"אף שלא לקחתי על עצמי שליחות לחבר בין חלקי העם, אולי אני ממלא חלל שקיים" אחרי שהפך בגיל 83 לכוכב רשת עם מאות אלפי צפיות לסרטונים בעמוד הפייסבוק שלו, יורם טהרלב נשאר בקונצנזוס הישראלי מי שנחשב לא פעם כמגשר בין דתיות לחילוניות, מסביר את ההשפעה של רבני תור הזהב בספרד על כתיבתו: "הם לא הרגישו מחויבות לשום הגבלות ועסקו בכל" כיום, לצד ההופעות והפעילות במדיה, שיריו זוכים לחידושים במסגרת פרויקט "יעלה ויבוא", ולראשונה הוא אף הקליט שיר בקולו

גיל 83 יורם טהרלב הוא קונצנזוס כלשישש ראלי, מהמעטים שעוד נותרו לנו. אוהבי זמר עברי רואים בו את אחד מגדולי המש שוררים והפזמונאים שקמו לנו, גם באיכות הכתיבה וגם במספר השירים שכתב, ששרדו את מבחן הזמן. דתיים וחרדים מתעמקים בשיריו ובסש פריו האמוניים. דורות של ילדים ממשיכים לגדול על ספרי הילדים ושירי הילדים שלו, חובבי שירה לא מפספסים את ספריו כמו "משק יגור, טיוטה" ואת "הנשיקה הראשונה" ו"שיישאר בינינו" הארוטי, וחוש בבי הומור צוחקים מהבדיחות שלו במופעי סטנדשאפ שאיתם הוא ממשיך להופיע ברחבי הארץ.

זפזופ בין תחנות הרדיו בשבת, בדרך לביתו שבש מרכז תל אביב, מוכיח שמדובר אכן באחד הכותבים הפוריים והמצליחים בתולדות המוזיקה הישראלית בכלל והזמר העברי בפרט. גידי גוב שר "יעלה ויבוא", ירדנה ארזי עונה לו עם "שהשמש תעבור עלי", החש לונות הגבוהים אומרים לה "אינך יכולה", דודו טסה מחדש את "היה לי חבר, היה לי אח", חוה אלברשש טיין צועדת "בשביל אל הבריכות", רבקה זהר אחריה ב"הדרך אל הכפר", יהורם גאון מזמר "בפרדס ליד השוקת" והרצף נמשך עם "הורה", "עוד לא תמו כל פלאייך" ו"קום והתהלך בארץ" - רשימה חלקית מאוד של דוגמיות מרפרטואר הלהיטים העצום שיצר.

שעת בוקר בדירה שמעל כיכר המדינה. לבוש בג'ינס ובחולצה כחולה, עם הזקן הלבן והבלורית הלש בנה הנצחיים, טהרלב שותה כוס תה ומפקפק במונח קונצנזוס. "יש הרבה אנשים שכועסים עלי", הוא אומר בחיוך. "למשל, המשפחות של מייסדי פתח תקווה. לפני יותר מש05 שנה כתבתי את 'הבלדה על יואל מוישה סלומון ושלושת רעיו' שהלחין שלום חנוך ושר אריק איינשטיין. כתבתי שם איך חבריו למסע חוזרים ליפו וסלומון נשאר לבד על הגבעה בלילה, וההמשך מיסטי - צומחות לו כנפי ציפור, הוא נעלם ולמחרת העמק נמלא ציוץ ציפורים".

אז איפה הכעס?

"המשפחות של אותם מייסדי פתח תקווה נאבקו בשיר והוציאו ספרים, כדי להוכיח שהמסופר בו הוא לא האמת ההיסטורית ושאבותיהם לא ברחו. יש כאלה שטוענים שהיו שם שישה או שבעה, ולא חמישה, אבל השיר יותר חזק מהכל, והכיכר בפתח תקווה נקראת 'כיכר חמשת הרוכבים'".

איך התחושה להיות זה שבכוח שיר שכתב, כותב את ההיסטוריה?

"כיף גדול, אני מבסוט. תשמע, נפגשתי לא פעם עם לוחמים מגבעת התחמושת לצורך צילומים וכתש בות. והם מתווכחים כמה לוחמים היו שם בקרב. אני כתבתי 'מאה וכמה בחורים' ויש כאלה שאומרים ,200 אולי .300 אמרתי להם - אתם בעצמכם לא יודעים, רק היסטוריונים שיחקרו יידעו, אבל מה שיישאר חרוט בהיסטוריה זה שהיו שם מאה וכמה, כי זה מה שכתוב בשיר.

"הרי גבעת התחמושת, במרכז ירושלים, זה אתר נהדר לנדל"ן, והיו מקומות שהיו בהם קרבות קשים לא פחות, אבל מוטה גור, כשהיה רמטכ"ל, אמר בעש צמו שהסיבה שהחליטו להפוך דווקא את גבעת התש חמושת לאתר הנצחה שבו משביעים לוחמים - היא השיר. זה שיר שמושמע ברדיו אולי עשר פעמים בשנה, לא יותר, אבל כולם מכירים אותו. לדעתי זה שיר המלחמה הכי חזק שנכתב בישראל, ואני אומר את זה בצניעות". באילו עוד שירים שלך אתה ממש גאה? "תראה, אני גדלתי בקיבוץ יגור, למרגלות הכרש מל. אני חושב שאין ישראלי שנוסע בכביש מעפולה לחיפה ולא נזכר ב'ההר הירוק תמיד', שהוא השיר שהכי מזוהה עם הכרמל. אז אהבת הארץ היא באמת עניין מרכזי אצלי. סיפרתי פעם שיש אצלי בשירים כמאה אזכורים של מקומות בארץ, צמחים, עצים, חיות - בשמותיהם. נכון, גם כתבתי מעיין, שדה, גבעה, הר, אבל הקפדתי להזכיר דברים בשמותיהם, וזה יוצר אמינות בכתיבה".

הפכת למזוהה מאוד עם שירי נוסטלגיה לארץ ישראל.

"את רובם כתבתי בשנות הש08, בפרק השני של הכתיבה שלי, כגעגועים לילדותי בקיבוץ. זה לא מפריע לי, כי יש לי מנעד רחב מאוד. כתבתי למשל את 'בואי נשוב אל הטנגו', 'חשמל זורם בכפות ידיך', 'אתה לי ארץ' שהוא מבחינתי שיר אהבה ארוטי, 'ישנן בנות', 'הוא לא כל כך חכם' - שירי אהבה ותשוקה ושובבות מנקודת מבט נשית, שזה טריק שאפשר לי להכניס הומור וקריצה". אתה מרגיש שהטבעת חותם? "אני לא זה שצריך להגיד אם הטבעתי חותם. אני חושב שהצלחתי בשירי הלהקות הצבאיות לתאר את התקופה, ויש את הבלדות שנשארו, ושירי הילדים, שאין גן ילדים בלי 'הדגל שלי הוא כחול ולבן' ומש גיעות אלי שאלות למה המדבר לבן, ואנשים עדיין אוהבים את 'כולם הלכו לג'מבו' ואת 'ברבאבא' ו'אבא, אמא וארץ ישראל', ואת 'שיר המשפחה', שאגב, קיבש לתי עליו ביקורת, למה אין בו אמא. אז עניתי שהשיר מתחיל משני הורים, ומבחינתי, בזמן כתיבת השיר, שני הורים זה אבא ואמא". מי היה המודל שלך ככותב? "בכתיבה הושפעתי בעיקר מאלתרמן, אפשר להגיד גם חיים חפר. כשאני מסתכל כיום על רוחב היצירה שלי - שירים במגוון נושאים, ספרים שעוסקים בארון הספרים היהודי, ספרי שירה, ספרי ילדים, ספרים על אהבה, מופעים שעיקרם הומור - בצניעות אני אומר שאין בתרבות הישראלית מישהו עם מנעד כתיבה רחב כמוני, אז מהבחינה הזו הטבעתי חותם, חרשש תי שדה באדמת הארץ. ומבחינתי המודל שלי אלה משוררי תור הזהב של ספרד, כמו רבי יהודה הלוי, אברהם אבן עזרא". למה דווקא הם? "הם היו גם רבנים וגם כתבו ספרים, שירי אהבה, שירי תשוקה. ריה"ל כתב אפילו שירי אהבה לנש ערים, והוא כתב גם את ספר 'הכוזרי', הכל תמצא שם. הם לא הרגישו מחויבות לשום הגבלות ועסקו בהכל, למרות שהמקור שלהם היה דתי. ככה אני מרש גיש לגבי היצירה שלי, עם פתיחות למרחב גדול של עשייה ויצירה. אני כל חיי מנסה לחפש דברים שעוד לא עשיתי ולברוח מהקרקע הבטוחה למקום אחר".

הפסקת לכתוב פזמונים לפני כ־53 שנה כי נמאס לך?

"גדלתי בקיבוץ יגור, למרגלות הכרמל. אני חושב שאין ישראלי שנוסע בכביש מעפולה לחיפה ולא נזכר ב'ההר הירוק תמיד', שהוא השיר שהכי מזוהה עם הכרמל. אז אהבת הארץ היא באמת עניין מרכזי ומשמעותי אצלי"

"אנשים מוצאים בשירים שלי דברים שלא ידעתי שקיימים. אישה דתייה אמרה לי שהם שרים את 'על כפיו יביא' בזמירות שבת, כי זה שיר על דוד המלך, למרות שהוא על אליהו הנביא. בחומרים מסוימים שלי הקהל הדתי ער לניואנסים יותר מהקהל החילוני"

יורם טהרלב ורעייתו בתיה

"כי הרגשתי שכתבתי מספיק ושהיתרון היחסי שלי הולך ונעלם. כתיבת פזמונים היא עניין לאנ שים צעירים, כי המוזיקה משתנה כל הזמן, ואני לא נמצא בקצב הזה של ההשתנות. אז למה לי להיות שם, כשאני הולך ומאבד גובה?"

יש שירים שאתה מקנא שלא אתה כתבת?

"בוודאי. למשל 'אגדת דשא' של מאיר אריאל, או 'אני גיטרה' של נעמי שמר ו'שיר השכונה' של חיים חפר. חיים חפר ונעמי שמר פזמונאים יותר גדולים ממני. אני מאוד מעריך את יענקל'ה רוטבליט ורחל שפירא, ומאוד אוהב את דני סנדרסון ודני רובס. אני המלצתי על סנדרסון לפרס אקו"ם למפעל חיים ככותב, מבלי שהוא היה בכלל מועמד".

טהרלב עבד במשך השנים עם עשרות זמרים, לה קות, מלחינים ומפיקים, אבל אומר שמעולם לא היה שייך לבוהמה, למרות קשרים טובים עם דמויות בו לטות, כמו אברהם דשא פשנל ובני אמדורסקי. "הם לא היו חברים שלי. לא רציתי להיות מעורב, לא השתייכתי לחבורות, זה לא אני. גם גרתי בתל אביב תקופות קצרות. נדדתי לראשון לציון, פתח תקווה, יהוד והרצליה".

בין קודש לחול

בגילו טהרלב סובל מכאבי גב שלא מרפים ומ קשים עליו את התנועה. ובכל זאת, הוא לא מוותר על ישיבה יומיומית על הספסל הסמוך לביתו, תוך כדי עישון סיגר, וכמובן על יציאה להופעות, שבהן הוא מציג את שיריו ומספר דרכם על הארץ והמדינה בדרך הומוריסטית. "להופעות אני נוסע ביי הוק וביי קרוק", הוא אומר בחיוך ובשפה אופיינית, "הן מחיות את נפשי. אני רואה את הקהל וכאבי הגב נעלמים לי לשעתיים". אם בעבר הלא רחוק היה מופיע בכ 180 הופעות בשנה, כרגע הוא בקצב של 10-8 הופעות בחודש, חלקן הופעות קטנות בהרכב מצומצם שכולל עוד נגן וזמר, וחלקן הופעות בהרכב מורחב עם כמה משתתפים על הבמה.

יום לפני פגישתנו, הופיע טהרלב בכפר אדומים שמעבר לקו הירוק, הופעה בבית פרטי שנכחה בה גם נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, בעצמה בוגרת הלהקות הצבאיות. "היא היתה אור חת של בעלת הבית שחגגה יום הולדת. חיות היתה חברה בלהקת פיקוד מרכז, אבל ללהקה שהיא היתה חברה בה כבר לא כתבתי, אלא עברתי לכתוב ללהקת חיל הים", נזכר טהרלב. הרפרטואר הצבאי שלו, אגב, מרשים גם הוא: "תמיד עולה המנגינה", "שירו של צנחן", "המלח שלי", "הוא פשוט שריונר", "אנשי הדממה", "יידישע פיראטן", "חסקה", "שיריונים ,"69 רשימה חלקית.

"הקהל בהופעה הזאת היה אינטליגנטי", הוא מאבחן, "אני יודע לזהות די בתחילת המופע אם מדובר בקהל מספיק אינטליגנטי כדי להבין את הניואנסים של הסיפורים והבדיחות, ולפי זה אני מתאים את ההופעה. זה לא שקהל אחר לא נהנה - אבל הוא פחות יזרום איתי. אני גם מתאים את עצמי למידת הדתיות של הקהל. כשהופעתי בכפר חב"ד, או כשאני מופיע לקהל דתי, אני מוריד מהמופע את כל החלקים שעוסקים בבינו לבינה, קטעים של ארוטיקה מהספר 'הנשיקה הראשונה'".

וקהל דתי מכיר ואוהב אותו. חוקר הזמר העברי אליהו הכהן הגדיר את טהרלב ככותב החילוני שהכי מחובר ליהדות בשיריו ובספריו. הוא כתב ספרי מוסר ורוחניות יהודית, ספרי פירושים לפרשת השבוע ולמסכת אבות וספר על הנשים בתנ"ך. לצידם כתב שירים על דמויות כמו משה, נוח, אליהו הנביא, יונה הנביא, מלאך מסולם יעקב ואת "בלדה על סוס עם כתם על המצח". מפתיע שכל אלה מגיעים מצד חי לוני שמעיד על עצמו שהוא כלל לא מאמין באלוהים. "בקיבוץ למדנו המון תנ"ך, ובנעוריי קיבלתי במתנה את ספר האגדה של ביאליק ורבניצקי", הוא נזכר. "אני אוטודידקט, במהלך השנים קראתי המון ספרים מארון הספרים היהודי, בעיקר ספרות המוסר והחוכ מה. שמע, זו הספרות העתיקה שלנו, אין לנו אחרת".

והחיבור החזק הזה לספרות היהודית לא גורם לך להאמין?

"לא, אני לא אדם מאמין, אני אוכל טריפות, אבל זה מרתק אותי אינטלקטואלית. יש לי שיר פחות מוכר בשם 'להיות יהודי', שפותח במילים: 'להתחיל מארם נהריים, לעבור בכבשן האש, ולצאת למסע הנצח, עם מים ולחם יבש. לעקוד את הבן, את הילד, כמו לגדוע תקווה אחרונה, ולשלוח אליו מאכלת, שנה אחרי שנה'. ומישהי סיפרה לי שבסניף שלה של בני עקיבא, השיר היה כתוב בגדול על הקיר".

מפריע לך ששירים כאלה מקבלים ייחוס או ני כוס, שאולי הוא פוליטי?

"ממש לא. אני מודע לזה ששירים שלי מגיעים לקבוצות שונות באוכלוסייה, גם אם הן קטנות, והם מאוד יקרים לאותן קבוצות. יש לי שיר בשם 'אגדת הל"ה' ששרו צמד רעים. הוא פחות מוכר, אבל כל מי שקשור לגוש עציון מכיר אותו. יש לי שיר בשם 'סתיו לבן', שמוכר רק למי שרוקדים ריקודי עם. כל מי שרוקד - מכיר אותו, אבל רק הם".

לך יש שיוך פוליטי?

"אני גדלתי במחנה הסוציאליזם ונשמתי שייכת לשם. אני מצביע בבחירות, אבל מעולם לא הייתי מעורב פוליטית ולא רציתי להיות מעורב בקבוצות פוליטיות".

בניגוד לאחרים מהמחנה הפוליטי שלו, לטהרלב אין בעיה להופיע מעבר לקו הירוק. "אין לי שום בעיה להופיע בכל מקום, אם זה לא מסוכן. בתקו פות מסוימות, אם זה מסוכן - אני מבקש שישלחו רכב ממוגן כדי לאסוף אותנו מעד איפה שאפשר להיכנס. הופעתי במחנות הקיץ של תנועת הנוער הדתית 'עזרא'. זה הקהל שלי. אני מעולם לא החר מתי אף אחד".

וכששיר שלך מנוכס למחנה פוליטי מסוים, זה מפריע לך?

"לא. בשיר 'אין כבר דרך חזרה' יש את השורה 'הם קראו לפלשתינה - ישראל'. בהופעות שלי יש קבוצות של מתנחלים, שכאשר הם שרים את השורה הזו הם קמים עם דגל ישראל שהביאו איתם מהבית. זה לא שייך למה שאני כתבתי, אבל הם מאמצים את השיר אליהם עם הפרשנות שלהם.

"אנשים גם מוצאים בשירים שלי דברים שלא יד עתי שקיימים. אישה דתייה אמרה לי שהם שרים את 'על כפיו יביא' בזמירות שבת, כי זה שיר על דוד המלך. תיקנתי אותה ואמרתי לה שזה על אליהו הנ ביא, ואז היא ציטטה לי: 'הוא בונה את העיר כבר 70 שנה. והוא חולם כי כמו שאת העיר בנה, יניח למקדש את אבן הפינה'. דוד המלך חי 70 שנה וחלם להניח למקדש את אבן הפינה ולא זכה - אז מבחינתם זה על דוד המלך. בחומרים מסוימים שלי, הקהל הדתי ער לניואנסים יותר מהקהל החילוני".

הוא מספר איך הגדיל והסכים לשנות מילים בלהיט הענק "שהשמש תעבור עלי" עבור הזמר האמוני אב רהם פריד. "המילה 'אהבה' בבית האחרון לא התאימה לו, בגלל הקהל שלו, אז שיניתי מ'האהבה הישנה' ל'הבאר הנושנה', ובמקום 'עת אהבתי פעם ראשו נה' שיניתי ל'עוד נובעת כבראשונה'. זה לא אכפת לי, אני רוצה שזה יגיע לקהל. שמע, כשהזמינו את טשרניחובסקי להקריא את 'הוי ארצי, מולדתי' בקו נגרס הציוני, הוא שינה את השיר והפך אותו ליותר אופטימי, כי המקור היה מאוד פסימי, כי זה המסר שרצו שהוא יעביר".

פירושיו של טהרלב לפרשת השבוע מככבים בעת האחרונה בדף הפייסבוק שלו, המונה 36 אלף עוקבים. מדי שישי מפרסמת בו אשתו, בתיה קינן, את הפי רוש הרלוונטי לאותו השבוע מספרו "שמחת תורה", וכל פרסום גורר מאות תגובות הכוללות מחמאות, דיונים וויכוחים. "בפרשנות שלי יש הומור, שזה חסר בפרשנויות של פרשנים ורבנים שאנחנו מכירים, שהם לא מספיק יצירתיים או שהם לא רוצים להע ביר הומור. יש אצלי גם חידושי תורה - כתוב 'יצחק בן אברהם' ואחרי זה 'ואברהם הוליד את יצחק', למה הכפילות? כיוון שמי שמתגייר מקבל את השם 'בן אברהם' ואברהם גייר כ 300 איש, אז הוסיפו שא ברהם הוליד אותו, כדי שלא יחשבו בטעות שיצחק גויר. סיפרתי פירושים כאלה באיזשהו כנס בט' באב,