מי מאיתנו חושב על החקלאות בכלל, או על החקלאים בפרט, כאשר מפגיזים מעזה, או כשיש אלימות ברחובות המגזר הערבי? נודה על האמת, רובנו לא מבינים ולא רואים את הקשר בין החקלאות לביטחון המדינה; ומי שלא רואה את הקשר בפועל, יתקשה להבין.

החקלאות בישראל, יחד עם אלפי החקלאים המגדלים את כל התוצרת החקלאית, קשורה מאוד לביטחון. מאז קום המדינה, ואפילו לפני, הקיבוצים והמושבים הם אלה שקבעו את הגבולות האמיתיים של המדינה. במקום שבו הראינו נוכחות פיזית, נסענו בשבילים ובדרכים, עבדנו וגידלנו – שם נקבעו הגבולות בפועל.

ומי הם אותם אלה שאני מכנה "הראינו, נסענו"? קומץ קטן של אנשים חדורי אמונה ויכולת התמודדות בלתי נתפסת כמעט, שנאחזים בקרקע ומאפשרים לנו שני דברים כל כך חשובים: מזון וביטחון.

הקשר לביטחון נמשך עם האירועים הנוכחיים. היציאה לשדות נעצרת, פועלים מהמגזר הערבי לא מגיעים לעבודה (מזל שיש לפחות טכנולוגיית השקיה מרחוק, שבזכותה הצמחים לא מתייבשים, ואיתם הפרי שעמלו לגדל), אי אפשר לקטוף את התוצרת שגדלה, מפני שהיא דורשת נוכחות פיזית של עובדים, וזה מסוכן או שאין (מספיק) עובדים. וכך, לעתים תכופות מדי, עמל של כשלושה חודשים של הכנת הקרקע, זריעה, השקיה ודישון פשוט יורד לטמיון בגלל אירוע ביטחוני, שעשוי להיות קצר – כמה ימים – אבל עדיין מאוחר מדיי בשביל החקלאים. ושוב, החקלאים בפריפריה הגיאוגרפית לא יכולים לקטוף, ובין חוליית משגרים מעזה לחמסין או לטנק שחונה על השדה – הביטחון והחקלאות תמיד משולבים זה בזה.

צו השעה: לסייע לחקלאים

ארגון לקט ישראל עובד עם החקלאים במשך כל ימות השנה ומקבל עודפי תוצרת שלא ניתן לשווקם, ומעבירם לנזקקים. החיבור הזה בין ביטחון–חקלאות-ביטחון תזונתי הוא לא דבר חדש. חקלאים תמיד תרמו תוצרת חקלאית, ולקראת חג השבועות, חג הקציר, אף מצווים בלקט, שארית ופאה. מתקופת המקרא, שבה יכלו הנזקקים להגיע לשדות ולקטוף, או לאסוף כמה שיבולים לצרכיהם הפרטיים, השתנתה החקלאות והיום מדובר לא רק בחיטים, אלא בתוצרת מגוונת ובכמויות של משאיות רבות. המצקצקים יאמרו: "למה יש עודפים? שיגדלו מה שצריך". הריאליסטים יענו, שכמו שאירועים ביטחוניים הם בדרך כלל לא צפויים, כך גם החקלאות וההשפעות מזג האוויר לא ברורות, ואנו, הצרכנים, לא נסבול מחסור. לכן, תמיד יהיו עודפים, וטוב שכך. השאלה היא מה עושים איתם.

החקלאים תומכים בביטחון הפיזי של קיום המדינה, ומצווים גם בביטחונם התזונתי של אזרחי ישראל והחוליות החלשות שבה. כבר שנים שארגון לקט ישראל מנסה לייצר תשתית תמיכה ומשוואה חדשה עבור החקלאים. תמיכה ממשלתית ברכש עודפים, תיעדוף בהחזר מס על תרומה ופתרונות כלכליים נוספים הם חובתה של הממשלה בישראל. החקלאים עושים את שלהם, והרבה יותר. לקט ישראל מבצעת שליחות עבור הנזקקים והחקלאים. מקומה של הממשלה בישראל נפקד: להכיר באותו קומץ קטן, שהוא הבסיס לכל המזון שאנו אוכלים בישראל, כמה אלפים, לראות אותם באמת ואת תרומתם הרחבה למדינה - זה צו השעה. ומהר, לפני שהשעה תעבור.

לעתים תכופות מדי, עמל של כשלושה חודשים של הכנת הקרקע, זריעה, השקיה ודישון פשוט יורד לטמיון בגלל אירוע ביטחוני, שעשוי להיות קצר – כמה ימים – אבל עדיין מאוחר מדיי בשביל החקלאים