלבון בשתן, אבל שהכל בסדר ושאין צורך שאבוא", הוא נזכר ביום שהפך את חייו ואת חיי משפחתו על פיהם. "ולמרות זאת מובן שמייד עזבתי הכל ובאתי. בבית החולים אמרו לנו שהחלבון גבוה ושהם מעדיפים שהיא תישאר שם להשגחה".

"אחרי חודש וחצי בשיקום, הדבר הראשון שעשיתי היה לקחת את מיה ולשים אותה על אלדי. אמרתי לה 'תכירי, זו הבת שלך, קחי ממנה כוחות, תראי על מה את נלחמת'. ואלדי קמה, התחילה ללכת, להקשיב, לדבר"